תורת המלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תורת המלך
תורת המלך.jpg
כריכת הספר
מידע כללי
מאת הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור
שפת המקור עברית
סוגה ספר הלכה
הוצאה
הוצאה המכון התורני שעל-יד ישיבת עוד יוסף חי
שנת הוצאה תש"ע (2009)
מספר עמודים 230 עמ'
הסכמות הרבנים יצחק גינזבורג, יעקב יוסף, זלמן נחמיה גולדברג (חזר בו מההסכמה[1]), דב ליאור
קישורים חיצוניים
מסת"ב אין ערך

תורת המלך הוא ספר הלכתי מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת עוד יוסף חי שביצהר. הכרך הראשון של הספר, אשר פורסם בשנת 2009, עוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים, בזמן שלום ובזמן מלחמה. הכרך השני יצא לאור כשש שנים לאחר מכן, בסוף שנת 2016 והוא עוסק בהלכות ציבור ומלכות.

החלק הראשון פותח באיסור העקרוני על הריגת גוי. בהמשך הוא דן בסיטואציות שבהן מותר ולעיתים אף רצוי להרוג גויים - כענישה על אי קיום שבע מצוות בני נח ובזמן מלחמה.

החלק השני עוסק בחיוב להקים שלטון, במחויבות הפרט כלפי השלטון ובסמכותו של השלטון לסכן את חייו של הפרט, בשליחתו למלחמה. בסוף הספר נסקר דין "כיבוש" והמשמעות ההלכתית-קניינית של כיבוש של מדינה.

מבנה החלק "בין ישראל לעמים" ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר ישנם שישה פרקים:

  • פרק א' - עוסק באיסור הריגת גוי: הריגת גוי אסורה מהתורה, אך מקור האיסור אינו בציווי "לֹא תִּרְצָח" בעשרת הדברות (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב), העוסק רק ברציחת יהודי,[2] אלא בציווי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (ספר בראשית, פרק ט', פסוק ו') שנאמר לאחר המבול, והוא אחד משבע מצוות בני נח. בפרק זה מובא הרמב"ם הכותב כי גוי עובד עבודה זרה אסור להורגו, אך גם אין להצילו במקרה ואובד (לדוגמה, טובע בנהר). המחברים מסיקים מדבריו שכל גוי שאינו גר תושב ואינו במצב מלחמה עם ישראל נכלל בהגדרה זו ('לא מעלים ולא מורידים').
  • פרק ב' - הריגת גוי שעובר על שבע מצוות בני נח: בפרק זה דנים המחברים בתנאים בהם מותר להרוג גוי שעובר על אחת משבע מצוות בני נח, שהעונש עליהן הוא מיתה. נאמר בפרק כי "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר", אולם ההריגה מותרת רק בעקבות פסק דין. הם מביאים דעות שונות ללא הכרעה, אך הם כותבים שלכל הדעות אין להרוג גוי כאשר המעשה הוא "השחתה", כגון כאשר הגוי חוזר בתשובה או כאשר קיימת מערכת משפטית מתוקנת שאחראית על ענישתו.
  • פרק ג' - מסירות נפש על רציחה בין בני נח: בפרק זה דנים המחברים בשאלה האם מותר לגוי להרוג גוי אחר (שאינו מאיים לפגוע בו) כדי להציל את חיי עצמו. מסקנתם היא שבמקרים מסוימים הדבר מותר לכל הדעות (למשל: כאשר רוצח מחזיק בן ערובה ויורה לעבר אנשים אחרים, מותר לירות ברוצח אף שגם בן הערובה עלול להיפגע), ובמקרים אחרים - ההיתר שנוי במחלוקת (למשל: כאשר אומרים לאדם הרוג את פלוני או שנהרוג אותך - נחלקו הדעות האם מותר למאוים להרוג כדי להינצל).
  • פרק ד' - נפש יהודי מול נפש הגוי - בפרק זה טוענים המחברים ש"בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל - מותר להורגו (גם אם מדובר בחסיד אומות העולם והוא לא אשם בכלל במצב שנוצר)". בהערה בסיום הפרק (עמוד קסט) מעירים המחברים ש"למעשה יש סברות לאסור את העניין מצד איבה שתגרום לפיקוח נפש".
  • פרק ה' - הריגת גויים במלחמה: לפי כותבי הספר, במצב מלחמה מותר להרוג את לוחמי האויב, את המסייעים ללוחמים ואף את התומכים ומעודדים אותם, משום שכל אלה מוגדרים כרודפים. מותר, לתועלת הלחימה, לפגוע במטרות אויב גם אם עלולים להפגע אזרחי האויב שהם חפים מפשע, כגון להפציץ מטרות צבאיות של צבא האויב, אף שאנשים חיים בסמוך למטרות אלה והם עלולים להפגע.
  • פרק ו' - פגיעה מכוונת בחפים מפשע: בפרק זה נטען כי מותר לשלטון לכוף את בני עמו לצאת למלחמה ולסכן את חייהם, ואף להרוג את המסרבים להילחם או את הבורחים מן המערכה. קל וחומר שמותר להרוג את אזרחי האויב אם הדבר נצרך לתועלת המלחמה. בחלק זה מובאות סברות שלפיהן מותר, בזמן מלחמה, להרוג גם ילדי גויים, לדוגמה כאשר ברור "שהם יגדלו להזיק לנו".[3]

הסכמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש הספר נדפסו הסכמות של ארבעה רבנים (לפי סדר קבלתן):

בעקבות הוצאת הספר לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאת הספר לאור עוררה ביקורת של כמה רבנים שסברו שהספר אינו תואם את ההלכה. בין השאר התנגדו לספר הרב שלמה אבינר,[6] הרב זלמן נחמיה גולדברג (אשר, כאמור, חזר בו מהסכמתו לספר)[1] והרב יעקב מידן שהתבטא "זה ספר מאתגר שנכתב על ידי תלמידים ברמה, ודווקא בגלל זה יש לשרוף אותו ואפילו לפסול את הרב שפירא מלהורות הלכה בישראל".[7] לעומתם הרב אליקים לבנון אמר[6] שהוא עצמו לא היה מפרסם את הספר "אך יש דעות כאלה בהלכה והרב שפירא מבסס את דבריו עליהן" ו"אם מישהו חושב להעמיד אותו לדין, אז קודם שיעשה זאת לפרופ' שטרנהל שקרא בפועל להרג מתנחלים ולא רק ברמה התאורטית." הרב יואל קטן כתב שזהו "ספר תורני הלכתי קלאסי, שיש למדוד אותו במבחנים למדניים-הלכתיים... [ו]שלעיתים יש הפרש בין ההלכה העקרונית-תאורטית - לבין ההלכה למעשה...".[8]

קבוצת ארגונים דתיים וחילוניים, שהתאגדו תחת הכותרת "ברית חושך לגרש" כדי להיאבק בספר ובכותביו, הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את הפצת הספר ולהעמיד את מחבריו לדין.[9] בג"ץ דחה את העתירה על הסף באמרו שעל העותרים להמתין תחילה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה.[10] מעורבותם של ארגונים דתיים אורתודוקסיים בהגשת העתירה לבג"ץ ובקריאה להעמדת הרבנים לדין עוררה ויכוח נוקב בחברה הדתית על גבולות השיח ההלכתי, והשאלה האם לגיטימי להעמיד פוסק שפסיקתו מנוגדת לחוקי המדינה לדין. בוויכוח היו גם רבנים שטענו כי על אף שאינם מסכימים עם הספר ועם עמדותיו, הם אינם סבורים כי ראוי להעמיד לדין פוסק בשל פסיקות ההלכה שלו, וכי חוסר הסכמתם צריכה להשאר במסגרת הדיון ההלכתי.[11]

בתגובה לביקורת אמר הרב יצחק שפירא כי הספר מסכם את המקורות ההלכתיים בנושא ואין לו שום משמעות בתנאי שלום או כהוראה ליחידים.[12]

בדצמבר 2010 פרסם אריאל פינקלשטיין, בוגר ישיבת ההסדר אהבת ישראל בנתיבות, חוברת בשם "דרך המלך" ובה תגובה עיונית לספר.[13] בראש החוברת נדפסה הסכמת הרב יעקב אריאל.‏[14]

באוקטובר 2011 הורה רב החטיבה המרחבית שומרון של אוגדת איו"ש להוציא עותקים של הספר מבתי הכנסת שבבסיסי החטיבה.[15]

