תחבורה ציבורית בישראל

נתיב תחבורה ציבורית בשדרות הרצל בירושלים

התחבורה הציבורית הפנים-ארצית בישראל מתבצעת בעיקר באמצעות אוטובוסים, מוניות, מוניות שירות ורכבות בין עירוניות.

את התחבורה הציבורית בישראל מנהל באופן ריכוזי משרד התחבורה, אשר באחריותו מתן זיכיונות ורישיונות למפעילים פרטיים ופיקוח על הביצוע, הגדרת מסלולי הקווים ותדירותם, קביעת תעריפי המחירים והסדרת אמצעי התשלום.

מאפיין בולט של התחבורה הציבורית בישראל היא השבתה כמעט מוחלטת בשבתות ובחגים. עוד בולט, בהשוואה למרבית המדינות המפותחות, היעדרן של מערכות להסעת המונים בערים הגדולות. בירושלים פועל הקו האדום, קו יחיד של רכבת קלה. בתל אביב צפוי להפתח בשנת 2022 הקו האדום קו רכבת קלה ראשון בתל אביב.

בשנת 2017 נרשמו 850 מיליון נסיעות נוסע באוטובוסים וברכבות, מתוכם 744 מיליון באוטובוסים, 64 מיליון ברכבת ישראל ו-42 מיליון ברכבת הקלה בירושלים.

אוטובוסים

ערך מורחב – אוטובוסים בישראל

קווי האוטובוס בישראל מחולקים ל-66 אשכולות, המופעלים על ידי 20 חברות אשר קיבלו זיכיון להפעלת אשכול מסוים במכרז, או מפעילות אותו עוד בטרם החלוקה לאשכולות ופרסום המכרזים.

• אגד: חברת התחבורה הציבורית הגדולה בישראל. אף על פי שהחל מתחילת המאה ה-21 קווים רבים הועברו ממנה לחברות אחרות. נכון לתחילת 2021, אגד נותנת שירות עירוני בירושלים, חיפה והקריות, ראשון לציון, רחובות, חולון, חדרה, כרמיאל, קריית שמונה, דימונה ואילת. בנוסף לקווים בינעירוניים בעיקר לירושלים, לצפון הארץ ולאילת.
• אגד תעבורה: מפעילה את קווי האוטובוס בהתנחלויות בהרי יהודה.
• אלקטרה אפיקים: (בעבר נקראה "אפיקים") מפעילה קווים עירוניים בפתח תקווה, ואת עיקר הקווים העירוניים והבינעירוניים באשדוד, יבנה וראש העין.
• אקסטרה: מפעילה את הקווים העירוניים בנתניה.
• בית שמש אקספרס: מפעילה את הקווים העירוניים והבינעירוניים בבית שמש.
• ג'י בי טורס: קווים מנצרת ליישובי האזור.
• גלים: מפעילה את הקווים העירוניים והבינעירוניים ברהט ומספר קווים מנתיבות, אופקים, תפרח ובני נצרים לירושלים ובני ברק.
• דן: מפעילה את שירות האוטובוסים העירוניים בתל אביב, רמת גן, גבעתיים, בת ים, בני ברק ובבקעת אונו וכן חלק מהקווים מתל אביב לפתח תקווה, חולון, ראשון לציון, קריית אונו, גני תקווה, יהוד.
• דן באר שבע: מפעילה את הקווים העירוניים בבאר שבע.
• דן בדרום: מפעילה את עיקר השירות באשקלון באופקים, קריית גת, שדרות, נתיבות, קריית מלאכי ובישובים שמסביבם.
• חברות הנסיעות במזרח ירושלים: מפעילה את האוטובוסים במזרח ירושלים.
• מועצה אזורית חבל אילות: מפעילה את שירות האוטובוסים בחבל אילות.
• מטרופולין: מפעילה קווים בינעירוניים בנגב, את השירות העירוני בערד את התחבורה הציבורית בשרון הדרומי (בכפר סבא, הוד השרון, רעננה, הרצליה ורמת השרון) וקווים בינעירוניים מנתניה לתל אביב
• נסיעות ותיירות נצרת: מפעילה קווים בינעירוניים מנצרת לצפון וחיפה, וקו אחד מנצרת ונוף הגליל לתל אביב.
• נתיב אקספרס: מפעילה את שירות האוטובוסים בגליל. כולל את השירות העירוני ורוב השירות הבינעירוני בעכו, נהריה, וצפת.
• סופרבוס: מפעילה את שירות האוטובוסים בעמקי הצפון כולל שירות עירוני בעפולה, יקנעם עילית, טבריה מגדל העמק ובית שאן, את המטרונית בחיפה והקריות וחלק מהקווים העירוניים בירושלים.
• קווים: מפעילה שירות בבקעת אונו, כמו כן מפעילה שירות באלעד, ביתר עלית, מודיעין עלית, מודיעין, רמלה, לוד באר יעקב ושוהם. מפעילה את רוב הקווים הבינעירוניים בשרון וכן קווים בוואדי עארה ויישובי המשולש הצפוני.
• רמה תחבורה ציבורית גולן: מפעילה את שירות האוטובוסים ברמת הגולן.
• ש.א.מ. נצרת: מפעילה קווים עירוניים בנצרת ונוף הגליל.
• תנופה: מפעילה את קווי האוטובוס בפרוזדור ירושלים ובשומרון.

