תותח
תותח הוא כלי נשק חם הנועד להמטיר פגזים על אויב הנמצא במרחק ממנו. פגז התותח מונע מכוח הפיצוץ של אבק השרפה בעת הירי. מקובל להגדיר כתותח, כל כלי ירייה חם שהקליבר שלו הוא 20 מ"מ ומעלה. לצד התותחים הכבדים קיימים גם תותחים אוטומטיים, קטנים יחסית (כגון M61 וולקן), היורים מאות ואף אלפי פגזים קטנים לדקה.
עקרון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקרון הפעולה של התותח דומה לעקרון הפעולה של נשק קני חם אחר. הצתת אבק השרפה יוצרת תגובה כימית מהירה המשחררת כמות גדולה של גזים בתחתית הקנה. לחץ הגז הפתאומי שנוצר דוחף את הפגז במעלה הקנה (הכיוון הפנוי היחיד) ומעביר אליו כמות גדולה של אנרגיה קינטית עד לשחרורו של הפגז מלוע התותח. בחלק מהתותחים מוכנס אבק השריפה במארז נפרד מהפגז (בשק או באמצעי קיבול רך אחר) וזאת בשונה מכלי נשק קניים קטנים שבהם מוחדר תרמיל מתכת ביחד עם הקליע המורכב בקצהו (תחמושת אחודה). הדיפתו של הפגז יוצרת רתע בעוצמה שקולה למסתו של הפגז המוכפל במהירותו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופה עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב המתועד הראשון בו נעשה שימוש בכלי ירי עם אבק שרפה, אירע בסין, כאשר ב-28 בינואר 1132. בחיבור רשומות על הגנת ערים (Shǒuchéng lù, 1172 守城錄,), נכתב על מצור על העיר דֶה-אָן (德安,Dé'ān), במחוז הֶבֵּיי של ימינו. מחבר הספר צֶ'ן גוּי (陳規, Chén Guī 1072-1141) היה מפקד הכוחות המגנים. בעת הלחימה נעשה שימוש בעשרים כלי ירי שהמחבר כינה בשם רומח-אש (火槍, huǒqiāng). צֶ'ן גוּי ציין כי זהו מוט עץ או מתכת שבקצהו גליל חזרן, הפולט אש, עשן רעיל ושבבי חרס או ברזל. אשר נישא על ידי שני חיילים. מטרת השימוש בכלי הייתה לשרוף את כלי המצור, או כל מטרה במרחק עשרה צעדים.
התותח העתיק ביותר ששרד עד היום, נמצא במנצ'וריה בפרובינציית הֵילוֹנְג ג'יָאנְג (Hēilóngjiāng) ומתוארך לשנת 1289.זהו תותח יד מארד יצוק. הוא נתגלה במטמון שהכיל כלי ארד נוספים, כגון: כלי בישול וכלי נוי. אורך הקנה 34 ס"מ, קוטר קדח-הקנה 26 מ"מ ומשקלו הוא 3.5 ק"ג.
באנציקלופדיה הצבאית הסינית "דרקון האש" (火龍經, huǒlóng jīng) מראשית המאה ה-15 נכתב על נשק-חם קטן הנקרא שׂוּן לֵיי (פין-יין: xùnléi pào; סינית מסורתית: 迅雷砲) מילולית פירושו – 'סופת רעמים'. היה זה נשק אשר נועד להרוס עמדות ממוקשות ולהגן בפני ירי ארטילרי של האויב. השׂוּן לֵיי דמה יותר לתותח מאשר לרובה מבחינת צורתו ואופן השימוש בו. אמנם משקלו היה כשבעה ק"ג בלבד, אך הירי יצר רֶתע חזק. כדי למנוע את היווצרותו נקשר הכלי לקרקע בשלשלות ברזל.[1]
התותחים מגיעים למזרח התיכון ואירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון הערבי אחמד אל-חסן מצביע על קרב עין ג'אלות שנערך ב-1260 כשימוש הראשון של הממלוכים בתותחים. הידע הכרוך בשימוש באבק השריפה הגיע ככל הנראה מאסיה דרך המונגולים.
בני אל-אנדלוס השתמשו בתותח במצור על סביליה ב-1248, ובמצור נאיבלה ב-1262.
אבק השריפה החל להגיע לאירופה, בראשית המאה ה-13, והתותחים הראשונים יוצרו בה בתחילת המאה ה-14. התיעוד העתיק ביותר לשימוש בתותח באנגליה נמצא בציור משנת 1326. בציור של וולטר מילימט נראה חייל היורה פגז דמוי חץ.
בקטלוג אנגלי מן המחצית השנייה של המאה הארבע-עשרה, צוינו ארבע קטגוריות משקל: קטן, בינוני, גדול וענק. משקל הנשק-החם בקטגוריית המשקל המרבית (gunnae maximae) היה בין 136-45 ק"ג. משקל הנשק-החם בקטגוריה הקטנה ביותר (gunnae parvae) היה בין 11.4-6.8 ק"ג. יש לציין כי באותן שנים, המונח 'רובה' (gunnae) לא רמז בהכרח על גודל הנשק, ועד המצאת רובה הארקבוז נהוג היה לצרף את המילה 'יד' (hand), על מנת שיובן לקורא שמדובר בנשק-חם אישי.[2]
התותחים הראשונים היו מכונות לא מדויקות שנועדו בעיקר להפיל חומות של ערים בצורות, מבצרים וטירות. במקביל ליכולות ההגנה של הערים, הקליבר של התותחים הלך ועלה בהדרגה כדי לירות כדורי תותח גדולים יותר מטווח רחוק יותר, עד ליצירת תותחי-על בעלי קליבר של למעלה מ-50 סנטימטרים (20 אינץ') ועד 80 סנטימטרים (31 אינץ'). במקביל התפתחה הטכנולוגיה העדיפה של סוללות תותחים בעלי קליבר קטן יותר, היורים כדורי ברזל.