חקירה משטרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2010 נעצר הרב יצחק שפירא ונלקח לחקירה משטרתית בחשד להסתה.[16] במקביל פשטה המשטרה על ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר והחרימה עותקים מהספר.[17] רבנים רבים, בהם כאלו הנחשבים מתונים, גינו את מעצרו של הרב שפירא.[18] האגודה לזכויות האזרח שיבחה את המשטרה על "שפתחה בחקירת מקרה חמור זה" אך גינתה את המעצר.[19]

הפגנת התמיכה ברב דב ליאור

הרב יצחק גינזבורג זומן לחקירה בעקבות הסכמתו לספר, והגיע לתחנת המשטרה כשהוא מלווה בעשרות מתלמידיו.[20] בהמשך זומנו גם הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף לחקירה, אולם הם הודיעו שעמדת הרבנים המסכימים הובהרה כבר בידי הרב גינזבורג ושאין בדעתם להגיע. בגילוי דעת שפרסמו כתבו: "תורתנו הקדושה אינה עומדת לחקירה. הניסיון למנוע מרבני ישראל להביע את דעתם, דעת תורה, על ידי הפחדות ואיומים – הינו מעשה חמור ביותר והוא לא יצלח".[21] גם הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר מתח ביקורת על הזמנת הרבנים לחקירה. הוא תמה על ההבדל בין רבנים לפרופסרים ושאל מדוע לא יינתן חופש ביטוי גם לרבנים.[22] הרב יעקב מדן גינה אף הוא את המעצרים, באומרו "הפרקליטות עשתה רק נזק כששמה לרב שפירא אזיקים". יחד עם זאת, הדגיש כי לדעתו "הוצאת דברי תורה מהקשרם חמורה יותר מזלזול של הפרקליטות בכבודם של רבנים".[23]

ביוני 2011 נעצר לחקירה הרב דב ליאור, ושוחרר לאחר שעות אחדות. כתוצאה מכך אירעו מספר הפגנות מחאה וחסימת כבישים ברחבי הארץ, שבהן נעצרו למעלה מ-20 איש. בעקבות זאת פורסמה התנגדותם לספר של הרב יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף.[24] כמה ימים מאוחר יותר עוכב לחקירה דומה גם הרב יעקב יוסף, ותומכיו מחו גם הם בעצרת מחאה ובהפרות סדר.

ב-28 במאי 2012 הודיעה פרקליטות המדינה על סגירת החקירה נגד מחברי הספר, הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור, ונגד נותני ההסכמות לספר, הרבנים דב ליאור ויצחק גינזבורג, מחוסר ראיות.[25] בנובמבר 2013 הוגשו לבג"ץ 2 עתירות נגד סגירת התיקים,[26] אך אלו נדחו בדצמבר 2015.[27]

מבנה החלק "ציבור ומלכות" ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרק א' עוסק בארבעה סוגי מחויבות הדדית, של בני שיירא, שכנים, בני העיר ואזרחי המלכות, שמחויבים לשאת בנטל הציבורי וכפופים להחלטות הציבור.
  • פרק ב' עוסק במצוות "מינוי מלך" ובסמכותו של המלך לדאוג לעצמו לפי התורה, מתוך תפיסה שטובתו היא טובת המדינה. הפרק כולל ליבון השאלה האם מינוי המלך הוא לכתחילה או רק כתוצאה מדרישת העם ובשאלה האם למינוי המלך נדרשת השתתפות של נביא.
  • פרק ג' עוסק במקומם של נבחרי הציבור לצד המלך וביחס בין ממשלה בכפייה למלכות ברצון.
  • פרק ד' עוסק בשאלה האם הדין של 'דינא דמלכותא דינא' תקף גם על מלך ישראל.
  • פרק ה' עוסק בסמכותו של המלך לדאוג לצביון המלכות ובסמכותו לקיים אפליה על רקע זה.
  • פרק ו' עוסק במקומו של בן נח במלכות ישראל ובזכות ההצבעה של נכרים, במדינה יהודית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משנה תורת המלך : קובץ מאמרים בעקבות הספר "תורת המלך", כולל תקציר הספר ונספחים / עורך: יוסף פלאי. יצהר : המכון התורני שע"י ישיבת עוד יוסף חי, בשיתוף תנועת דרך חיים, כסלו תשע"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רועי שרון, ספר שמופץ בימין מסביר מתי מותר להרוג "גויים", באתר nrg‏, 9 בנובמבר 2009

