תזונה ובריאות בשבט המסאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבט המסאי הוא מהידועים שבשבטי מזרח אפריקה. המסאים הם שבט נוודים המנסים לשמר את תרבותם העתיקה מבלי לאבד את ייחודם ואורח חייהם המסורתי, אף בבואם במגע עם הערים הסמוכות למקום מושבם, בהן חלה התפתחות וקדמה בהשפעת מדינות המערב. בהתמודדות עם התזונה, הבריאות וההיגיינה אצל בני שבט המסאי בא לידי ביטוי בעוצמה גבוהה הקונפליקט שבין קידמה למסורת.

אספקת מים בשבט המסאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאוגרפית, שבטי המסאים מרוכזים בדרום קניה ובצפון טנזניה, לאורך השבר הסורי-אפריקני. אזורים אלה הם אזורי סאוונה יבשה ויבשה לסירוגין. רוב השטחים בהם חיים בני המסאי יודעים תקופות יובש לפחות פעם בשנה ובתקופות אלו לא זורמים כמעט מים בנהרות, מכאן שמי התהום הם מקור חיוני למי שתייה עבורם. בורות מי-גשמים מפוזרים במרחקים גדולים של כ-25 קילומטרים זה מזה, ואחדים מהם אינם פעילים. כאשר יורד גשם מביאים המסאים מים מבריכות מי הגשמים. בריכות אלה מזדהמות במהרה כתוצאה מכניסת העדרים וחיות פרא לתוכן בעת השתייה. מי הבריכות מכילים ריכוז גבוה של חיידקים פתוגניים, הם אינם מתאימים לשתיית אדם ועלולים לגרום להפצת מחלות. לעומת בורות מי הגשמים, עדיפים מי הבארות לאין ערוך. ארגונים שונים פועלים למען מטרה זו, של הנגשת מים נקיים במשך כל השנה לכפרים מרוחקים ויבשים מפאת המחסור הרב במי שתייה באפריקה.[1]

בפעם הראשונה שראיתי אנשים שותים את המים הבוציים הירוקים האלו חשבתי שלא יכול להיות משהו יותר גרוע מזה, אבל כשאין לך מים בכלל זה הרבה יותר גרוע. יש גבעה קטנה של בוץ טרי מחוץ לבור המים שנחפר כמטר או שניים עמוק יותר בתקווה למצוא מעט מים שיעזרו עד שיגיעו הגשמים שכבר מאחרים בשישה שבועות.

Am Muzungu", Estelle Aitken(8)

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילד מסאי חובק פרה. בשר הבקר וחלב טרי, הם המרכיבים העיקריים בתזונת המסאים

התזונה המסורתית של שבט המסאי מורכבת בעיקר מבשר, חלב ודם בקר. למרות שבני המסאי משתמשים בציד לטקסים שונים, הם אינם צדים את מזונם, אלא מגדלים בעצמם את הבקר והעיזים. הבקר אינו רק מקור מזון, אלא בני המסאי משתמשים בו לשימושים שונים כגון: תכשיטים ודברי אומנות מעורם ומכינים את בתיהם מגללי הבקר. גודל העדר מסמל את הביטחון הכלכלי והמעמד החברתי של השבט.[2] כל שבט מורכב לרוב ממשפחה אחת או שתיים. כיום ניזונים חלק מהשבטים של בני המסאי גם מתירס ומגידולים נוספים שהחלו לגדל בעצמם, כך שהבשר נצרך באופן לא סדיר וכבר אינו המאכל העיקרי שלהם. שינוי זה בתזונה נבע מנסיבות הקשורות באקלים, שינויים במחזור העונתי של תוצרת החלב, עונות בצורת ויובש שגרמו לתמותת בקר. אחד המאכלים שנכנסו לתפריט הבסיסי שלהם, בהשפעת שבטים אחרים מטנזניה, הוא האוגאלי (Ugali) עיסה צמיגית עשויה מקמח תירס, שנהוג לאוכלה עם חלב.

