תיאטרון האופרטה של בודפשט
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון  |
| על שם |
Károly Somossy |
| מיקום | בודפשט |
| מדינה |
הונגריה |
| מייסדים |
Károly Somossy, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1894 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1894 |
| אדריכל |
פלנר והלמר, לאסלו ואגו |
| קואורדינטות | 47°30′14″N 19°03′37″E / 47.503912°N 19.060197°E |
|
(למפת בודפשט רגילה)   תיאטרון האופרטה של בודפשט | |
  | |
תיאטרון האופרטה של בודפשט (בהונגרית: Budapesti Operettszínház) הוא תיאטרון מוזיקלי בבודפשט.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארוי זינגר, שעבד בשנות ה-80 של המאה ה-19 באחד מתיאטראות הווריאטה (varieté) בבודפשט (הוא שינה לאחר מכן את שמו לשומושי), הסתכסך עם אחד הבמאים, עם הנריק קרלא. (האחים קרלא הנהיגו בבודפשט את הסוגה הפופולרית ביותר באותה תקופה: וריאטה - מגוון אמנויות במה כמו קוסמות, אקרובטיקה, שירים וכדומה - בשנות ה-70 של המאה ה-19). קרלא פיטר את זינגר על המקום ללא שום הודעה מוקדמת. זינגר (שומושי) קנה את הבניין ברחוב נאג'מזה 17 בבודפשט (Nagymező utca 17) מז'יגמונד ברודי והפך אותו למועדון לילה בתכנון האדריכלים ממוצא אוסטרי פלנר והלמר. אורפאום שומושי נפתח בשנת 1894. בנוסף לכוכבים הזרים שהופיעו בו היו גם הרבה מקומיים. האטרקציה העיקרית שלו הייתה הזמרת קרולה צציליה, אבל שומושי הביא לבודפשט גם את להקת הבנות האמריקאית המפורסמת האחיות בריסון ששרו שירים מפולפלים. בשנת 1899 האורפאום פשט את הרגל בגלל הוצאות תפעול גבוהות ותשלומי שכר טרחה גבוהים מדי לאמנים. שומושי העביר אותו לידי אימרה וולדמן שהמשיך להפעיל את מועדון הלילה עד שנת 1916 תחת השם Metropolitan Orpheum. במופעים השונים הציגו באופן עקבי אמנים זרים, אקרובטים ערבים, זמרים הודים, הרכבים אלפיניים ואיטלקיים, לפעמים התארחו גם אמני הבורגתיאטר של וינה ומאוחר יותר הופיעה שם להקתו הברלינאית של מקס ריינהרדט. התוכניות, שעדיין היו בשפה הגרמנית, כללו כבר גם שחקנים חדשים עם הופעות בהונגרית.
אורפאום שומושי נפתח בשנת 1894. בנוסף לכוכבים הזרים שהופיעו בו היו גם הרבה מקומיים. האטרקציה העיקרית שלו הייתה הזמרת קרולה צציליה, אבל שומושי הביא לבודפשט גם את להקת הבנות האמריקאית המפורסמת האחיות בריסון ששרו שירים מפולפלים. בשנת 1899 האורפאום פשט את הרגל בגלל הוצאות תפעול גבוהות ותשלומי שכר טרחה גבוהים מדי לאמנים. שומושי העביר אותו לידי אימרה וולדמן שהמשיך להפעיל את מועדון הלילה עד שנת 1916 תחת השם Metropolitan Orpheum. במופעים השונים הציגו באופן עקבי אמנים זרים, אקרובטים ערבים, זמרים הודים, הרכבים אלפיניים ואיטלקיים, לפעמים התארחו גם אמני הבורגתיאטר של וינה ומאוחר יותר הופיעה שם להקתו הברלינאית של מקס ריינהרדט. התוכניות, שעדיין היו בשפה הגרמנית, כללו כבר גם שחקנים חדשים עם הופעות בהונגרית.
