תושב זר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תושב זר, או גּוֹלֶהאנגלית: expatriate, לעיתים קרובות בקיצור expat), הוא אדם המתגורר מחוץ לארץ מולדתו. בדרך כלל מונח זה מתייחס לאנשי מקצוע ממדינה כלשהי המועסקים במדינה אחרת. בנוסף להם קיימים סוגים נוספים של תושבים זרים, בהם אמנים או גמלאים שבחרו להתגורר מחוץ לארץ מולדתם. מבחינה היסטורית, המונח התייחס גם לגולים שגורשו או הוגלו מארצם.

תושבים זרים רבים נוטים לבחור מקום מגורים בו קיימת קהילה של תושבים ממוצא דומה. כך, למשל, קיימות קהילות של יורדים בלונדון ובלוס אנג'לס.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מילון אוקספורד, expatriate הוא אדם המתגורר מחוץ למולדתו לזמן קצוב, או באופן זמני במשך פרק זמן לא ידוע. זאת בניגוד למהגר או מהגר עבודה, המבקשים לגור באופן קבוע במדינה אחרת.

שימוש ישן יותר במילה התייחס לאנשים שהיגרו ממולדתם לגלות מרצון, או גורשו ממנה. שימוש זה מופיע במספר חוקים בארצות הברית מהמאה ה-19.

בחוק הישראלי הוגדר "תושב ישראל" כאדם המתגורר במדינת ישראל ונעדר ממנה רק לתקופות קצרות[1]. בשנת 2003 עודכנה ההגדרה, ותושב ישראל מוגדר כמי שמרכז חייו בישראל. הגדרה זו לוקחת בחשבון את מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר: מקום ביתו הקבוע, מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקיו הרגילים ומקום העסקתו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו, ומקום פעילותו בארגונים, איגודים ומוסדות שונים[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי קדם דיפלומטים, סוחרים או מיסיונרים נהגו להגר למדינות אחרות לצורך עבודתם. ההגירה העולמית גברה במאה ה-19, בעזרת ספינות קיטור או רכבות.

להלן מספר דוגמאות של קהילות של תושבים זרים:

בשנות ה-30 של המאה ה-20 גורשו מדענים ואנשי רוח רבים מגרמניה הנאצית, לרוב עם משפחותיהם, בהם אלברט איינשטיין, אוסקר מריה גראף, וילי ברנדט ותומאס מאן. אלה הפכו לתושבים זרים במדינות אחרות.

התפתחות התעופה האזרחית משנות החמישים ואילך הגבירה את מגמות ההגירה. לדוגמה, במדינות רבות התפתחו קהילות של סטודנטים זרים, וחלקם בוחרים להישאר במדינה בה למדו. נושא הסטודנטים הזרים שימש למספר מחקרים אקדמיים.

קשה לאמוד את מספר התושבים הזרים בעולם, מכיוון שאין לכך הגדרה מדויקת. על פי חברת הייעוץ Finaccord היו בשנת 2017 כ-56.8 תושבים זרים בעולם. על פי האו"ם, בשנת 2019 היו בעולם כ-272 מיליון מהגרים, שהם 3.5 אחוזים מאוכלוסיית העולם.

עובדים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תאגידים רב-לאומיים נוהגים לשלוח עובדים למדינות זרות, לעבודה בסניפי החברה או בחברות בנות. עובדים אלה מיישמים את מדיניות התאגיד במדינה בה הם עובדים.

מחקר שנערך בשנת 2007 מצא כי עובדים אלה מעוניינים לרוב בתפקידים עם אחריות רחבה ואוטונומיה בסביבה בינלאומית, ומוצאים עניין בגישור על הבדלים בין-תרבותיים. עם זאת, שכרם של עובדים אלה גבוה יותר מזה של עובדים מקומיים, והתאגיד נדרש לשלם עבורם גם הוצאות נלוות כמו שירותי בריאות, דיור, שכר לימוד בבתי ספר ועלויות ההובלה של חפצי המשפחה.