המאה ה-16 וה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-16 החלה ההתפתחות המשמעותית בתותחים. התחילו להשתמש בהם בשדות קרב והרכיבו אותם על ספינות.
התפתחה טקטיקה ללוחמה נגד התותחים (בעיקר בערים בצורות) שהתבססה על ביצורי "באסטיון" (מגננים) נמוכים ועבים. התותח עדיין לא שימש כנשק הכרעה בשדה הקרב.
לקראת סוף המאה ה-17 הומצאו בהולנד תותחי ההוביצר המסוגלים לירי גם בכינון ישיר וגם במסלול תלול, שהיו פחות יציבים בזמן הירי מתותחי שדה, מה שהקטין את כמות אבק השריפה שהיה ניתן להשתמש בה. בהמשך, מספר צבאות אירופאים החלו להמציא הוביצרים שהיו ניידים מספיק כדי ללוות צבאות בשדה-הקרב.
המאה ה-18 וה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמצע המאה ה-18 ובראשית מאה ה-19 חלה התקדמות עצומה בהתפתחות התותחים שהפכו לכלי נשק שמכריע מערכות. זאת בשל שיפור משמעותי בטווח, בדיוק ושל התותחים, וכן ברמת ההרסניות של הפגזים. נפוליאון ריכז את התותחים בסוללות ענק בנות עשרות ולעיתים אף מאות תותחים.
באמצע המאה ה-19, חלק מהצבאות ניסו לפשט את הארטילריות שלהם על ידי המצאת תותחים בעלי קנה חלק קדח, שעוצבו לירות גם פגז מתפוצץ וגם פגז ברזל, ובכך החליפו גם את הוביצרי-השדה וגם את תותחי-השדה. המפורסם מבין התותחים האלה היה הנפוליאון 12-פאונדר, נשק צרפתי שנעשה בו שימוש רב במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.
הלמוט פון מולטקה הזקן הגרמני החזיר את התותחים לגדודים כמו שהיה לפני נפוליאון בשל החידושים הטכנולוגיים הרבים שחלו בכלי נשק זה (בעיקר הקנה הקדוח ואבק השריפה הלא מעשן).
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת פיתוח תותחים קטנים (בקטרים של 20 מ"מ עד 75 מ"מ) שהותקנו על גבי טנקים וכלי-רכב שונים. ראו עוד על התותח בטנק בערך טנק.
הייצור ההמוני יצר תותחים כבדים אך ניידים יותר, שחוברו למכוניות וג'יפים ונגררו לשדה הקרב. במקביל היו ניסיונות להשתמש בארטילריה למטרת הפצצה מרחוק של מטרות וביצורים. פותחו תותחי על בקליבר גדול מ-40 ס"מ כגון "ברטה השמנה" ו"תותח פריז", שטיווח את פריז ממרחק 130 ק"מ. חלק מתותחי הענק הורכבו על גבי רכבות ואוניות. כמו כן, פותח פרויקט HARP שמטרתו הייתה לשגר לוויין לחלל.
אחרי שנות ה-60 נכנס לשירות התומ"ת (תותח מתנייע) - תותח המותקן על תובה זחלית ויכול להתנייד בכוחות עצמו. הקוטר הנפוץ עבור תומ"ת הוא 155 מ"מ.
בחיל התותחנים של צבא ההגנה לישראל משתמשים כיום בעיקר בתומ"ת M-109 האמריקאי, בכינוי "דוהר".
סוגי תותחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תותח מצור - תותח גדול ומסורבל שנועד להבקיע ביצורים כגון חומות עיר
- תותח שדה - תותח קטן ונייד יותר, נועד לשימוש בשדה הקרב ולירי על חיילי האויב
- הוביצר - תותח המסוגל לירות בזוויות הגבהה שונות, כולל ובעיקר ירי תלול-מסלול
- תותח נ"ט - תותח שייעודו הוא פגיעה בטנקים ורכב קרבי משוריין, ומבצע ירי בכינון ישיר
- תותח נ"מ - תותח מהיר-ירי נגד כלי טיס
- תותח מתנייע - תותח המותקן על גבי כלי רכב המאפשר לו להתנייד
- תותח טנק - תותח המותקן על גבי טנק ויורה כדורי טנק (פגזים אחודים בתצורת "כדורים") בכינון ישיר
- תותח אוטומטי - תותח בו טעינת הפגז מתבצעת באופן אוטומטי, לרוב בעל קצב אש גבוה
- תותח גאטלינג - תותח אוטומטי מהיר-ירי בעל שושנת קנים מסתובבת
דגמים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גאריוואל 8 ליטראות (תותח שדה בצבא נפוליאון)
- ברטה השמנה - תותח כבד לטווחים ארוכים במיוחד ("תותח-על") שהיה בשימוש במלחמת העולם הראשונה
- V-3 תותח על גרמני
- תותח בופורס 40 מ"מ - תותח אוטומטי רב-תכליתי
- M61 וולקן - תותח גאטלינג אוטומטי נגד מטוסים
- תותח מתנייע M-109 - תותח מתנייע מודרני
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארטילריה
- חיל תותחנים
- HARP - פרויקט ליצירת התותח החזק בהיסטוריה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקום התותחים בשדה הקרב המודרני, מערכות 450, 2013
אילון גלעד, כך קיבלנו את המילה הנהדרת "תותח", באתר הארץ, 6 באוגוסט 2014- תותח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
