תחנת הכוח הראשונה של תל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
IsraelElectric.svg
Wikimediaisrael-logo.png
הערך בשלבי עבודה במסגרת התחרות אנרגיה, חשמל, ומשק החשמל בישראל
נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 15 באפריל 2018. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.
תחנת הכוח ברחוב החשמל לאחר השיפוץ
(צולם ב-2008)
בית החווה החקלאית
משמש את דירקטוריון חברת החשמל
מגדל המים הצמוד לתחנה
הדיזל גנרטור - 1926

תחנת הכוח הראשונה של תל אביב היא תחנת כוח שבנה פנחס רוטנברג בתל אביב-יפו בשנת 1923 כחלק מתהליך חשמול העיר. התחנה סיפקה חשמל עד הדממתה ב-1957. מבני התחנה שופצו ומשמשים את הנהלת חברת החשמל לישראל. מבני האתר הוגדרו כאתרי מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. הרחוב הגובל בתחנה נקרא על שמה, רחוב החשמל, כשהתחנה ממוקמת ברחוב החשמל 16. בסמוך לאתר הוקם גן שנקרא גן החשמל על שם התחנה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1856 רכש המיסיון האנגלי חלקת אדמה לא הרחק מיפו והקים עליה "חווה לדוגמה" (Model Farm) שכלל פרדס, מטעי פרי והית חווה מאבן. מטרתו של המיסיון הייתה למשוך אליה יהודים תושבי יפו, להעסיקם בחווה ולהעבירם לדת הנוצרית. הניסיון לא צלח והיהודים סירבו להגיע. ב-1869 נמסר ניהול החווה לחברת ניהול ירושלמית אשר מינתה גרמני תושב יפו כמנהל המשק. עקב סכסוכים בין חברת הניהול לבעלי החווה החל המקום לצבור הפסדים. ב-1900 נמכרה החווה למשפחה ערבית-נוצרית מיפו בשם רוק. ב-1914 עד 1918 (תקופת מלחמת העולם הראשונה) פעלה במקום תחנת משמר של הצבא הטורקי ולאחר המלחמה התיישבו במקום חיילים הודים של הצבא הבריטי.

ב-1922 התארגנה קבוצת יהודים, תושבי תל אביב, בשם "ועד קוני פרדס מודל פארם" בראשותו של יוסף רוקח שרכשה את קרקעות החווה ממשפחת רוק והקימה במקום שכונה בשם רמת השרון.

ב-1919 עלה פנחס רוטנברג לארץ ישראל והחל בתכנון פרויקטי תשתית בתחום המים והאנרגיה. במרץ 1921 הציג בפני הנציב העליון, באותה תקופה, הרברט סמואל את תוכניותיו להקמת תחנות כוח מבוססות אנרגיה הידרואלקטרית לאורך נהר הירדן ונחל עוג'ה (הוא נחל הירקון). במאי 1922 קיבל רוטנברג את שני הזכיונות המיוחלים (לירדן ולירקון) והחל במימוש תוכניותיו[1].

ההיסטוריה של התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את פעילותו בתל אביב יפו ביצע רוטנברג במסגרת חברת שהקים ב-1922 בשם חברת החשמל ליפו[2][3].

תוכניתו המקורית של רוטנברג, להקים תחנת כוח הידרו אלקטרית במקורות הירקון (על פי הזיכיון), לא יצאה אל הפועל עקב אי ההסכמה עם ערביי המקום על רכישת הקרקעות לתחנה. כחלופה החליט רוטנברג להקים תחנה להפקת חשמל בעזרת מנועי דיזל (דיזל גנרטורים). לצורך הקמת תחנה זו הוקצו לרוטנברג כ-20 דונם מהשטחים של שכונת רמת השרון.

רוטנברג קיבל הצעות למבנה התחנה משלושה אדריכלים:

בסופו של דבר נבחרה הצעתו של ברלין למבנה בסגנון אר דקו דמוי בזיליקה עם מבנה מסיבי מרכזי ומבנים נמוכים יותר משני צדדיו.

