תחבורה בטביליסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט המגביל את התנועה דרך טביליסי
תחנת אוטובוס בטביליסי
תחנת הרכבת החדשה בטביליסי

בטביליסי, בירת גאורגיה, מספר סוגי תחבורה. האמצעי הפופולרי ביותר הוא אוטובוסים צהובים שהובאו מהולנד על ידי ממשלת גאורגיה. אמצעי תחבורה נוסף שפועל בעיר משנת 1966 הוא הרכבת התחתית של טביליסי, שנמצאת בתהליך מודרניזציה במטרה להקל על העומס בכבישי העיר. הירידה בשימוש בחשמליות ובטרוליבוסים, שהיו כלי תחבורה עיקריים בתקופה הסובייטית, עד להפסקת השימוש בהם בסוף 2006, הביאה לגידול בשימוש במיניבוסים (מרשרוטקה) ובמוניות. השימוש במוניות הגדיל במידה ניכרת את העומס בכבישים, ונעשים מאמצים לצמצמו. אמצעי תחבורה נוספים הפועלים בטביליסי הם הרכבל והפוניקולר של טביליסי, המתאימים לתחבורה בעיר המאופיינת באזורים הרריים בתוכה. עקב מחסור כספי נפגעה האחזקה השוטפת של הרכבל, ובשנת 2004 היו רק כשישה קווים פעילים.

כ-20 ק"מ מטביליסי נמצא נמל התעופה הבינלאומי הראשי של גאורגיה, נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, שבנייתו מחדש נסתיימה בפברואר 2007. כביש מהיר מחבר בין נמל התעופה למרכז טביליסי. הרכבת התחתית של טביליסי נמצאת עדיין בתהליך התחברות לנמל התעופה.

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מצבה הרעוע של רשת הרחובות בטביליסי והגאוגרפיה ההררית שלה, מספר כלי הרכב שרשאים לנוע בה מוגבל ל-4,200 עד 4,500 כלי רכב בשעה, לפי תחשיבי האו"ם. מספר כלי הרכב הנעים בטביליסי מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נמצא בעלייה מתמדת, ולכן הצפיפות בכבישי טביליסי ועומס היתר הם מנת יומם של תושביה. על פי תוכניות עיריית טביליסי, עד שנת 2009 צפוי חידושם של 25 כבישים ראשיים וצמתים.

טרוליבוס וחשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937, בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה, הוכנסו לשימוש בטביליסי החשמליות הישנות שנקראות "הטרוליבוס של טביליסי" ("Троллейбус") בשנות ה-70 וה-80 הועברו לטביליסי כ-300 טרוליבוסים מסוג "סקודה"[1]. בשנות ה-90 של אותה מאה, 137 מהם היו עדיין פעילים, ואולם בשנת 2004 קטן מספרם משמעותית לכ-80, ורק מחציתם (כ-40) היו פעילים. הטיפול השוטף בטרוליבוסים נפגע עקב קשיים כלכליים. באותה שנה הוכנסו לראשונה לשימוש האוטובוסים. בשנת 2005 העמיד הבנק האירופי לשיקום ולהשקעות (EBRD) לרשות חברת התחבורה של טביליסי אשראי בסך 3.1 מיליון אירו לרכישת טרוליבוסים חדשים, ואף על פי כן הפסיקו הטרוליבוסים לפעול ב-4 בדצמבר 2006.

טרולייבוס תוצרת סקודה, טביליסי 2002

במקביל לירידה בשימוש בטרוליבוסים, גבר מאז שנות ה-90 השימוש במיניבוסים קטנים הפועלים כמוניות שירות ומכונים "מרשרוטקה" (маршрутка). מספר הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית גדל מ-72 ל-223. הפחתת השימוש בטרוליבוסים הביאה גם לשימוש רב יותר במוניות, עד כדי כך שמספר המוניות הפועלות בטביליסי אינו פרופורציונלי לכמות האוכלוסייה. העירייה מנסה להגדיל את מספר המיניבוסים ולהקטין את מספר המוניות במטרה להפחית את הצפיפות ואת זיהום האוויר ברחובות.

בנוסף לטרוליבוס פעלה בטביליסי גם חשמלית שנוסדה בשנת 1883 כקונקה[2] ופסקה לפעול, כמו הטרוליבוסים בסוף 2006.

תחבורה מסילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1966 פועלת בטביליסי רכבת תחתית שאורך קוויה מגיע ל-26.3 ק"מ. הרכבת התחתית פועלת במרווחים של שלוש דקות, ומחברת חלקים מרוחקים למרכז העיר. כיום ישנם שני קווים פעילים. קו שלישי נמצא בתהליך בנייה עוד משנות ה-80, והשלמת הקמתו מתעכבת בשל בעיות מימון. יחד עם הטרוליבוסים סבלה הרכבת התחתית מנפילות חשמל תכופות, והנוסעים בה נאלצו לסבול מעיכובים בנסיעה.

תחנת הרכבת של טביליסי.
שנות ה-70 של המאה ה-19

ב-10 באוקטובר 1872, נסע הקרון הראשון של רכבת גאורגיה בקטע המסילה הראשון שלה בין פותי שלחוף הים השחור לטביליסי, מרחק 310 ק"מ כאשר הנסיעה ארכה 15 שעות. קו מסילת הברזל בין טביליסי לוולדיקווקז, שהיה אמור לעבור דרך הרי הקווקז הגדול ולחבר את גאורגיה לרשת מסילות הברזל הרוסית, לא הושלם מאז התקופה הסובייטית, וכרגע אין גם כוונה להשלימו. מסילת הברזל שהוחל בבנייתה בינואר 2007, מסילת הברזל קארס-אחלכלכי-טביליסי-באקו, תחבר את גאורגיה לרשת מסילות הברזל באירופה מבלי להזדקק לחיבור לרשת הרוסית. מסילת הברזל אמורה להתחיל בקארס שבטורקיה, לעבור דרך אחלכלכי וטביליסי בגאורגיה, ולהסתיים בבאקו שבאזרבייג'ן.

בשנת 2005, בעקבות תרומה של איש העסקים היהודי-גאורגי-רוסי, בדרי פטרקצישווילי, הוחל בשיפוץ הפוניקולר של טביליסי, שהיה סגור משנת 2000 עקב תאונה שהתרחשה במקום. במאי 2006 הוא נפתח מחדש. הפוניקולר מוביל מפרוורי טביליסי להר מתאצמינדה, שבפסגתו יש פארק, מסעדה גדולה הצופה על טביליסי ומגדל שידורי הטלוויזיה של טביליסי. באמצע הדרך נמצא פנתאון מתאצמינדה וכנסיית מאמאדוויתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טרוליבוסים אלה יוצרו על ידי החברה הצ'כית Škodovy závody, שייצרה גם את מכוניות הסקודה.
  2. ^ קונקה (Конка) - הוא קרון/כרכרה המונע על ידי סוסים, שהיה נפוץ בתקופה שלפני המצאת מנוע קיטור.