אחד המנהגים של בני המסאי הוא שתיית תערובת של חלב ודם פרות. למנהג זה יצא שם בעולם כאחד הסמלים המרכזיים של תרבות המסאי, אך למעשה שתיית החלב והדם היא אירוע נדיר שנעשה באופן טקסי כחלק מחגיגות או כתרופה מסורתית לרפא חולי. הם מקיזים את הדם מווריד הצוואר של הפרה שהוא אחד משלושת הוורידים המחזירים דם ללב מאזור הראש והפנים.[3]

תזונתם של בני המסאי, הכוללת בעיקר חלב, דם בקר ובשר, מכילה מעט מרכיבים אחרים כדוגמת לחם וירקות, הנחשבים כנחותים. את החלב שותים המסאים באופן יום יומי, כשהוא טרי ואינו מפוסטר, ולעיתים אף יונקים ישירות מעטיני הפרה. הם עשויים לשתות אותו גם מחומם או מורתח, כגיוון. החלב מתקשר בתרבות המסאית לנשים, לפוריות ולחיים על האדמה. הבשר לעומתו, נחשב לאוכל שנאכל בטקסים ובמקרים מיוחדים ונקשר לגבריות, כוחות על טבעיים ולמוות. כאשר מתעסקים עם בשר, מתעסקים במוות ולכן צריכה של בשר היא מאוזנת ומאופקת. אחרי ששוחטים את החיה בטקס מיוחד, שורפים את הבשר שלה. האש מסמלת יצירה ושינוי של כוח שניתן לאדם על ידי אלוהים. בעוד לנשים ניתן הכוח של הפיריון וההולדה, לגברים ניתן הכוח להדליק אש. בעוד שהגבר מזוהה עם הדלקת האש, האישה מזוהה עם החזקת האש דולקת. האש כלומר, מסמלת את ההבדל בין האדם לחיות שלא יודעות לשלוט על אש. האש הופכת את הבשר שמזוהה עם המוות למזון מקודש. כלומר, בטקס שריפת הבשר, יש הולדה מחדש. לכן זהו כוח שמאוד חשוב לבני שבט המסאי.[4]

בני המסאי משתמשים באופן שוטף בסוגי צמחים שונים בעיקר למטרות רפואה אך גם כגיוון בתזונה. בני המסאי נוהגים להכין מרקים שונים המבוססים על צמחים. אחד הצמחים הפופולרים למרקים הוא עץ השיטה הנילוסית (Acacia nilotica)- השורש והקליפה של העץ מורתחים במים והתמצית שנוצרת משמשת לשתייה לבד או כתוספת למרק. בני שבט המסאי מאמינים כי התמצית מעכבת פחדים ונותנת אנרגיה ואגרסיביות והם נוהגים לשתות אותה גם בתור סם לפני יציאה למשימות הדורשות אומץ ונחישות.[5]

רפואה ובריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני המסאי משתמשים בכ-180 סוגי צמחים כדי לרפא מחלות. בכך נשקפת החשיבות הרבה שבני המסאי נותנים לצמחים ברפואה. בשפת המסאי "אולחאני" הוא שם כולל לצמחים ולצמחי מרפא. המחלה העיקרית שפוגעת בבני המסאי היא המלריה שמשתוללת באזור מחייתם, עקב הלחות הגדולה ומאגרי המים העומדים, המושכים את היתושה שמעבירה את המחלה. מחלות נוספות שבני המסאי סובלים מהן לעיתים קרובות קשורות למערכת העיכול- המטופלים בכ-31 סוגי צמחים. בנוסף, מטפלים בני המסאי בזיהומים שונים במערכת השתן הטיפולים צמחיים ומורכבים מ-14 סוגי צמחים.

טיפולים נוספים המבוססים על צמחים אצל בני המסאי הם:

  • כאבים ומיחושים- מכאב ראש עד כאבי גב. המסאים משתמשים בצמחים בעלי עלים בשרניים אשר מחוממים באופן תדיר ומונחים על המקום הכואב.
  • מחלות עיניים- מסוגים שונים וכוללים גם טרכומה נפוצות בעיקר אצל ילדים ומועברות באמצעות גורמים מזהמים וזבובים שנמשכים לחלב ולגללי פרות. בני המסאי משתמשים בגומי הטבעי של צמחים שונים כדי לנקות את המוגלה מהעיניים ובכך להקטין את הידרדרות הראייה.
  • פצעים וחתכים- מטופלים בעזרת סולנום המונח על החתך עצמו בעוד שגימנוספוריה הטרופלה- עץ אפריקאי קוצני- עוזר להגלדה אחרי טקס ברית המילה.[6]

היגיינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים מסאים משחקים ליד ביתם, ללא מים זורמים ואמצעים למקלחת או שירותים