הקמת והפעלת התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 החלה בניית התחנה והצבת הדיזל גנרטורים בתוכם. נושא רכישת הציוד החשמלי העיקרי לתחנה (מנועי הדיזל והגנרטורים) הביא לסכסוך בין אנגליה לרוטנברג. בהשוואת מחירים שעשה רוטנברג בין ספקים אנגליים וגרמנים נמצאו הגרמנים זולים יותר ולכן נחתם איתם חוזה רכישה. דבר זה עורר את קצפם של חברי פרלמנט בריטים שטענו שהזכיון שנתנו הבריטים וכן הכספים שהשקיעו בארץ ישראל מחייבים רכישת ציוד בריטי עבור פרויקט זה[4]. במסגרת הקמת התחנה כללו הבונים במבני התחנה גם את בית האבן שהקים המסיון האנגלי במקום בתקופת ה"חווה לדוגמה". על מנת לספק את המים הנדרשים לתחנה השתמשו בוני התחנה בבאר שנחפרה מדרום לתחנה בתקופת החווה לדוגמה ובסמוך לה הקימו מגדל מים (בתכנונו של ארפד גוט) שהוזן על ידי משאבות שהוצבו על שפת הבאר.

בחצי הראשון של שנת 1923 הושלמה בניית התחנה, ביכולת ייצור של 300 קילו-ואט, וכן פריסת קו ראשון לאורך רחוב אלנבי שכלל שתי תחנות שנאים (תחנה 1 בכיכר מגן-דוד ותחנה 2 בפינת רחוב אלנבי ושדרות רוטשילד[5][6]). ב-23 ביוני 1923 הורם המתג ורחוב אלנבי והרחובות השכנים הוארו. לאור הצלחת הארת רחוב אלנבי הסכימה הנהגת ערביי יפו לחבר את יפו ובנובמבר 1923 הושלמה הנחת קו חשמל לאורך שדרות ירושלים שכלל שלוש תחנות שנאים (תחנה 3 שהוקמה ברחוב אילת פינת רחוב גבולות[7][8][9][10], תחנה 4 הוקמה בתחילת שדרות ירושלים[11][12][13] ותחנה 5 שהוקמה ברחוב יפת פינת רחוב ציונה תג'ר[14][15])

בהמשך חוברו לתחנה יישובים סמוכים ואף המחנה הבריטי בצריפין. עם הקמת תחנת הכוח רדינג ב-1938 וחיבור תל אביב לרשת הארצית פחת הצורך בפעולת התחנה והיא הופעלה רק בשעות מחסור בחשמל. ב-1957 הופסקה פעילותה לחלוטין.

לאחר סגירת התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סגירת פעילות התחנה המשיכו לפעול במקום אגפים מנהליים. ב-1968 הפך בית החווה למקום מושבו של דירקטוריון החברה. ב-1980 הוקם במתחם התחנה מגדל בן 16 קומות בתכנונו של האדריכל אברהם יסקי המשמש את הנהלת החברה. ב-1988 שופץ בית הדירקטוריון. מבנה תחנת הכח שופץ ב-1996 והותקנו בו שנאים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לזכיונו של רוטנברג, דואר היום, 11 ביוני 1923
  2. ^ ב 29 במרץ 1923 הקים רוטנברג את חברת החשמל לפלשתינה שקלטה לתוכה את פעילותה של חברת החשמל ליפו
  3. ^ חברת חשמל לישראל, עבודת מחקר של רז דבי
  4. ^ חלק מחברי הפרלמנט הפרו ערבים אף קראו לביטולו של הזכיון שקיבל רוטנברג
  5. ^ דני רכט, השנאי בפינת אלנבי ורוטשילד באתר תל אביב 100
  6. ^ שתי התחנות תוכננו על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד בצורת צריח מסגד ונהרסו בשנות ה-50
  7. ^ תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן במתכונת של מצודה
  8. ^ דני רכט,השנאי "השלישי" בגבול יפו תל-אביב באתר תל אביב 100
  9. ^ נכון ל-2018 עדיין פעילה לאחר ששוקמה בשנת 2012 על ידי חברת חשמל
  10. ^ "כמו חדשה" - כמעט בת 90 ועדיין עובדת במרץ! באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 4 בדצמבר 2012
  11. ^ השדרה נקראה בתקופת ההקמה "שדרות ג'מאל פחה"
  12. ^ תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. התחנה נהרסה בשנת 2007 כחלק מהכנת התשתיות לרכבת הקלה בתל אביב
  13. ^ דני רכט, השנאי בשדרות ירושלים באתר תל אביב 100
  14. ^ תוכננה על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד. נכון ל-2018 עדיין עומדת על מכונה אבל אינה מחוברת לחשמל
  15. ^ שמואל גילר, השנאי ברחוב יפת וגן השניים באתר "תל אביב 100