תור הזהב של האסלאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

תור הזהב של האסלאםערבית: العصر الذهبي للإسلام) הוא כינוי לתקופה שבין המאה ה-8 לספירה ועד למאה ה-13 לספירה, או המאה ה-16 לספירה שבה אימפריות מוסלמיות נהנו משגשוג צבאי, עוצמה כלכלית ופריחה תרבותית בתחומים רבים הכוללים את האומנות, האדריכלות, הפילוסופיה, הרפואה, המתמטיקה האסטרונומיה והפיזיקה. בתקופה זאת אימפריות מוסלמיות שלטו על כל המזרח התיכון, מרכז אסיה, כל צפון אפריקה וספרד. תחת שליטים מוסלמים נבנו מוסדות לימוד כגון בית החוכמה בבגדד, וכן האוניברסיטאות הראשונות. מלומדים מוסלמים שקדו על איסוף ותרגום לערבית של כתבי היד החשובים של התרבויות העתיקות (של יוון, פרס, הודו וסין), למדו, פירשו והרחיבו אותם וכן פיתחו ענפי ידע חדשים כמו האלגברה והטריגונומטריה. בתקופה זאת פעלו תחת שלטון איסלאמי מספר רב של אנשי אשכולות שנחשבים לענקי התרבות האנושית והכוללים את אבן סינא הנחשב לאבי הרפואה המודרנית, אבן אל-היית'ם שייסד את האופטיקה המודרנית, עומר ח'יאם, פירדוסי ורבים אחרים.

תיארוך התקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ראשיתו של תור הזהב של האסלאם נהוג לייחס לתחילתה של השושלת העבאסית (שנת 786 לספירה), אך את ניצני תור הזהב אפשר למצוא קודם לכן: לדוגמה הפריחה של האדריכלות האיסלאמית החלה קודם לכן והתבטאה בין היתר בבניית כיפת הסלע בירושלים (שנת 691 לספירה) תחת בית אומיה. נהוג לייחס את סוף תור הזהב לשנה 1258 שבה נכבשה בגדאד בירת האימפריה העבאסית על ידי המונגולים, ואולם חוקרים מציינים שתאריך זה הוא בו זמנית גם מאוחר, וגם מוקדם מידי, שכן מצד אחד השושלת העבאסית החלה להתפורר זמן רק לפני המאה ה-13, ומנגד הפריחה התרבותית האיסלאמית המשיכה להתחולל מחוץ לבגדאד, לדוגמה בקהיר תחת השושלת הפאטמית, באנדלוסיה עד כיבושה בשנית 1492, בהודו תחת האימפריה המוגולית, ובמזרח התיכון תחת האימפריה העות'מאנית שתקופת הזוהר שלה נמשכה עד סוף המאה ה-17.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת המוסלמית בשנת 610 לספירה (על פי האמונה האיסלמית), במערה ליד מכה התגלה לפני מוחמד מלאך וציווה עליו 'קרא!'. מהתגלות זאת נולדה דת חדשה, האסלאם, והציווי 'קרא!' הפך למצווה הראשונה של הקוראן. תחת מוחמד התאגדו שבטים רבים אשר השתלטו על כל החג'אז ובשנים שלאחר מותו בשנת 637 התפשטו מעבר לחג'אז, השתלטו על כל שטחי ההאימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים של האימפריה הביזאנטית ושלטו למעשה על רב המזרח התיכון, פרס ושטחים נרחבים בצפון אפריקה. בתקופת שלטון בית אומיה עיר הבירה של האימפריה המוסלמית נקבעה בדמשק, ובשיאה האימפריה שלטה גם על כל צפון אפריקה ועל ספרד, והגיע עד לפאתי סין במזרח.

את ראשיתו של תור הזהב נהוג לתארך עם עליית השלטון של השושלת העבאסית, ועם ייסוד העיר בגדאד על ידי הח'ליף אל-מנצור בשנת 762, אשר שימשה בתור בירת האימפריה. הח'ליף אל-מאמון (786-833 לספירה) בנה בבגדאד את בית החוכמה שהיה ספריה ומכון תירגום ומחקר. חוקרים ומדענים רבים שלמדו ועבדו בבית החוכמה היו מרקע פרסי או נוצרי מזרחי.[1] דרך הנוצרים הנסטוריאנים עברו המדע, הפילוסופיה והרפואה היווניים לערבים.[2] מלומדים מוסלמים תרו את האימפריה בחיפוש אחר כתביהם של מלומדים פרסיים הודים ויוונים, אותם הם תירגמו לערבית והפכו לזמינים לנחלת הכלל. המלומדים לא הסתפקו בתרגום אלא המשיכו את המחקר. מרכזים מתחרים לבגדאד מבחינה מחקרית שכנו בקהיר, במרוקו בקורדובה, וכן במרכז אסיה בערים בוכרה, ובין מרכזי המחקר המרכזיים ניתן לציין גם את קהיר ומרוקו. מלומדים מוסלמים הגיעו להישגים יוצאי דופן ברפואה (ובין הרופאים המפורסמים של התקופה ניתן לציין גם את הרמב"ם), כגון המצאת סוגים רבים של ניתוחים. בתקופה זו נעשו התפתחויות חשובות בתחומים כגון האלכימיה, שממנה התפתחה הכימיה המודרנית, ובאלגברה- אבו ג'עפר מוחמד אל-ח'ואריזמי אף זכה לכינוי "מייסד האלגברה", אף שהתבסס גם על יסודות מוקדמים לא מוסלמיים. בפיזיקה המדענים האיסלמיים המציאו את האופטיקה, עשו מחקרים רבים באסטרונומיה, בדינמיקה - וכמו כן נתנו דגש רב ליצירת שיטה מדעית מבוססת ניסוי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תור הזהב של האסלאם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hyman and Walsh Philosophy in the Middle Ages Indianapolis, 1973, p. 204' Meri, Josef W. and Jere L. Bacharach, Editors, Medieval Islamic Civilization Vol.1, A - K, Index, 2006, p. 304.
  2. ^ Ferguson, Kitty Pythagoras: His Lives and the Legacy of a Rational Universe Walker Publishing Company, New York, 2008, (page number not available – occurs toward end of Chapter 13, “The Wrap-up of Antiquity”). “It was in the Near and Middle East and North Africa that the old traditions of teaching and learning continued, and where Christian scholars were carefully preserving ancient texts and knowledge of the ancient Greek language.”
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.