חברות תחבורה שהיו פעילות בעבר

• המקשר (1931-1967) - קואופרטיב שהפעיל תחבורה ציבורית בירושלים עד שהתמזג עם אגד.
• שחר (1947-1951) - קואפרטיב שהפעיל תחבורה ציבורית בחיפה עד שהתמזג עם אגד.
• ויאוליה (2003-2013) - חברה שהפעילה תחבורה ציבורית בערים אשדוד, יבנה, טבריה, לוד, ומודיעין, נרכשה על ידי אפיקים ב-2013.
• עילית (2005-2011) - חברה שהפעילה תחבורה ציבורית בביתר עילית, התמזגה עם חברת קווים ב-2011.
• אומני אקספרס (2011-2014) - חברה שהפעילה תחבורה ציבורית באזור יקנעם עילית, דאלית אל כרמל, קריית טבעון והאזור. ב-2014 העבירה את אשכול ההפעלה לסופרבוס.
• מטרודן (2003-2016) - חברה שהפעילה את הקווים העירוניים בבאר שבע, ב-2016 העבירה את הקווים לדן באר שבע לאחר שלא התמודדה בשנית במכרז.
• סיטיפס (2011-2021) - חברה שהפעילה את הרכבת הקלה בירושלים, ב-2021 העבירה את הפעלת הרכבת לחברת כפיר.
• דן בצפון (2013–2021) - חברה שהפעילה את המטרונית בחיפה והקריות, ב-2021 העבירה את הפעלת המטרונית לסופרבוס.

מוניות, ומוניות שירות

ערכים מורחבים – קווי שירות בישראל, מוניות בישראל

מונית שירות היא מונית המכילה עד כ-10 נוסעים. הנוסעת במסלול קבוע ומעלה ומורידה נוסעים לאורך כל הדרך. למוניות השירות בניגוד לשירות האוטובוסים אין לו"ז קבוע. מוניות שירות קיימות במספר קווים מצומצם. שבהן לחברות מוניות השירות רווחי להפעיל קווים. והכיסוי שלהן די מוגבל. ברוב אזורי הארץ. יתרון למוניות השירות זה שבחלק מהקווים הן פועלות בשבת כאשר שירות האוטובוסים והרכבות פוסק, וכן האפשרות היחידה לשלם בה היא במזומן במוניות השירות. בניגוד לאוטובוסים בהן התשלום נעשה ברב קו בלבד.

רכבות

ערך מורחב – רכבת ישראל

החל משנות התשעים חל שיפור ברשת הרכבות במדינת ישראל, והרשת כל הזמן מתרחבת וקווים ותחנות חדשות נפתחות. בהדרגה התרחב השירות כך שיפעל לאורך כל שעות הפעילות מבאר שבע בדרום, ועד לנהריה וכרמיאל בצפון. כאשר ישנן תוכניות להרחיב את הרשת עד לאילת וקריית שמונה. רכבת ישראל הסיעה בשנת 2019 כמעט 70 מיליון נוסעים.

חלק מהקווים של רכבת ישראל מוצלחים למדי. למשל הקו מהגליל המערבי דרך חיפה לגוש דן, מהווה חלופה לא רק לשירות האוטובוסים אלא הוא גם מהיר בחלק ניכר משעות היום מהרכב הפרטי. כך גם עם הקו המהיר לירושלים דרך נתב"ג. אך בתחנות רכבת רבות בעיקר מסיבות היסטוריות, המסילות והתחנות נמצאות מחוץ לערים. כמו בנתניה, אשדוד ואשקלון, וריבוי התחנות בקווים מסוימים יוצרת נסיעה איטית יחסית.

רכבות קלות

ערכים מורחבים – רכבת קלה בישראל

בירושלים פועל מאז אוגוסט 2011 הקו האדום. בעתיד יתווספו הקו הירוק והקו הכחול.

בתל אביב צפוי להיפתח בנובמבר 2022 הקו האדום, עם מקטע תת-קרקעי. בעתיד יתווספו הקו הסגול והקו הירוק.

בבאר שבע מתוכננת רכבת קלה עם שני קווי נוסעים ברחבי העיר.

וכמו כן בין חיפה לנצרת מתכוננת רכבת קלה בין-עירונית.

פוניקולר

בישראל קיים פוניקולר אחד הנמצא בחיפה - הכרמלית.

רכבלים

בישראל מופעלים 4 רכבלים ציבוריים תיירותיים והם רכבל חיפה, רכבל מנרה-קריית שמונה, רכבל מצדה, רכבל ראש הנקרה.

נוסף על כך, מופעל רכבל הרכבלית בחיפה כתחבורה ציבורית, הרכבל מקשר בין מרכזית המפרץ, הטכניון ואוניברסיטת חיפה. הרכבל מופעל על ידי חברת כבל אקספרס אשר משותפת ל"נתיב אקספרס" ו"בורסה" הטורקית.