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 קובי נחשוני, הגרז"ן: חוזר בי מההסכמה ל"הלכות הריגת גוי", באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
  2. ^ כך כנראה פירש הרמב"ם שכתב: "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תרצח" - תחילת הלכות רוצח לפי נוסח כתבי היד, בדפוס הושמטה המילה מישראל בגלל צנזורה. יש שפירשו שאיסור לא תרצח מתייחס גם לגוי, למשל ראב"ן בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ג, עמוד א'
  3. ^ בעמ' רז, לומדים המחברים מפירוש רבנו בחייספר דברים, פרק כ', פסוק י') "שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים)". ובהערה מ"ו: "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם (בדומה לבן סורר ומורה שנידון על שם סופו)... – הילדים הללו לא יהיו עם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו".
  4. ^ מוטי לוי‏, בנו של הרב עובדיה: פרס ישראל למחבר "תורת המלך", באתר וואלה! NEWS‏, 16 בפברואר 2011
  5. ^ הגרז"ן על "תורת המלך", אתר פורום י"ב בחשוון
  6. ^ 6.0 6.1 קובי נחשוני, "להרוג גוי סתם? אין דעה כזו בהלכה!", באתר ynet, 9 בנובמבר 2009
  7. ^ אורי פולק, ‏לשרוף את "תורת המלך", באתר כיפה, 29 באוגוסט 2010
  8. ^ יואל קטן, ‏נתקבלו במערכת, המעין כרך נ, גיליון ב, טבת תש"ע, עמ' 116
    יואל קטן, ‏נתקבלו במערכת, המעין תשרי תשע"א
  9. ^ *ברית חושך לגרש
  10. ^ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
    בג"ץ 10143/09 י"ב חשון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך ואחרים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-19.1.2010
  11. ^ חגית רוטנברג, ‏איגוף שמאלי, באתר בשבע - ערוץ 7
  12. ^ ראיון בעיתון בשבע אוגוסט 2010
  13. ^ אריאל פינקלשטיין, דרך המלך: גזענות ואפליית גויים בהלכה – אלטרנטיבה הילכתית ומטא-הלכתית לספר 'תורת המלך', הוצאת ישיבת "אהבת ישראל", נתיבות תשע"א.
  14. ^ צופיה הירשפלד, נגד הגזענות ב"דרך המלך", באתר ynet, 14 בדצמבר 2010
  15. ^ מי לא רוצה את תורת המלך בבסיסי צה"ל?, אתר "הקול היהודי", 24 באוקטובר 2011
  16. ^ עוזי ברוך, הרב יצחק שפירא נעצר, באתר ערוץ 7, 26 ביולי 2010
  17. ^ החרמת ספרי 'תורת המלך' ב"ישיבת עוד יוסף חי" ביצהר
  18. ^ קובי נחשוני, "הרב שפירא נעצר בגלל יצירה הלכתית-אקדמית", באתר ynet
    חגית רוטנברג, ‏רב במעצר שווא, באתר בשבע - ערוץ 7
  19. ^ האגודה לזכויות האזרח מגנה את מעצר הרב שפירא
  20. ^ יוני קמפינסקי, הרב גינזבורג רקד בתום חקירתו במשטרה, באתר ערוץ 7, 2 באוגוסט 2010
  21. ^ עוזי ברוך, הרבנים זומנו לחקירה אך לא הגיעו, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2010
  22. ^ עוזי ברוך, "פרופסורים מוגנים ורבנים לא?", באתר ערוץ 7, 16 באוגוסט 2010
  23. ^ אורי פולק, לשרוף את "תורת המלך", י"ט אלול תש"ע, באתר כיפה
  24. ^ הרב אלישיב: "תורת המלך - משחק באש", באתר ynet, 29 ביוני 2011
  25. ^ תומר זרחין, נסגרה החקירה נגד מחברי "תורת המלך", באתר הארץ, 28 במאי 2012
  26. ^ בג"ץ 2684/12 י"ב בחשוון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי ואחרים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-20 בנובמבר 2013
    רויטל חובלבג"ץ לווינשטיין: נמק למה מחברי "תורת המלך" לא הועמדו לדין על הסתה לגזענות, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2013
  27. ^ מנחם שוורץ, נדחתה העתירה נגד מחברי "תורת המלך", באתר ערוץ 7, 9 בדצמבר 2015