תיאטרון בימי הביניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור מהמאה ה-19 המדמה הופעת רחוב בימי הביניים. 

תיאטרון בימי הביניים הוא שם כולל המתייחס לכל המופעים התיאטראליים, בתקופת ימי הביניים, שבין נפילת האימפריה הרומית במאה ה-5 לספירה. ועד ראשית תקופת הרנסאנס במאה ה-15 לספירה. התיאטרון בימי הביניים, מכליל בתוכו את אופייני הדרמה האירופאית. והיא מתחלקת באופן מסורתי למספר מצומצם של סוגות תיאטרליות בהן: מחזות ליטורגיים, מוסר, דרמה ופיוטיים. המחזות עסקו בנושאים שונים מגוונים בין הנושאים הדתיים הלקוחים הישר מתוך הברית הישנה והברית החדשה, וגם ממסורת הקדושים. אך גם מסיפורי עם נפוצים כמו למשל: רובין ומריו של האדם דלה הלה במאה ה-13 או רובן דפבל.

ימי הביניים המוקדמים [עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסביטה מהעיר גנדרשיים, המחזאית הפוסט-העידן הקלאסי הראשונה.

התיאטרון אותו אנו מכנים - "ימי-ביניימי" התפתח לקראת אמצע ימי הביניים, עוד מהמאה ה-9 לספירה. אומנם, קודם לכן. לא קיים תיעוד לפעילות תאטרלית באירופה הנוצרית. וזאת משרה הנחה על בסיס היותה של אירופה מתקופת הנצרות הקדומה והלך, כמוקד של התנגדות לאופן הצגת הדת הנוצרית באופן התאטראלי, אשר נראה אפוא כחיקוי של נוהגי עובדי האלילים באימפריה הרומית. ברם, עם עליית הצורך להסביר את הדת הנוצרית להמוני המתנצרים החדשים ברחבי אירופה לאורך השנים, גררו את מוסד הכנסייה לחפש דרכים חדשות, לסגנן את המסרים והפולחן הנוצרי, לרבי האוכלוסייה האנאלפביתית, דרך מחזות דרמה המתבססים על סיפורי התנ"ך, הברית החדשה והמסורת הקדושה. המחזאות בראשית דרכה, החלה מתוך פסטיבלים חגיגיים בלוח השנה הליטורגי שבמהלכם התקיימו מיסות חגיגות ותפילות לקדושים ושרידיהם. כך לדוגמה - "הפסיון" - היה מחזה דרמה לשחזור צליבתו של ישו, הוצג לאורך התהלוכות של השבוע הקדוש. להן לווה בתפילה, הודיה וגם במוזיקה ושירה.  רוסבטיה הייתה נזירה נוצרייה מהעיר גנדרשיים, פעלה במאה ה-10 לספירה. היא הייתה הראשונה שתודעה כתובת מחזות קומיים, של ממש, בעלי אופי נוצרי טקסטואלי מובהק. מחזותיה אף הולחנו שלב מאוחר יותר לקראת המאה ה-12. במחזותיה פרט לאופי הנוצרי בהן ולמסרים על החברה והדת הנוצריים המושלמים. היא אף כתבה לראשונה הוראות במה לשחקים, הבדל מהותי מראשית המחזות הליטורגיים שהיו טקסיים יותר והרבה פחות תאטראלים.  

ימי הביניים בשיאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלוף פלישות הוויקינגים במאה ה-11, התפשטה הדרמה הליטורגית ברחבי אירופה מהמזרח הרוסי עד לסקנדיבניה ואיטליה. רק בחצי האי האיברי ובייחוד בממלכות הספרדיות של קסטילה ואראגון, לא הוצגו דרמות ליטורגיות לפחות עד סוף המאה ה-13 וזאת בשל הכיבוש המוסלמי עליהם. ועם זאת, מספר הרב של הדרמות הליטורגיות שנכתבו ושרדו מהתקופה, אך הכנסייה נהגה לבצע מספר מצומצם ודל למדי של מופעים תאטרליים ורוב הצגות הליטורגיות והלא ליטורגיות כלל ולא הוצגו ונותרו רק על הנייר. וזאת מכיוון שהאירוע המרכזי שבו הוצגו מחזות ליטורגיים ולא ליטורגיים במאות לעיל, היו בחג השוטים, בימי החג הוצגו מחזות דרמה וגם קומדיה להמונים. והיו היתר ללעוג לבקר את שיגרת חיי ההמון וחיי הכנסייה ואנשיה. אחד המחזות המוכרים שהוצגו בתקופה היה המחזה -דניאל. המתבסס על ספר דניאל התנ"כי.