מערכת מטרו

ערך מורחב – מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - קווי מטרו

מערכת עתידית של רכבת תחתית בתל אביב הבנויה משלושה קווים שתהיה מערכת משלימה לרכבת הקלה בתל אביב.

תעופה פנים-ארצית

בישראל קיימים מספר נמלי תעופה המשמשים לתחבורה אזרחית פנים-ארצית (טיסות סדירות) והם: נתב"ג (שער הכניסה המרכזי של ישראל והגדול בנמלי התעופה בה), נמל התעופה רמון (תמנע).

בישראל קיימים גם מספרי מנחתים ושדות תעופה קטנים יותר מההגדרה המוכרת "נמל תעופה" והם: נמל התעופה חיפה, שדה התעופה ראש פינה (מחניים) ושדה התעופה הרצליה.

שלוש המטרופולינים

ערכים מורחבים – תחבורה ציבורית בחיפה, תחבורה ציבורית בירושלים, תחבורה ציבורית בתל אביב

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בירושלים:
רכבת (בשחור), הרכבת הקלה - הקו האדום (באדום), הקו הכחול - אוטובוסים מרווחים (בכחול), המשך מתוכנן של הרכבת, של הקו האדום ושל הקו הכחול בקווים דקים, כך גם הרכבל לכותל בסגול, ותחנת האוטובוסים המרכזית

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בחיפה:
רכבת ישראל (בשחור), כרמלית (בכחול), מטרונית (בצהוב), רכבל חיפה (בירוק), רכבלית (באדום) ותחנות אוטובוסים מרכזיות מרכזית המפרץ ומרכזית חוף הכרמל

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בתל אביב:
רכבת (בשחור), הרכבת הקלה - הקו האדום המתוכנן (באדום), הרכבת הקלה - הקו הירוק המתוכנן (בירוק), הרכבת הקלה - הקו הסגול המתוכנן (בסגול, הקווים מעל הקרקע דקים יותר), והתחנה המרכזית והמסופים של האוטובוסים

היסטוריה

מודעה על שינוי מחירי תחבורה ציבורית (מוניות שירות) בקווי חיפה - תל אביב, 1932

לפני קום המדינה

עם תחילת סלילת דרכים בארץ ישראל החל מאמצע המאה ה־19, החלה להתפתח תחבורה ציבורית בין־עירונית על הדרכים החדשות באופן פרטי ובלתי מאורגן כמעט, באמצעות עגלות ודיליז'נסים שהובלו על ידי בעלי חיים שנעו על הדרכים החדשות. תחבורה ציבורית עירונית כמעט ולא הייתה קיימת ברחבי הארץ עקב קוטנם של מרכזי האוכלוסין, והחלה להתפתח בהתאמה להתפתחות האורבנית של ירושלים, תל אביב־יפו וחיפה.

תחילת התחבורה הציבורית הממונעת בישראל בראשית ימי המנדט הבריטי. לאחר מלחמת העולם הראשונה רכשו מספר צעירים יהודים מבני היישוב היהודי בארץ ישראל משאיות מעודפי הצבא הבריטי. בארגזי המשאיות התקינו ספסלי ישיבה, שהסבו אותן לאוטובוסים מאולתרים להסעת נוסעים בתשלום. הדרכים באותה תקופה היו משובשות, ולצד התחרות עם התחבורה הציבורית הוותיקה המובלת על ידי בעלי החיים, הייתה גם תחרות חריפה בין הנהגים, ובין קבוצות נהגים שונות, יהודיות וערביות. בתקופות שונות הייתה הנסיעה בדרכים שונות מסוכנת בשל מפגעים ערבים שהתנכלו לתחבורה היהודית. חלוצי האוטובוסים החליטו להתאגד לשיתוף פעולה שיסייע להם להתמודד במאורגן עם הקשיים. בתחילה התאגדו מפעילי האוטובוסים בקואופרטיבים קטנים, אשר בהמשך התאגדו לקבוצות גדולות.

ב-1 בינואר 1933 נוסד הקואופרטיב "אגד" כתוצאה של מיזוג של ארבע חברות תחבורה ציבורית קטנות במרכז הארץ: (המהיר, הגה, קדימה והתאחדות הנהגים). כ-13 שנה אחר כך, ב-1 בדצמבר 1945, נוסד הקואופרטיב "דן" כתוצאה מאיחוד של שני ארגונים שעסקו בהפעלת תחבורה ציבורית ברחבי גוש דן - "גלי המעביר" ו"איחוד רגב".

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה על פי הצעתו של שר התחבורה הראשון דוד רמז לאחד את כל מפעילי התחבורה הציבורית בארץ לקואופרטיב אחד, מוזגו לאגד עוד מספר קואופרטיבים. הגדולים בהם קואופרטיב "דרום יהודה", שנוסד בשנת 1931 מאיחוד של קואופרטיב "דרום" וקואופרטיב "יהודה", ושח"ר (שירותי חיפה רבתי), תאגיד שנוצר בדצמבר 1947 מאיחוד של קואופרטיב "חבר" וקואופרטיב "משמר המפרץ" שפעלו באזור חיפה. לצד אגד ודן פעל גם קואופרטיב התחבורה הירושלמי המקשר, שמוזג אל אגד ב־1967.