עד תחילת מלחמת העולם הראשונה פעל האורפאום. כשפרצה המלחמה, "ארמון הבידור", כפי שכונה, נסגר. תור הזהב של האורפאום הגיע לסיומו, ואיתו העידן הנוסטלגי, שכונה מאוחר יותר "התקופה המאושרת של השלום".
בתום המלחמה הכשרון הגדול של ולדמן היה בכך שפינה את המקום לקברט בשם "הבמה המגוונת" של העיתונאי ומנהל התיאטרון ינה זולטאן, אך גם זה לא הציל אותו מפשיטת רגל. הבניין נקנה ונבנה מחדש על ידי יזם בשם בן בלומנטל, משקיע יהודי אמריקאי, נציגו האירופאי של חברת הסרטים האמריקאית סרטי פרמאונט.[1]
תיאטרון האופרטה המטרופוליונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין של "אורפאום שומושי" לשעבר נשכר ב-1922 כאמור על ידי היזם האמריקאי בן בלומנטל והוסב לתיאטרון על ידי הפקדת האדריכלים לאסלו ואגו (ויינברגר), בלה מאלנאי (מנהיימר) והפסל אישטוון סנטג'רג'י על עבודות התכנון הבנייה וההסבה. הוא נפתח ב־22 בדצמבר 1922 עם הצגת האופרטה "הנסיכה אוליביה" של המחזאי אימרה פלדש (פליישמן) ושל המלחין אקוש בוטקאי. מ־9 בפברואר 1923 המוסד פעל בשם תיאטרון האופרטה המטרופוליטני.[2]
מנובמבר 1929, תחת ניהולם של דיולה קאבוש (קאן) וארתור בארדוש, (בורשטיין) הועלו מופעי פרוזה תחת השם "תיאטרון האמנים של בודפשט". ממארס 1930 הובילו שאנדור גות (גוטפרוינד) ואלה קרטס (קוהן-כהן) את התיאטרון וחזרו להציג אופרטות. לאחר ניסוי קצר הימים זה, ביוני 1930, קיבל דז'ה שבשטין (שטרן) את חוזה השכירות לתיאטרון למשך שש שנים והחזיר את המוסד לשמו הקודם (תיאטרון האופרטה המטרופוליטני), אך בשל המשבר הכלכלי העולמי שהגיע גם להונגריה ומספר המבקרים הנמוך בשנות משבר אלה הוא נאלץ לסגור מספר פעמים. לאחר סגירת תיאטרון קיראי, כלומר "תיאטרון המלך" (Király Szinház) בבודפשט, תיאטרון האופרטה המטרופוליטני הפך לבית היחיד של האופרטה בבירת הונגריה.
משנת 1963 פינה הסגנון הישן של האופרטות את מקומו גם לז'אנרים חדשים יותר (מחזות זמר, משחקים מוזיקליים, מחול וכו'). הוא נבנה מחדש בין השנים 1966–1971 ומשנת 1998 מוכר בשם תיאטרון האופרטה של בודפשט. בימת הסטודיו של התיאטרון שפועל בתוך הבניין, נקראת "תיאטרון המחסן". מאמצע שנות השישים של המאה ה-20 ואילך חברת התיאטרון קבעה באופן קבוע ובהצלחה רבה גם הופעות מוזיקליות, עם תרומתו המרהיבה של הרכב הבלט של החברה. הנה כמה ממופעים אלה שהועלו על במת התיאטרון: גבירתי הנאווה, הלו, דולי!, סיפור הפרברים, כנר על הגג, צלילי המוזיקה, ועוד. לאחר הפסקת פעילות "תיאטרון הרוק" בבודפשט בשנת 1996 הוא התמזג עם תיאטרון האופרטה והעניק לו תנופה מחודשת לכיוון הסוגה המוזיקלית הזאת.
במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיאטרון הוא אחד הצמתים בחיי התרבות והחברה של בודפשט עם כמעט 500 הצגות בשנה, אליהן מגיעים כמעט חמש מאות אלף צופים ותפוסה של כמעט מאה אחוזים. בשנים האחרונות תיאטרון האופרטה של בודפשט הפך לתיאטרון מוכר ומבוקש בחו"ל. עם הופעותיו באופרטה ובמוזיקה, הוא מתארח בקביעות בתיאטראות ופסטיבלים שונים באירופה, ונוסע ליפן מדי שנה בקביעות, אך הופיע לאחרונה גם במדינות שונות באמריקה ובאסיה. הוא הפיק הופעות בווינה, סנקט פטרבורג, פראג, יקטרינבורג.
הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין נבנה מחדש בשנת 1966, כאשר אדריכלות הפנימית וחלליו שונו באופן משמעותי. בין השנים 1999–2001 עבר הבניין שחזור מלא. הותקנה טכנולוגיית הבמה האירופית המודרנית ביותר, הוחזרו הקישוט המקורי ותאי הצפייה בקומה העליונה. בתיאטרון יש כיום 901 מושבים והאולם ממוזג. החפצים המקוריים שנותרו בבניין - פסלים, מנורות, עמודים שמחזיקים את שורת התאים - מתיישבים עם חלונות הוויטראז' החדשים, המראות וחפצי הריהוט הארכאיים של מזנון האודיטוריום, בחיפוי השיש והפרקט.
האודיטוריום מואר על ידי נברשת בת מאה שנים, הקירות מכוסים בריפוד קטיפה, דמויות פיסול אלגוריות מעטרות את הכניסה. את פנים התיאטרון עיצבו מאריה שיקלוש וגאבור שינאגל. הנהלת תיאטרון האופרטה בבודפשט מתחייבת לנצל את כל המאפיינים של הבניין המשוחזר באמנות ההונגרית ובחיי החברה.
מנהלי התיאטרון (משנת 1923)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהלי התיאטרון עד 1957, למעט תקופת מלחמת העולם השנייה, היו יהודים:
- (1923-1925) דז'ה טפולצאי (במקור הופמן)
- (1926-1929) שאנדור פלודי (במקור וטרסדורף)
- (1930-1935) דז'ה שבשטין (במקור שטרן)
- Andor Seregi (1938-1939)
- (1939-1941) ינה סיקלאי (במקור שוורץ)
- Árpád Bubik (1941-1942)
- Szabolcs Fényes (1942-1949)
- (1949-1957) מרגיט גאשפאר
- Szabolcs Fényes (1957-1960)
- László Szlovák (1960-1976)
- Dr. Dezső Malonyay (1976-1979)
- Pál Keszler (1979-1989)
- Sándor Németh (1989-1993)
- (1993-1996) מיקלוש סינטאר
- Imre Halasi (1997-2001)
- (2001-2014) מיקלוש גאבור קרני
- Lőrinczy György (2014–2019)
- Kiss-B. Atilla (2019–)
כמחציתם היו יהודים, שהיו מובילים בחיי הבידור והתרבות של הונגריה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרון האופרטה של בודפשט- ההיסטוריה של התיאטרון, באתר Operettszínház.hu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kemény Gyula: Artisták Pesthen és Budapesten (2. rész) (Békásy Jenő és Seidl Albert (szerk.) Jubileumi Album 1897-1922 Kiadja a Magyarországi Artista Egyesület 25 éves fennállásának emlékére (33-38. o.) alapján), Cirkuszi Akrobatika 9. évf. 4. sz., Cirkuszi akrobatika alapkutatási és szakmódszertani periodika; Magyar Cirkusztörténeti és -elméleti Kutató Alapítvány (McTEKA), mcteka.shp.hu (http://epa.oszk.hu/01400/01461/00034/pdf/EPA01461_cirkuszi_akrobatika_2016_4_09.pdf epa.oszk.hu])- 2016. tél.
- ^ Koch Lajos: A Fővárosi Operettszínház műsora, Színháztörténeti füzetek 55., library.hungaricana.hu - 1973.