תומאס קלארקסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תומס קלארקסון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תומאס קלארקסון (נולד ב-28 במרץ 1760 – נפטר ב-26 בספטמבר 1846) היה מתנגד עבדות, שפעל בבריטניה כקמפיינר מרכזי נגד סחר העבדים באימפריה הבריטית. הוא סייע לממן את "האגודה לביטול סחר העבדים" וסייע לחקיקתו Slave Trade Act בשנת 1807, שסיים את סחר של עבדים בבריטניה. בשנים לאחר מכן קלארקסון פעל לביטול העבדות ברחבי העולם, ובמיוחד בעבדות ביבשות אמריקה. הוא היה הדובר המרכזי של בכנס הראשון של האגודה נגד העבדות (כיום ( Anti-Slavery International שהקיים בלונדון ב-1840, ושהתמקד בסיום העבדות בשאר מדינות העולם.

תומס קלארקסון

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד ב- Wisbech, במחוז קיימברידג'שייר, ב-28 במרץ 1760 ולמד בבית הספר ללשון שם, היכן שאביו הכומר ג'ון קלארקסון שימש כמנהל. בשנת 1775 הוא הלך ללמוד ב- St. Paul's School בלונדון והצטיין בלימודיו. הוא החל ללמוד בקיימבריד'ג ב-1780 וגם שם היה סטודנט בולט. [1]

גילוי זוועות העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1785, בגיל 25, השתתף קלרקסון בתחרות כתיבת מאמרים בלטינית בקיימברידג'. דבר זה קבע את הנתיב בו הלך במשך רוב חייו. נושא המאמר, שנקבע על ידי Peter Peckard היה "האם זה חוקי לשעבד ללא הסכמה?", ושאלה זו הובילה את קלרקסון לתהות בשאלת הסחר בעבדים. הוא קרא כל מאמר שיכל למצוא בנושא, כולל עבודותיו של המורה הקוויקרי אנתוני בנזט,[1] וכן תאורים מגוף ראשון של סחר העבדים האפריקאי כמו מסעותיו של הגאוגרף פרנסיס מור על תוך חלקיה הפנימיים של אפריקה. הוא חקר את הנושא גם על ידי פגישות ורעיונות עם אנשים שהיה להם ניסיון אישי בסחר בעבדים ובעבדות.

לאחר שזכה בפרס בתחרות, קלרקסון חווה את מה שתיאר כ'התגלות רוחנית מאלוהים', בזמן מסעו על סוס בין קיימברידג' ללונדון. הוא רצה להאמין שמה שכתב במאמר היה לא נכון, אולם נאלץ להודות שהמאמר נכון, והגיע למסקנה שמישהו צריך לעצור את זוועות העבדות. דבר זה הוביל אותו להקדיש את חייו למאבק למען ביטול הסחר בעבדים.

הוא תרגם את המאמר מלטינית לאנגלית כדי שקהל רחב יותר יוכל לקרוא אותו, ופרסם אותו בשנת 1786 בשם as An essay on the slavery and commerce of the human species, particularly the African, translated from a Latin Dissertation ומאמר זה זכה לפרס מטעם אוניברסיטת קיימברידג'.[1]

המאמר היה בעל השפעה, והוביל לכך שקלארקסון נפגש עם תומכים אחרים במאבק נגד העבדות, שחלקם כבר פעלו בתחום. אלו כללו אנשים בעלי השפעה כמו James Ramsay ו- Granville Sharp, קווייקרים רבים ופעילים נוספים. התנועה צברה כוח מזה מספר שנים לאחר שנוסדה בידי קווייקרים מבריטניה ומארצות הברית, וכן תמיכה של זרמים אחרים כמו מתודיסטים ובפטיסיטים. שלוש שנים קודם לכן, ב-1783, 300 קוויקרים מאזור לונדון הגישו לפרלמנט הבריטי עצומה חתומה נגד סחר בעבדים.

פעילות נגד העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום המאמר של קלארקסון יצרה רוח חיובית ועודד הקמת וועדה בלתי רשמית של קוויקרים שחתמו על העצומה, שכללה את קלארקסון ואחרים כדי ליצור לובי מול חברי הפרלמנט.