חברת מרגלית זכתה בהמשך במערך התחבורה הציבורית למודיעין שזה מקרוב נוסדה.

מתקן לפריטת כסף

מאז, ועד ראשית שנות ה־2000 היוו הקואופרטיבים "אגד" ו"דן" מונופול בתחום האוטובוסים הציבוריים באזורי זיכיון קבועים אשר חולקו ביניהם. לאורך המאה ה-20 צורת התשלום המועדפת לנסיעה באמצעי התחבורה הציבורית השונים הייתה במזומן ובאוטובוס עצמו (Manual fare collection), אם כי ניתן היה לרכוש כרטיסי נסיעה גם בתחנות מרכזיות. שיטה זו יצרה עיכוב רב בזמן הנסיעה עקב עמידה ארוכה של האוטובוס בתחנות, בעת שנוסעים המתינו לתורם לשלם לנהג והנהג טיפל בקבלת התשלום וניפוק כרטיס לנוסע. על מנת לקצר את משך זמן העצירה בתחנות, הכניסו לשימוש כרטיסיות נייר אשר הפחיתו את מספר הפעמים שנוסע צריך לשלם על נסיעה. לרוב כרטיסייה כללה נסיעה אחת או יותר בחינם ובכך הייתה משתלמת יותר. הסדר תשלום נוסף שהונהג היה "חופשי חודשי".

כרטיסייה של אגד משנת 1945

לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, בממשלת נתניהו הראשונה, החל משרד התחבורה בהכוונת ראש הממשלה בתהליך של פתיחת שוק התחבורה הציבורית לחברות נוספות באמצעות מכרזים אזוריים, במטרה להוריד את המחירים ולהרחיב את שעות הפעילות ומגוון הקווים. צעד שנתקל בהתנגדות עזה מחברת אגד.

בשנת 2002 הבשיל התהליך להוצאת אשכולות של קווי שירות מידי אגד ודן לחברות נוספות באמצעות מכרזים. החברות התחרו במכרז על התעריף הנמוך ביותר שיגבו לדמי נסיעה, או על דמי הסבסוד הממשלתי הנמוכים ביותר שיזדקקו לו, או על העלות הכוללת של תפעול השירות. תהליך הרפורמה שמבצע משרד התחבורה נתקל בחששות וביקורת, בכך שבעצם היא אינה אלא החלפה של מונופול אחד במונופול חדש, לעיתים אף ללא הוזלה משמעותית ותוך פגיעה משמעותית ברמת השירות, בגלל התנאים שמכתיב משרד התחבורה.^{[דרוש מקור]} על פי הביקורת, משרד התחבורה מטיל במכוון הגבלות הפעלה על חברות באות קו מאחר שהדבר מנוגד לעקרון הרשת התחבורתית. הפעלת קו תח"צ על ידי שני מפעילים בו זמנית מביא לתקלות תפעול רבות תוך השפעה על כל הרשת. לכן התחרות הקיימת בין מפעילים היא על אזורי פעילות כאשר הרגולטור מונע פגיעה בין המפעילים (מפעיל שנכנס לתל אביב אינו יכול לאסוף בה מאחר שהוא פוגע בהכנסות חברת דן).^{[דרוש מקור]} מחקר שנערך בשנת 2006 עבור משרד התחבורה על ידי הפרופסורים יורם שיפטן וניר שראבי, הראה כי ברוב האשכולות שעברו את המכרזים של הרפורמה עלו מצד אחד היקף השירות והיקף הנסועה, ומצד שני ירדו מחירי הכרטיסים.

ב-2010 אימץ שר התחבורה את מסקנות ועדת הבדיקה בנושא הפרדה מגדרית בקווי מהדרין והוחלט לאפשר את ההפרדה באופן התנדבותי ומנגד על הנהגים הוטלה האחריות לוודא שלא מטרידים נוסע.

בראשית 2012 הוטלו מגבלות על נסיעת חיילים ברכבת בימי ראשון ונחנך מערך הסעה חלופי.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 הוכנס לשימוש כרטיס הרב-קו שנועד ליישם בישראל כרטוס משותף והשימוש בו מבוסס על שיטות הקיימות במדינות שונות בעולם. בשלב ראשון של הכנסת המערכת, היא החליפה את כרטיסי הנייר-כל ההסדרים, כולל כרטיסיות, הוטענו באופן אלקטרוני לכרטיס.