בני זוג של תושבים זרים עשויים לחוות הלם תרבות, אובדן של הרשת החברתית הרגילה שלהם, שיבושים בקריירה וקשיי הסתגלות של הילדים בבית ספר חדש. אלו הן הסיבות העיקריות שבגללן תושבים זרים נוטים לחזור למולדתם.

מגמות בהגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר מגמות שזוהו במאה ה-21 בהקשרי הגירה.

  • משימות לטווח קצר, ממספר חודשים עד שנה, ללא הגירת משפחת העובד.
  • הגירה של עצמאים מיוזמתם, לא מטעם חברה המעסיקה אותם.
  • הגירה של מנהלים מיומנים למדינות מתפתחות.
  • הגירה למדינה קרובה, כאשר העובדים מתגוררים במדינה אחרת במשך השבוע וחוזרים לביתם בסופי שבוע או פעם בשבועיים.
  • בסקר מ-2017 נמצא כי רק 14% מהתושבים הזרים היו נשים.

מחקרים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 נערכו מחקרים רבים אודות תושבים זרים ומהגרי עבודה, ובשנת 2013 הושק כתב עת מדעי המוקדש לנושא זה. לדוגמה, מחקר משנת 2017 מיפה את כלל הגורמים המשפיעים על הצלחת המשימה של עובדים זרים, בהם יכולת תקשורת בין-תרבותית, תמיכה בין בני הזוג, רמת המוטיבציה, הזמן המוקצב למשימה, יכולות רגשיות, ניסיון בינלאומי קודם, שליטה בשפה, כישורים חברתיים, שליטה בהבדלים בין-תרבותיים ובתהליכים ארגוניים.

תושבים זרים בספרות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבים זרים רבים מתוארים בספרים, רומנים וסיפורים קצרים, שנכתבו לעיתים קרובות על ידי סופרים שבילו שנים במדינות זרות. להלן מספר יצירות ספרות וקולנוע בולטות.

הסופר האמריקאי הנרי ג'יימס היגר במאה ה-19 לאירופה, ורבים מהרומנים שלו עסקו במערכות יחסים בין העולם החדש לישן, בהם דיוקנה של גברת (1881). ג'וזף קונרד, יליד פולין, פרסם שורה של רומנים באנגלית המבוססים על חוויותיו במושבות רחוקות, בהן לב המאפליה (1899) ולורד ג'ים (1900). סופרים רבים נוספים פרסמו יצירות שבמרכזן תושבים זרים, בהם סומרסט מוהם, פורד מדוקס פורד, א. מ. פורסטר, ארנסט המינגוויי, גרהם גרין, פ. סקוט פיצג'רלד, ג'ורג' אורוול ואוולין וו.

סרטים בנושא זה עוסקים לעיתים קרובות בהלם התרבותי שחווים תושבים זרים. בין הסרטים מסוג זה נמנים לפני הזריחה, האדם השלישי, הצעיף הצבעוני, אמריקאי בפריז, חידון בחרוזים, נוכלים עם סגנון, חצות בפריז, נינוצ'קה, לתפוס גנב, עד כלות הנשימה, עולמה של סוזי וונג, מלון מריגולד האקזוטי, המעבר להודו, שנה בצל הסכנה, אבודים בטוקיו, קזבלנקה, בוראט, לאכול, להתפלל, לאהוב, שכר האימה, ויקי כריסטינה ברצלונה, לוסי, המלך ואני, שבע שנים בטיבט והמלך האחרון של סקוטלנד.

בטלוויזיה נוצרו מספר תוכניות מציאות אודות תושבים זרים. כמו כן שודרו סדרות טלוויזיה שבמרכזן תושבים זרים, בהן היהלום שבכתר ואפיזודס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תושב זר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר אבי אלתר, עו"ד אורי כליף, שינויים בהגדרת "תושב ישראל", באתר ynet, 10 בדצמבר 2003.
  2. ^ תושב ישראל, באתר כל זכות.