במאי 1787 קלארקסון היה אחד מתוך עשרים אנשים שהקימו את "הוועדה לביטול הסחר בעבדים".[1] הוועדה כללה את Granville Sharp כיושב ראש, ואת Josiah Wedgwood. קלארקסון גם פנה אל ויליאם וילברפורס שהיה אנקליגן וחבר פרלמנט מקושר. וילברפורס היה אחד הפרלמנטרים הבודדים שהביע תמיכה בעצומה הקוויקרית, והוא כבר הציג שאלה לגבי סחר העבדים בפני בית הנבחרים הבריטי ונודע כאחר המתנגדים הראשונים לעבדות בבריטניה.

קלארקסון לקחת על עצמו תפקיד של איסוף עובדות, במשך השנתיים הבאות הוא רכב ברחבי אנגליה כדי לאסוף עובדות נגד הסחר בעבדים. בכמה מקומות, במיוחד בנמלים שהיוו מרכזי מסחר של עבדים כמו ליברפול ובריסטול, הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד מתומכי המסחר בעבדים. [1] סוחרי העבדים היו קבוצה בעלת השפעה בגלל שהסחר היה לגיטימי ומשתלם וסייע לשגשוג של נמלים רבים. פעילותו היתה מסוכנת, גם בגלל שקלארקסון ניסה לאסוף תמיכה בקמפיין נגד העבדות בצורה גלויה. [1]

ב-1787 קלארקסון הותקף וכמעט נהרג כאשר ביקר בליברפול, על ידי חבורת מלחים שקיבלו תשלום כדי לרצוח אותו. ב-28 באוקטובור 1787 הוא עורר תמיכה בהתנגדות לעבדות בעיר מנצ'סטר כאשר נשא נאום סוחף בכנסייה במנצסטר (כיום הקתדרלה של מנצ'סטר). באותה שנה הוא פרסם מנשר בשם A Summary View of the Slave Trade and of the Probable Consequences of Its Abolition.

קטע מתוך תמונת האוניה "ברוקס" (Brookes) ששימשה להובלת עבדים לאמריקה במסגרת סחר העבדים האטלנטי. קלארקסון ארגן את הכנת התמונה שהמחישה את הצפיפות הרבה של עבדים במהלך המסע, וכן את ההובלה של נשים וילדים לעבדות. אוניית העבדים נשאה 454 עבדים, לאחר "חוק העבדים של 1788" שהגביל את הצפיפות באוניות. לפני כן היא הובילה 609 עבדים

קלארקסון המשיך לאסוף ראיות חדשות, שבהם השתמש וילברפורס בנאום המפורסם שלו נגד העבדות שניתן ב-12 במאי 1789.[1]

בינתיים קלארקסון ארגן את הראיות שלו כך שיהיו זמינות לקהל גדול יותר כמו גם לחברי הפרלמנט. בין 1787 ל-1794 הוא כתב מספר ספרים ומנשרים שהתנגדו לסחר בעבדים.[1]

ב-1789 הוא נסע לפריז כדי לנסות לשכנע את הממשלה החדשה שם (ללא הצלחה) להוציא מחוץ לחוק את הסחר בעבדים, בטענה שרעיונות המהפכה הצרפתית של "חופש שוויון ואחווה" היו בעלי משמעות קטנה אם לא הרחיבו אותם כך שיכללו גם עבדים. בשנת 1790 הוא חזר ללונדון והחל במסעות של איסוף מידע והרצאות ברחבי בריטניה שנמשכו מספר שנים. [1]

בשנת 1791 פרסם וילברפורס את הצעת החוק הראשונה לאסור על סחר בעבדים. ההצעה נדחתה ברוב גדול של 161 נגד 88. וילברפוס המשיך להעלות את הנושא בפרלמנט, וקלרקסון המשיך לנדוד ולכתוב מסות נגד העבדות. בפורטסמות' הוא השיג תכנית של אוניית העבדים ברוקס. על בסיס שרטוטי האוניה הוא הזמין ציור שהראה את הצפיפות העצומה באונייה. קלרקסון פרסם בלונדון ב-1791 את התמונה ונשא אותה איתו להרצאות ברחבי המדינה. הוא גם צייד את וילברפוס בתמונה זו ובחומרים נוספים לשימוש בפרלמנט.

זו הייתה תחילתה של המערכה הפרלמנטרית המתמשכת שלהם, שבמהלכה הציגה וילברפורס הצעה לטובת ביטול הסחר בעבדים כמעט כל שנה. קלרקסון, וילברפורס ושאר חברי הוועדה לביטול סחר העבדים ותומכיהם, היו אחראיים לייצר ולקיים תנועה לאומית שגייסה לראשונה את דעת הקהל נגד המשך הסחר בעבדים. אולם הפרלמנט סירב להעביר את הצעת החוק. פרוץ המלחמה עם צרפת מנע דיון נוסף בנושא במשך שנים רבות.

