תיאטרון העונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תיאטרון העונות היה תיאטרון ישראלי שפעל בתל אביב בשנים 19631965.

התיאטרון נבדל מהתיאטראות שפעלו בתקופתו בישראל בכך שהרוח החיה שלו לא הייתה במאי כי אם מחזאינסים אלוני (בדומה ל"תיאטרון סדן" של יגאל מוסינזון, מספר שנים קודם לכן). התיאטרון הציג מחזה מקורי אחד של אלוני ועיבודים שלו למחזות וטקסטים מאת אחרים. מנהל "העונות" היה משה ינוקא.

ב-1962, כששב אלוני מלימודים בפריז, הציע לאבנר חזקיהו וליוסי בנאי, אשר אותם הכיר עוד בפריז, בתקופת חניכותם התיאטרונית, עת נחשפו לתיאטרון איכות אירופי, להקים עמו תיאטרון חדש. בנאי וחזקיהו לא היו שבעי נחת ממקום עבודתם, תיאטרון הבימה. אליהם חבר הצייר ומעצב התפאורה יוסל ברגנר, חברו של אלוני. התיאטרון הוקם במטרה מוצהרת להקים בית לכל אותם שחקנים צעירים ומוכשרים שאינם מוצאים את מקומם על הבמות הקיימות. שלושת המייסדים עזבו משרות בתיאטרון הבימה כדי להתמסר ליצירה אמנותית איכותית.

הצגת הבכורה של התיאטרון הייתה בפברואר 1963 עם המחזה "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני, באולם נחמני בתל אביב. תגובות הקהל היו מעורבות והן נעו מתשואות התלהבות לקריאות גנאי. שלוש הדמויות המופיעות על הבמה שוחקו בידי שני השחקנים אבנר חזקיהו ויוסי בנאי. הבמאי היה נסים אלוני ומעצב התפאורה יוסל ברגנר. המחזה נחשב כיום לאבן דרך במחזאות הישראלית, ויש הרואים בו המחזה העברי הטוב ביותר.

ההצגה השנייה, במרץ 1963, של התיאטרון הייתה "ארלקינו", עיבוד סצנריו של קומדיה דל ארטה מאת נסים אלוני, ובבימויו.

ההצגה השלישית, "סמי ימות בשש", מאת קן יוז עלתה ב-1964 והייתה מלודרמה שלא נחלה הצלחה. את המחזה תרגם עידוא בן-גוריון, וביים אותו ארנון אדר. ההפקה נודעה בגלל ביקורת התיאטרון הקצרה ביותר מאת חיים גמזו שתוכנה היה רק: "לדידי יכול היה למות בחמש"[1].

ביוני 1964 העלה נסים אלוני נוסח עברי משלו לארבע מהתלות מאת אנטון צ'כוב שקרא להן יחד: עסקי נישואין. ההצגה הצליחה מעל המשוער, והציגה כ-160 פעמים. ההפקה המוזיקלית השאפתנית רביזור שעיבד נסים אלוני על בסיס הסיפור המפורסם של ניקולאי גוגול, וביים באוגוסט 1965, עם פזמונים מאת חיים חפר ומוזיקה מאת דובי זלצר נכשלה בקרב חלק גדול מהמבקרים והסבה נזקים כספיים גדולים לתיאטרון העונות. "העונות" רכש לעצמו קהל אוהדים קטן, אך נאמן. למרות שאיפות להצילו ולהעלות הפקות נוספות, כגון המלט, התיאטרון נסגר בשל ניהול כספי בלתי מוצלח.

יש הרואים בחובות התיאטרון שנסים אלוני צריך היה להחזיר, את אחת הסיבות לפניתו לעבודה עם להקת "הגשש החיוור" בכתיבה ובימוי למשך שתי הפקות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנדל קוחנסקי, התיאטרון העברי, ויידנפלד וניקולסון ירושלים, תשל"ד 1974, עמ' 206-204.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]