תיאוקריטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיאוקריטוס

תיאוקריטוסיוונית: Θεόκριτος; בערך 310 לפנה"ס - 250 לפנה"ס) היה מחשובי המשוררים ההלניסטים, השפיע רבות על ורגיליוס ובאמצעותו על התפיסה האסתטית של הרנסאנס.

הסברה המקובלת היא כי מוצאו של תיאוקריטוס הוא מסיציליה. הוא כתב שירה פסטורלית, סוגה שעתידה הייתה להגיע לשיאה מאוחר יותר באקלוגות של ורגיליוס. משירת הרועים שלו, המשובחת ביותר היא האידיליה הפדרסטית "חגיגת קציר". תיאוקריטוס כתב אף מחזות פואטיים ("מימות") על רקע תפאורה כפרית, וכן שירה אפית ולירית שנחשבת לחלק חשוב פחות במכלול יצירתו.

יסודות השירה שלו הם התמקדות בטבע (לרוב טבע רגוע ושלו) ובחיי האדם הפשוט בכפר או בחיק הטבע וכתוצאה מכך בקונפליקטים שמתחוללים בין אופיו של האדם ויצרו הסוער (הארוס) לבין הטבע, שסופו הוא פעם רבות קטסטרופלי.

בשנת 1935 פורסם חיבור עיוני על עבודותיו של תיאוקריטוס על ידי המסאי ארתור סנדאואר באוניברסיטת לבוב שבפולין.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאן שוכב: מבחר אפיטפים מיוון העתיקה, בחר ותירגם מיוונית עתיקה שמעון בוזגלו, אבן חושן, 2015 (מכיל כמה אפיטפים מאת תאוקריטוס)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיאוקריטוס - אידיליה שלישית (מיוונית: עמינדב דיקמן), "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.