עד 2015 הונהגה בגוש דן ובחלק הקווים הבין-עירוניים לגוש דן שיטת "ערך צבור", בה הנוסע מטעין סכום עגול (מ-30 עד 200 ש"ח) בכרטיס שברשותו ומקבל תוספת של 25% לסכום שהטעין, בהתאם להנחה של פרופיל הנוסע. הטענת סכום עגול לכרטיס מפשטת את התשלום (נמנע הצורך להתעסק בעודף) וכך מקצרת את זמן העמידה בתחנה. בשיטה הזו, התשלום באמצעות הכרטיס לטובת נסיעה בגוש דן, היה מזכה את הנוסע למעבר חופשי בין הקווים, במהלך ה-90 דקות שעברו מהעלייה לאוטובוס הראשון. בפרק זמן זה, הטענת ערך צבור בתל אביב לא הייתה שימושית בחיפה, גם אם היה מדובר באותו סכום נסיעה ואותה חברה. באותן שנים לכל חברה היה כרטיס רב קו משלה ולעיתים היו תקלות שונות בתפעול ורכישת הסדרי נסיעה מחברות שונות. לדוגמה, בחלק מהאוטובוסים לא היה ניתן להטעין הסדר ערך צבור באוטובוסים, אלא רק לנצל סכום שהוטען. כמו כן, הטענת ערך צבור בגוש דן לא הייתה שמישה לרכישת נסיעות בערים אחרות, גם במקרים בהם העלות הייתה זהה. ב-1 בינואר 2016 הורחב ההסדר למטרופולינים נוספים (רפורמת התעריפים) וערים נוספות בסביבתן כך שהטענת סכום בגוש דן הייתה ניתנת לשימוש גם בחיפה, ירושלים, באר שבע ובפריפריה של אותם מטרופולינים. בנוסף, בערים שונות בוטלו הכרטיסיות והוחלפו בשיטת הערך הצבור.

חוקים ותקנות

רישיון הקו - כל התחבורה הציבורית בישראל מתוכננת ברשת אחת עליה ממונה הרגולטור. לא ניתן להפעיל קו תח"צ ללא רישיון. רישיונות אלו מפרטים את הגדרת הקו, לוחות הזמנים, מסלול, תחנות, קודי מחירון. מערך הרישיונות מצוי במאגר מידע אינטרנטי הפתוח לכל מפתחי האפליקציות בתחום.

כל המפעילים בישראל מחויבים בהפעלת מערכת רב-קו וכרטוס חכם בשילוב מערכת ניהול צי רכב מבוססת לוויין.

עלויות וסבסוד

ברוב המכרזים משרד התחבורה קבע את המחירים בעצמו ולא מאפשר לחברות לקבוע אותם וזאת בשל סיבה ברורה: מחירי הפעלת התחבורה הציבורית יקרים בפועל, הרבה יותר מהתשלום אותו מבצע הנוסע (מערך התח"צ בישראל מסובסד עד לרמה של 50% מסך המחזור הכספי), לפיכך מחירי הנסיעה נקבעים על ידי המדינה באופן בלעדי וזאת באמצעות צו הפיקוח למחירים המתפרסם פעמיים בשנה.

אמצעי תשלום

ניתן להטעין את הרב קו באמצעות אשראי במחשב ביתי. בעקבות כניסת טכנולוגיית תקשורת טווח אפס, ניתן לקרוא באופן עצמאי באמצעות סמארטפון את נתוני הכרטיס (אילו הסדרים קיימים וכמה) וכן לרכוש הסדרים חדשים (כרטיסיות, ערך צבור).

פותחה גם אפליקציה ייעודית לציבור שאין לו גישה לאינטרנט לטעינה בעמדות נגישות שנמצאות בבתי הכנסת 'קהילות'. שם ישנה אפשרות לטעינה עצמאית באמצעות כרטיסי אשראי או מוזמן.

תעריפי הנסיעות

כחלק מהשליטה הממשלתית המוחלטת על ענף התחבורה הציבורית, נקבעים מדי תקופה תעריפי הנסיעות השונים (לפי קוד מחיר), סוגי הכרטיסים אותם רשאית כל חברה למכור באזורים שונים, וקוד המחיר המשויך לקטעי נסיעה שונים. כל אלו נקבעים בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים המוצא למחירי הנסיעה בקווי השירות באוטובוסים, דמי נסיעה ברכבת ומחירי נסיעה במוניות (מוניות ספיישל ומוניות שירות). צו זה נחתם על ידי שר התחבורה ושר האוצר, ולחברות התחבורה הציבורית אין יכולת להעלות מחירים או להעניק הנחות מעבר לצו.

על פי צו זה מוענקות הנחות לנוסעים שונים:

• נוער (עד גיל 18) - 50% (רק בערך צבור).
• תלמידים (עד כיתה י"ב) - 50% על נסיעות למקום הלימודים (גם בנסיעות בקוד מחיר מעל 12).
• אזרח ותיק (גבר מעל גיל 65, אשה מעל 60) - 50% (גם בנסיעה בודדת).
• זכאי - (מקבלי קצבת שארים או השלמת הכנסה) - 33% (רק בערך צבור).
• רגיל - 20% (הנחה רגילה ברכישת ערך צבור).
• נכים בעלי תעודת נכה 33 אחוז הנחה בערך צבור בלבד
• סטודנט - זכאי לרכישת כרטיס חופשי שנתי או חופשי סמסטריאלי בכל אזור בהנחה של 50% ממחיר סדרת כרטיסי חופשי חודשי לאותה תקופה. במקרה כזה זכאי להנחת 50% בכל הארץ (גם לנסיעה בודדת). אחרת זכאי להנחת 33% בכל הארץ (גם לנסיעה בודדת).
• מלווה עיוור זכאי לחצי מחיר במזומן בלבד לא ברב קו

הצו כולל פירוט גם לגבי סוגי כרטיסים אותם רשאית מפעילת תחבורה ציבורית למכור לנוסעים (חופשי חודשי, חופשי שבועי, חופשי יומי, ערך צבור), לרבות האזורים בהם חל כרטיס החופשי חודשי ומחירו.