מודעות להגיינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודעות להיגיינה בקרב אנשי המסאי נמוכה יחסית למערב, למרות שהיא במגמת עלייה. השפעת החברה העירונית אמנם שולחת את אותותיה- בעיקר בכפרים הקרובים לערים- אך בקנה מידה קטן. הרגלי הניקיון בשבט המסאי שונים מבמדינות המערב- לא נהוג לשטוף ידיים לפני הארוחה ואם כן, שוטפים במים בלבד ללא סבון. כלי האוכל עשויים חומרים מתכלים ונהוג לנקות אותם בעשן של עץ מסוים המפיץ ריח טוב. את הצרכים עושים בצדי הדרך ולרוב ללא שימוש בנייר או במים. המקלחת נערכת לרוב בנהר או נחל קרוב בעזרת כלי קטן בו נעזרים על מנת לשפוך מים על הגוף ובעזרת סוג של סבון שמכינים מעץ מקומי בשם איצ'יקו. רוב בני המסאי מתקלחים אחת למספר ימים עד שבוע.

לידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוקות בשבט המסאי נולדים בעזרת מיילדות המתפקדות במקצוענות תחת תנאי היגיינה קשים. ברוב מוחלט של הכפרים לא ניתן למצוא משככי כאבים, מים זורמים או אלכוהול לחיטוי הסכין החותכת את חבל הטבור. המיילדות מנקות את האם והתינוק בעזרת חתיכת שמיכה טבולה במים. סיבוכים שונים הם תדירים. לדוגמה, התארכות הלידה או לידת עכוז, גורמים לרוב למוות של האם, העובר או שניהם. גם לפני הלידה נשקפות לאם וילדה סכנות שונות. עשבים מקומיים לעיתים מתבררים כרעילים לעובר ומהווים גורם שכיח להפלות.[7]

גזיזת שיער[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה מסאית בלבוש מסורתי אופייני. נשים מסאיות קלות לזיהוי בזכות ראשן המגולח, והתכשיטים הנקובים באוזניהן

הנשים המסאיות גוזזות את שערן כבר מילדות ולאורך כל ימי חייהן. פעולת גזיזת השיער לוקחת חלק בטקסי מעבר שונים ומהווה סמל בתרבות המסאי להתחלה חדשה ולמעבר לפרק חיים חדש. אף על פי כן נראה כי אחד ממקורותיו של אחד מסימני ההיכר הבולטים של בני ובנות שבט המסאי טמון דווקא בטעמים היגיינים. בעקבות חוסר הנגישות הכלכלית והפיזית לחומרי ניקוי כימיים כשמפו, מהווה מנהג גזיזת השיער מענה חלקי לבעיית אחזקת השיער בחיי הכפר, ולעיתים אף מונע באופן מוצלח זיהומים שונים העלולים להתפתח על ראשי הנשים בהיעדר ניקוי ראוי. לעומת הנשים הגוזזות את שערן כבר מילדות לאורך כל חייהן, לגברים דווקא מותר לגדל שיער החל מגיל 15 בהפכם ללוחמים, והדבר מעיד על בגרות. במקרה שהחליט אחד הנערים לגדל את שערו אין הוא שוטף אותו אלא משמן אותו בשומן עיזים ומסדר אותו בצורת ראסטות. משעברו הנערים את שלב הלוחמים והיו לגברים בוגרים הם חוזרים ומגלחים את ראשיהם.

חורים באוזניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוב האוזנים הוא חלק משמעותי בתרבות המסאית. החורים מתחילים כחורי סיכה קטנים באוזני הילדים. מחוררים את התנוך בעזרת קוצים, ללא חיטוי. משמחלימה האוזן מכניסים מקל צר, ואז מקלות גדולים יותר, פקק שעם ותכשיטים כבדים, עד שהתנוך מגיע לכתף, מה שנחשב אורך מושלם. החורים הגדולים נחשבים יפים ומעידים על חוכמה. נהוג לקשט אותם בחרוזים ושרשראות בעיקר בטקסים.[8]

קעקועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קעקועים הם חלק חשוב בתרבות המסאית. לחיים שמנמנות אינן נחשבות יפות בעייני המסאים ולכן נהוג לקעקע עיגולים על הלחיים שישמרו עליהן רזות. הקעקועים נעשים כבר בגיל ילדות באמצעות חוט ברזל מלובן במדורה, ללא חיטוי. במקרה של הסתבכות וכאב משתמשים בתרופות המקומיות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]