עם ראשית המאה ה-12 ניתן לראות, נדידה של תחום המחזות ובייחוד הדתיים, למיזוג של דרמות וקומדיות לא ליטורגיות שנכתבו בשפה המקומית ולא בלטינית ובוצעו לעיניי ההדיוטיות בלא התערבות של גורם דתי המבצע טקסיים דתיים במהלך המחזה. מחזות מסוימים בתקופה אפיינו את ראשית הרנסאנס של המאה ה-12, אשר אפיין בפריחה אינטלקטואלית נרחבת באוכלוסיית אירופה. ולצד כתביה מרובה של פואמות, ספרי היסטוריה ובנייה של קתדרלות מפוארות. התחום התאטראלי התפתח עד מאוד. והחל להכתב בשפות המקומיות ואפיינו יותר את רוח ההמון ופחות את רוח הכנסייה. על-כך ניתן לראות במחזות אשר שרדו מהתקופה כמו למשל "תחיית לה סינטה", "משחק המלכים המאגיים" ו"ספאפוס". אלו הם דוגמה למחזות הראשונים שנכתבו בשפה מקומית ולא לטינית ועיקר תוכן היה חילוני ולא דתי. דהיינו, המקורות לכתיבת המחזה היו לא מתוך כתבי הקודש והמסורת הנוצרית, אלא מתוך סיפורי עם ופוקלור מקומי.

הסיבה למרב השינויים לעיל והתפתחות התיאטרון בקרב ההמון, התרחשה עקב שינויים כלכליים ופוליטיים רחבי היקף באירופה של ימי הביניים. והם הביאו עימם היווצרות של גידול ניכר באוכלוסייה וצמחיתן של ערים וצמחייה רחבה של אוכלוסייה אינטלקטואלית עמידה כמו סוחרים וגילדות מקצועיות. המימון המרכזי של כתיבת מחזות עבר מידי הכנסייה ומספר מצומצם של אצילים לידיהם של גילדות מקצועיות וסוחרים. עיקר המחזות שנכתבו עסקו בנושאים דתיים או בסיפור של קדוש נוצרי או סיפור תנ"כי מסוים העוסק במקצועם של אנשי הגילדה. כך למשל, גילדת האופים ביורק הציגה מחזה על שיחזור הסעודה האחרונה של ישו עם תלמידיו. רוב השחקים שהוצגו בהצגות תיאטרון של ימי הביניים נלקחו מתוך האוכלוסייה המקומית ואינם היו מוכשרים או מיומנים. התיאטרון הוצג על גבי בימות ניידות או במתחם בסמוך לכנסייה ואפילו כבימה הרתומה לעגלות סוסים. רוב השחקים היו גברים, אך מדי פעם היו גם שחקניות נשים בהתאם לצורך.

המחזאות והדרמה בימי-הביניים, כללה בין השאר, שירת אבירים, כמו למשל במחזה רובין ומריו של אדם דל האל משנת 1276. כמו כן, בלדות ופואמות מקומיות שהיו מוצגות בידי זרמים נודדים, הועלו על הכתב בידי נזירים ואנשי כנסייה לרבות שירת רולן. הביאו לידנו גם העלאתם של יצירות אוראליות מתחום המחזה. על אגדות המלך ארתור ורובין הוד. בטרם הופעתם של הדרמה האיזלבנתית במאה ה-16.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bate, Keith, ed. 1976. Three Latin Comedies. Toronto: Centre for Medieval Studies.
  • Brockett, Oscar G. and Franklin J. Hildy. 2003. History of the Theatre. Ninth edition, International edition. Boston: Allyn and Bacon. ISBN 0-205-41050-2.
  • Cohen, Robert. 2000. Theatre: Brief Edition. Mayfield: McGraw-Hill. ISBN 978-0077333515.
  • Hannant, Sara. 2011. Mummers, Maypoles and Milkmaids: A Journey Through the English Ritual Year. London: Merrell. ISBN 978-1-8589-4559-0.
  • Klaus,Carl H., Miriam Gilbert, and Braford S. Field, Jr. 1991. "Stages of Drama." New York: St. Martin's.
  • Knight, Alan E. 1983. "Aspects of Genre in Late Medieval French Drama." Manchester University Press.
  • McAlister, Linda. 1996. "Hypatia's Daughters: 1500 Years of Women Philosophers." Hypatia Inc.
  • Nelson, Alan H. 1972. "Some Configurations of Staging in Medieval English Drama" Medieval English Drama: Essays Critical and Contextual Chicago: University of Chicago Press. 116-147.
  • Styan, J.L. 1996. The English Stage: A History of Drama and Performance. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-55636-8.
  • Symes, Carol. 2007. A Common Stage: Theatre and Public Life in Medieval Arras. Ithaca: Cornell University Press. ISBN 978-0801445811.
  • Walsh, Martin. 2002. "Drama." Medieval Folklore: A Guide to Myths, Legends, Tales, Beliefs, and Customs. Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-1576071212.
  • Wise, Jennifer and Craig S. Walker, eds. 2003. The Broadview Anthology of Drama: Plays from the Western Theatre, Volume 1. Toronto: Braodview Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]