ישנם הזכאים לנסיעה חופשית בתחבורה ציבורית ללא תשלום:

• עיוור (כל הקודים)
• חיילים, שוטרים וסוהרים (בכפוף להסכם בין משרד הביטחון לחברות השונות).
• מתנדבי שירות לאומי ושירות אזרחי, חניכי קד"צ, חיילי של"ת ומתנדבי שנת שירות (הפטור ניתן באמצעות פרופיל רב קו מתאים)

ככלל קוד המחיר של קטע נסיעה בתחבורה ציבורית עולה בהתאם מרחק הנסיעה, אך לכלל זה מספר חריגים, בהם מרחקי נסיעה דומים עם הפרש ניכר במחירים, בעיקר במסגרת הקווים בהם נהוג נוהל קו מהדרין.

לדוגמה: נסיעה מחיפה לירושלים בקו 940 (הנוסע ממרכזית חוף הכרמל אל התחנה המרכזית בירושלים) עולה 37.50 ש"ח, בעוד נסיעה בקו 972 (מריכוזים חרדיים בחיפה לריכוזים חרדיים בירושלים) עולה 27 ש"ח.

נסיעה בקו 389 (ממסוף ארלוזורוב בתל אביב לתחנה המרכזית בערד) תעלה 34 ש"ח ואילו נסיעה בקו המקביל לו 550 (מבני ברק לריכוזים החרדיים בערד) העוצר סמוך לתחנה המרכזית תעלה 21.50 ש"ח בלבד.

נסיעה בקו 980 (צפת-בני ברק דרך כביש החוף) בקטע צפת-נתניה עולה 29.50, ואילו נסיעה בקו 846 (בני ברק-תחנה מרכזית תל אביב) בקטע צפת-נתניה עולה 39.50 ש"ח.

בתחילת 2016 נערכה רפורמה בתעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית במטרופולינים (חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע).

ב-1 בפברואר 2016 הוזלו תעריפי הנסיעה באוטובוסים וברכבות ב-14.5%, באמצעות הגדלת הסובסידיה הממשלתית לחברות התחבורה. בחלק מהמקומות, למשל בבאר שבע, ההוזלה נעשתה, למרות ההבטחה המפורשת של שר התחבורה, מהמחיר המוטעה של הרפורמה ולא מהמחיר הקיים, מה שלמעשה ייקר את התעריפים בצורה משמעותית.

ב-28 במרץ 2018 נערכה רפורמה נוספת, הפעם בתעריפי הנסיעה הבינעירוניים, בה הוצעו חוזי נסיעה בינעירוניים תקופתיים ובעיקרם חופשי יומי וחופשי חודשי, וכן חוזה חופשי יומי וחודשי כלל-ארצי במחירים מוזלים. חוזים אלה מאפשרים שילוב ומעבר חופשי בין כל אמצעי התחבורה הקיימים (אוטובוס, רכבת, רכבת קלה, מטרונית ועוד) באזורים המוגדרים.

המימון הממשלתי

התשלומים של הנוסעים בעת הנסיעה באוטובוס מועברים על ידי חברות האוטובוסים למשרד התחבורה, ובמקביל משרד התחבורה מתקצב את חברות אוטובוסים ללא קשר למספר הנוסעים.

המרכיב העיקרי בקביעת גובה התשלום שמשרד התחבורה מעביר לחברות האוטובוסים הוא מספר הקילומטרים. כתוצאה מכך לחברות האוטובוס יש אינטרס כלכלי להפעיל אוטובוסים שגומאים קילומטרים רבים עם מינימום עצירות, ולמשרד התחבורה שהוא הגוף שמאשר את מסלולי התחבורה הציבורית בסופו של דבר יש אינטרס לקצר קווים בשל כך.

