תיארוך איזוכרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תיארוך איזוכרוני היא שיטת תיארוך רדיומטרי המשמשת לתיארוך של סלעים. השיטה מיושמת לעתים על סלעים מחוץ לכדור הארץ, כמו מטאוריטים.

היתרון בשיטה זו הוא שאין צורך להניח את כמותו המקורית של איזוטופ הבת. למעשה, באמצעות השיטה ניתן להעריך את כמותו המקורית של יסוד הבת. השיטה דורשת שלתוצר ההתפרקות יהיה איזוטופ יציב נוסף לזה שאליו דועך איזוטופ האב.

תיאור השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של שיפוע הגרף במהלך הזמן

לוקחים מתוך הסלע כמה דגימות ממינרלים שונים. בכל דגימה מודדים את כמות איזוטופ האב (יסומן P), איזוטופ הבת (יסומן D), ואיזוטופ אחר מאותו יסוד של איזוטופ הבת (יסומן Di). את התוצאות מסדרים בגרף שבו ציר ה-x הוא היחס P/Di וציר ה-y הוא היחס D/Di. אמור להתקבל קו ישר. משיפוע הגרף ניתן לחשב את גיל הסלע.

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך היווצרותו של הסלע, חומרים מתקבצים במינרלים לפי תכונותיהם הכימיות. מכיוון ששני האיזוטופים של אותו יסוד מגיבים כימית באופן דומה, היחס D \over D_i יהיה זהה בכל הדגימות. בכל דגימה תתקיים המשוואה הבאה:

{ D+\Delta{P}_t \over D_i } = 
{\Delta{P}_t \over P-\Delta{P}_t } \left ( { P-\Delta{P}_t \over D_i }\right ) + {D \over D_i}          

כאשר:

D הוא איזוטופ הבת.
Di הוא איזוטופ אחר של יסוד הבת.
P הוא איזוטופ האב.
ΔPt הוא כמות איזוטופ האב שהתפרקה במהלך זמן t.

ניתן להוכיח משוואה זו באמצעות אלגברה פשוטה. במשוואה זו ישנו גורם אחד שאי אפשר למדוד אותו ישירות והוא ΔPt. הגורם D+\Delta{P}_t הוא כמות איזוטופ הבת שמוצאים בזמן המדידה, ו-  P- \Delta{P}_t הוא כמות איזוטופ האב שמוצאים בזמן המדידה. אם נחשוב על משוואה זו כמשוואה בשני נעלמים, D+\Delta{P}_t \over D_i ו-P-\Delta{P}_t \over D_i, נקבל משוואה לינארית שהשיפוע שלה הוא \Delta{P}_t \over P-\Delta{P}_t, והוא ניתן למדידה בקלות. מהיחס הזה ניתן לחשב את גיל הסלע כמו בכל שיטת תיארוך רדיומטרי. בפרט, לאחר זמן מחצית חיים אחד, P-\Delta(P)_t=\Delta(P)_T, כלומר כמות איזוטופ האב שנשארה שווה לכמות איזוטופ הבת, והשיפוע יהיה 1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]