קלארקסון המשיך לנסוע ולהרצות, עד שבשנת 1794, הוא סבל מתשישות ובריאותו התדרדרה. הוא פרש מהקמפיין ובילה זמן מה במחוז האגם, שם קנה אחוזה באולסווטר. שם הוא הפך לחבר של המשורר וויליאם וורדסוורת'.

בשנת 1796 קלארקסון נישא ל-קתרין באק ( (Catherine Buck. ילדם היחיד, תומס , נולד בשנה זו. הזוג עבר לגור בדרום אנגליה לטובת בריאותה של קתרין והשתקעו ב Bury St Edmunds בשנים 1806 עד 1816. בהמשך הם חיו ב- Playford Hall בין Ipswich לבין Woodbridge.

בשנת 1804 נראה היה שהמלחמה עם צרפת קרבה לסיומה, וקלארקסון ובני בריתו החיו את הקמפיין נגד הסחר בעבדים. לאחר הפסקה של עשר שנים, הוא חזר לרכב על סוסו במסעות בכל רחבי בריטניה, ולקדם תמיכה בקמפיין נגד הסחר בעבדים. נראה היה שקלארקסון חזר בכל ההתלהבות והמרץ הישנים שלו. הוא היה פעיל במיוחד בשכנוע חברי פרלמנט לתמוך במהלכי החקיקה.

בשנת 1807 עבר בבריטניה "חוק סחר העבדים" שסיים את הסחר בעבדים וסיפק תמיכה לצי הבריטי לאכוף את החוק בים. קלארקסון כיוון את מאמציו לאכוף ולהרחיב את המערכה לשאר אירופה, שכן ספרד וצרפת המשיכו בסחר במושבותיהן האמריקאיות. ארצות הברית גם אסרה על הסחר הבינלאומי בשנת 1807, ופעלה בעיקר בקריביים למלחמה בספינות עבדים לא חוקיות.

בשנת 1808 פרסם קלארקסון ספר על ההתקדמות בביטול סחר העבדים. בשנת 1814 הוא נסע לפריס ולאקס-לה-שאפל (כיום אאכן) בשנת 1818, בניסיון להגיע להסכמה בינלאומית על לוח הזמנים לביטול הסחר. הוא תרם את המאמר על "סחר העבדים" עבור הציקלופדיה של ריס, כרך א '. 33, 1816.


מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת קלרקסון , ויסבך
  • בשנת 1834 לאחר ביטול העבדות בג'מייקה, הוקמו כפרים של עבדים משוחררים. העיירה Clarksonville הוקמה לכבודו. ב- St. Ann ג'מייקה.

ב-1839 הוקמה תחנת מסיון על בדרום אפריקה על שמו של קלארקסון.

  • בשנת 1857 הוקם אובליסק לכבוד קלארקסון ב- St. Mary
  • ב 1879 הוקמה אנדרטה לקלארסון ב- Wadesmill. בשלט כתוב כי ""במקום זה היכן שניצבת האנדרטה בחודש יוני 1785 תומאס קלארקסון החליט להקדיש את חייו לביטול סחר העבדים."
  • אנדרטת קלרקסון הוקמה במקום הולדתו ויסבך (Wisbech) להנצחת חייו ופועלו. בית הספר קלארקסון ויסבך נקרא על שמו, וכך גם האקדמיה תומאס קלארקסון. פאב בויסבך נקרא " the Clarkson Arms " (נסגר בשנת 2018) וכן קיימת בעיירה שדרת קלרקסון לכבודו.
  • בשנת 1996 הוקדש לוח זכרון לזכרו של קלארקסון במנזר ווסטמינסטר, הממוקם בסמוך לקבר ויליאם וילברפורס.
  • אחד מצאצאיו, Canon John Clarkson, המשיך בעקבותיו כאחד המנהיגים של התנועה לביטול העבדות.
  • בשנת 2010 הכנסייה של אנגלייה הוסיפה את קלארקסון לרשימת האנשים המכובדים בלוח השנה של רשימת הקדושים שלה . שמו מצויין ב-30 ביוני יחד עם ויליאם וילברפורס.