הנגשת המידע לנוסעים

שלט אלקטרוני ניסיוני המציג זמני הגעה בקריית אריה, פתח תקווה (2010)

למרות ריבוי המפעילים, עד שנת 2010 לא הוקם בישראל מאגר מידע אחד אשר מרכז את מלוא המידע הרלוונטי מכל אחד מהמפעילים, המאפשר להציע לכל פונה מידע בדבר מסלולי נסיעה המשלבים שימוש בשירותיהם של מפעילים שונים. בשל כך, הנוסע היה נאלץ לבדוק את אפשרויות הנסיעה אצל כל חברה בנפרד. הדבר הכביד מאוד על מי שנזקק לשירותי התחבורה הציבורית, והיווה תמריץ שלילי לשימוש בשירותים אלה עבור מי שבאפשרותו להחזיק ברכב פרטי. בנוסף, לציבור הנוסעים לא ניתנים אמצעים בסיסיים לקבלת מידע אודות קווי השירות, זהות המפעילים, תחנות האיסוף וזמני השירות גם בתחנות האיסוף עצמן. בנוסף לא היה קיים מערך מסודר של מתן דיווח בזמן אמת על עיכובים או שינויים בלוחות הזמנים. על פי בדיקת מבקר המדינה (דו"ח שנתי 59ב' לשנת 2008), בכ-60% עד 100% מתחנות האוטובוס של חלק מהמפעילים, אין פרסום של לוחות זמנים ומפות הקווים. לכן, בהיעדר כתובת ברורה לקבלת מידע חיוני זה, נגרמת טרחה רבה לנוסעים, בזבוז זמן והוצאות כספיות. כל אלה מהווים תמריץ שלילי עד לכדי חסם של ממש בפני שימוש בתחבורה הציבורית.

בשנת 2010 אושר בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת תיקון לפקודת התעבורה המורה להקים מאגר מידע ארצי שירכז את כל המידע הנוגע לפעולת קווי השירות של התחבורה הציבורית, ולאפשר את הנגשת המידע לציבור הרחב באופן שיביא להרחבת ולייעול השימוש בתחבורה הציבורית. התיקון הוגש על ידי ח"כ שלי יחימוביץ', ח"כ יריב לוין וח"כ נחמן שי ובסיוע ארגון "תחבורה היום ומחר". המידע יסופק ללא תשלום באמצעות הטלפון, האינטרנט ומערכות מידע אלקטרוניות בתחנות האיסוף. בהצעת החוק נכתב כי הרחבת השימוש בתחבורה הציבורית היא יעד בעל חשיבות עליונה, שיש לו נגיעה לתחומים רבים בחיי החברה והמשק בישראל. השינוי נכנס לתוקף בתחילת שנת 2012.

בעקבות השינוי נכנסו לפעילות מוקד "כל קו" של משרד התחבורה, לתחנות שונות בארץ חוברו צגים אלקטרוניים קטנים המציגים את זמני הגעת האוטובוסים הקרובים, מאגר המידע של זמני הגעת האוטובוסים הונגש ומפתחי אפליקציות שונות עושים בו שימוש ומאפשרים לנוסעים לדעת בזמן אמת אם האוטובוס שלהם מקדים או מאחר.

ליקויים וביקורת

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 אירעו מספר שביתות בשירות רכבת ישראל דבר שגרם לעומס רב באוטובוסים ופגע ביכולת הנוסעים להסתמך על שירות הרכבת.

הוויכוח הציבורי והפוליטי על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת

ערכים מורחבים – תחבורה ציבורית בשבת, מיזמי תחבורה ציבורית הפועלת בשבתות

אחת מנקודות הביקורת המרכזיות על פרויקט קווי לילה הוא שאינו פועל בשישי בערב. בין הסיבות להעדפת רכב פרטי על תחבורה ציבורית היא אי זמינותה בשבת, כאשר התחבורה בחיפה וקווי מוניות שירות הם החריגים היחידים.

בעקבות אי קיום תחבורה ציבורית בשבתות וחגים, נחנכו במספר ערים מרכזיות חברות פרטיות ("שָבּוּס" ו"נוֹע תנוע"). שמטרתן להציע שירותי הסעות בשבתות, אך הרחבה משמעותית הגיעה בשנת 2019 נחנך "נעים בסופ"ש". התופעה המתרחבת נתקלה בהתנגדות של גורמים פוליטיים חרדים שניסו לפעול לסיכולה.

מונופול

קיימת ביקורת על המונופול שמוענק שחברות התחבורה הציבורית והאיסור בחוק על איסוף נוסעים בתשלום ללא רישיון מיוחד. כנגד הטענה שקיום מונופול חיוני כדי שהחברה התיצובית תבצע איסוף ממקומות רחוקים ובלתי רווחיים, משיבים המבקרים כי ניתן להשיג זאת באמצעות תקציב ייעודי שיינתן ישירות לאותם יישובים במקום חלק מהסבסוד המוענק כיום לחברות הציבוריות.

עדיפות לרכב פרטי על פני תחבורה ציבורית

לאורך שנים המדינה השקיעה רבות בתשתיות רכב פרטי, כדוגמת הוספת נתיבים או סלילת כבישים מהירים דבר שהוביל במקרים רבים לפערים משמעותיים בזמני נסיעה לטובת הרכב הפרטי, הן במטרופולינים והן בפריפריה, ומאידך לגידול בהיקף פקקי התנועה.

הכנסות ממיסוי

בין הטענות לגורמים להעדפת רכב פרטי הן ההכנסות שהמדינה מקבלת בשל ייבוא כלי רכב - מיסים על קניית רכב, אגרות רכב ודלק. הנחה זו מתעלמת מהנזק הכספי למשק, ובעקיפין לאוצר המדינה, מאובדן שעות עבודה בפקקים, זיהום אוויר, ותאונות דרכים^{[דרוש מקור]}.

