תחיית ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פתיח מגילת ספר הברית של תחיית ישראל

"תחיית ישראל" הייתה חברה שנוסדה באייר תרמ"ב (1882)[1] על ידי אליעזר בן-יהודה, נסים בכר[2] והרב יחיאל מיכל פינס ומטרתה הייתה פיתוח הלשון העברית כשפה מדוברת, חינוך עברי-לאומי וגאולת אדמות ארץ ישראל.

החברה ביקשה להגדיל את היישוב היהודי ולהפכו לרוב בארץ, פעלה לרכישת אדמות ולדאוג לכלכלתם של יושבי הארץ היהודים ולהחייאת השפה העברית, תוך הכרה וחקר עברה של הארץ.

בחודש אדר א' תרמ"ג (1883) פרסמה החברה את "ספר הזכרונות לחברת תחיית ישראל" הכלל את "ספר הברית", "קריאה לאחינו אשר בגולה", "משנת ארץ ישראל" ו"סוף דבר".

באגודה היו עשרה חברים, שני מנהיגים גלויים פינס ובן יהודה, ושניים סמויים זאב וילהלם הרצברג ונסים בכר, שהיה אסור להם להיות מזוהים עם אגודה בעלת אופי לאומי וכן שאר חברי האגודה היו ששת הבילויים, דוד יודילוביץ, דאריה סירוט, שמשון בלקינד, זאב דובנוב, הלל מינץ, נחמן רוזובסקי ויעקב שרתוק.

בין פינס ובן יהודה נוצרה ידידות קרובה, אולם היו להם השקפות שונות באשר ללאומיות. פינס התייחס להפרחת השממה והשבת כבוד הארץ ולצורך במעין ישועה לאחים הזקוקים לתמיכה. בן יהודה התייחס לשלושה מרכיבים: ארץ, שפה לאומית והשכלה לאומית. להשקפתו, יישוב הארץ הוא הכרחי וכך גם הרוב היהודי ורכישת האדמות, אך גם שירוש הלשון העברית לבאי הארצות השונות, והדגשת חשיבותה של שפה אחת המחברת בין כל היהודים.

בספר הברית נקבע תקנון החברה, ובו ההכרזה כי כל אדם יוכל להצטרף אליה, בלי קשר לעולמו הדתי, אולם הנוסח הראשוני של בן יהודה לא התקבל על ידי פינס והוא סייע בכתיבת מסמך מורחב ומקובל על הצדדים.

מטרת החברה הייתה לסייע לנוער יהודי ולחקור את תנאי האקלים, האדמה, המחצבים, והאוכלוסייה בארץ, והיא העדיפה שמקום מושבה יהיה ירושלים אליה יהיו קשורים סניפים בארצות שונות.

בן יהודה ופינס מימשו הלכה למעשה את העקרונות. פינס חקר את תכונותיה של הארץ במטרה להשיב לשאלותיהם של יהודי רוסיה והוציא את "משנת ארץ ישראל" שנכלל בספר הזכרונות. בן יהודה חקר את הארץ ושילב במאמריו ב"חבצלת" את עקרונות תחיית ישראל ובמדורו "מדע הארץ" רשימות על אוצרותיה ותנאי המחיה בה, המידע נדפס ב"ספר ארץ ישראל", בו גם שיבץ מילים שאימץ מהשפה הערבית, היות שטען כי בעזרתה ניתן יהיה להחיות את השפה ולתקן בה מילים שאין להם צורה עברית.

בעקבות הפרעות באביב 1882 ובמיוחד פוגרום בַּאלטָה, החליטו יהודים רבים לעזוב את רוסיה ולצאת לישראל, האגודה סייעה לחלקם להגיע. אולם בעקבות עליה של יהודים רבים השלטון העות'מאני פרסם צו כנגד כניסת יהודים לארץ ישראל, ואסר על פעילות לאומית, כל אלה היוו איום על גורל האגודה.

ב-9 באוגוסט 1882 יצאו פינס ובן יהודה בקול קורא לאחים בגולה בו הם הציעו להקים חברה בינלאומית שהוועד הפועל שלה ממוקם בירושלים ומטרתו לקשר בין קהילות יהודיות בעולם ולרכז את הכספים שיופקדו בבנקים בגרמניה ואנגליה, כן הדגישו שמועמדים יוכשרו לעבודת אדמה.

ב-11 בינואר 1884 הוציאו בן יהודה ופינס את הירחון "מבשרת ציון", כשבן יהודה הוא עורכו, הירחון היה המשך לחבצלת והוא נועד להיות ביטאונה של תחיית ישראל. הוא היה חדשני בשימוש בכתבות של סופרים מהמושבות, אולם הוא שרד ארבעה גיליונות שהאחרון שבהם יצא ב-12 בספטמבר 1884.

האגודה טיפלה בחברי "שיבת החרש והמסגר" והכשירה אותם, היא קנתה לכל אחד מהם "כלי מלאכת ברזל במחיר חמש מאות פרנק". והם נשלחו בתור שוליות לבעלי מלאכה, וכן החברה שכרה עבורם דירה, אולם התרומות שנתנו לה להגשים מטרה זו היו קטנים מדי והיא התקשתה בפעילות זו.

במהלך שנת תרמ"ד מרבית חברי קבוצת שיבת החרש והמסגר עזבו את ירושלים, הקבוצה פעלה למשך שנתיים נוספות ועם פירוק שיבת החרש הסתיימה פעילותה של תחיית ישראל.

האגודה נסגרה בשנת 1886 גם מכיוון שעם ייסוד המושבות הראשונות: ראשון לציון, ראש פינה ויסוד המעלה. האגודות השונות נדחפו לשולי העשייה ההתיישבותית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן אפרתי, ראשון, מלשון יחידים ללשון אומה, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ד, עמ' 1
  2. ^ ירמיהו יובל (עורך), זמן יהודי חדש, חלק ב' עמ' 322