תכנון ותפעול לקוי

במקומות שונים דווח על אוטובוסים יחסית ריקים שיוצאים מיישובים, תדירות נמוכה של קווים או היעדר של חלופות ישירות לעומת קווים מאספים שזמן הנסיעה שלהם ארוך משמעותית מה שיוצר עדיפות לנסיעה ברכב פרטי. תלונות נוספות הן על הקישור המסורבל בין קווים רבים (דורש החלפות מרובות) או זמני המתנה ארוכים.

בסקר שפרסמה עמותת אור ירוק בשנת 2010, עלה המניע של מרבית הנמנעים משימוש בתחבורה ציבורים הוא בעיות בנוחות ובזמינות.

הוצע לשלב מוניות שירות כפתרון ביניים עבור הפריפריה אך נכון למרץ 2017, הסדרתן מתעכבת.

מידע לא נגיש ותמחור לא פשוט

בעבר היו תלונות על מידע לא נגיש ותמחור מסורבל. הרפורמות בעשור האחרון פתרו את רוב הבעיות האלו, לצד יצירתן של אפליקציות לנוסעים בתחבורה הציבורית, אך הליקויים עדיין תקפים בחלקם לפריפריה.

בעלות בידי יבואני רכב

חברות האוטובוסים שבבעלות יבואני רכב נמצאות בתחתית הטבלה של דירוג חברות האוטובוסים בדו"חות של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, שמשכלל זמן דיוק לוחות זמנים, אמינות, ניקיון, צפיפות, שביעות רצון כללית, ועוד. עיתונאים, עמותות, ואנשי ציבור מזהירים מפני חשש לניגוד עניינים כתוצאה מבעלות של יבואני רכב על חברות תחבורה ציבורית. בתחקיר של יגאל גואטה, הוא נותן כדוגמה את יבואן סוזוקי שמחזיק חצי מהבעלות בחברת מטרופולין, שדורגה אחת לפני אחרונה מבין חברות האוטובוסים בעת פרסום התחקיר. גם חברות קווים וסופרבוס נמצאות בבעלות חלקית של יבואני רכב. שתי חברות רכב החלו להתמודד על רכישת נתח ממניות חברת התחבורה אגד בשנת 2021: קרסו מוטורס (יחד עם קרן אלומה וקבוצת מגדל) וקבוצת כלמוביל (יחד עם קרן פורטיסימו קפיטל); שתיהן עלו לשלב הסופי ברכישה בתחילת 2022.

פיתוח עתידי

• הנתיבים המהירים בגוש דן.
• פרויקט מהיר לעיר.

רכבות קלות:

• הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן.
• הקו הסגול של הרכבת הקלה בגוש דן.
• הקו הירוק של הרכבת הקלה בגוש דן.
• הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים.
• הרכבת הקלה חיפה - נצרת.

רכבת ישראל:

• חידוש המסילה המזרחית.
• מסילה רביעית באיילון.
• מסילת ראשון לציון - מודיעין.
• פרויקט החשמול.

ראו גם

• רפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן
• תחבורה בת קיימא
• 15 דקות, ארגון צרכני התחבורה הציבורית בישראל
• ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל
• תחבורה היום ומחר

לקריאה נוספת

• צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים) (תיקון), התשע"ב-2012
• חקיקה רלוונטית, באתר תחבורה היום ומחר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחבורה ציבורית בישראל בוויקישיתוף

• פורטל קווי תחבורה בישראל - האתר הרשמי של משרד התחבורה
• תחבורה במדינת ישראל: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית.
• שחר הזלקורן, נא להכיר: תחבורה ציבורית מודל 2008, באתר ynet, 8 באוגוסט 2007.
• שחר הזלקורן, תחבורה ציבורית: פער עצום בין יהודים לערבים, באתר ynet, 22 במרץ 2011.
• עמירם ברקת‏, ההשקעה באוטובוסים גדלה - למה הנוסעים לא באים?, באתר וואלה!‏, 28 בינואר 2013.
• מרכז המחקר והמידע של הכנסת, התחבורה הציבורית בישראל: חומר רקע, 29 בינואר 2018.
• אלעד מלכה, ‏מתחבורה ציבורית להסעת המונים, השילוח 13, פברואר 2019.
• אסנת ניר, "משרד התחבורה כשל בתפקודו; הנזק למשק - עשרות מיליארדים בשנה", באתר TheMarker‏, 13 במרץ 2019.
• אסנת ניר מירב מורן, ברכבות, באוטובוסים וברכב הפרטי: הדרך לקריסת התחבורה בישראל ב-8 כותרות, באתר הארץ, 14 במרץ 2019.
• המקשר - אתר נוסטלגי על קואופרטיב "המקשר" אשר פעל בירושלים בין 1931 ל-1967.
• מירב מורן, ‏"נוסעים ומקטרים: על תחבורה ציבורית וייעולה", השילוח 12, דצמבר 2018