תיירות מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תיירות מין היא תיירות המתאפיינת בביקור במדינות שונות ובמקומות שונים במטרה לקבל שירותי זנות, המוצגים לעתים כחלק מהאטרקציות התיירותיות שמציעה המדינה. לעתים רבות מדובר במדינות עולם שלישי בהן נפוץ העיסוק בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם תיירים מערביים.

תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם. המדינות הפופולריות ביותר כיעד לתיירות מין הן הולנד, גרמניה,[1] תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, קמבודיה וקניה.

היחס לתיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות המין נפוצה בעיקר בערים, ובמיוחד באזורים שבהם העוני והאבטלה נפוצים והממשלות בהם "רעבות" לכסף זר ולכן לעתים מעלימות עין מפעילות זו [דרוש מקור]. החוקרת הבריטית Garofalo,[2] טוענת שהיחס של השלטון כלפי תיירות המין במדינות השונות הוא יחס אמביוולנטי. מצד אחד היא מדוכאת ומן הצד השני היא מקודמת על ידי המדינה. הסיבה לדיכוי נובעת מהעובדה כי תיירות זו נחשבת להרסנית ולרוב גם לא חוקית, אך מן הצד השני היא מקודמת בשל היותה מכונה משומנת היטב המכניסה כסף רב למדינה בה היא מתקיימת.עם זאת מדינות רבות בוחרות בשנים האחרונות לבצע לגליזציה ופיקוח ממשלתי על תעשיית המין במקום מלחמה בתיירות המין למדינה עקב קורלציה חיובית שנמצאה במחקרים בן לגליזציה לירידה משמעותית בשיעורי התפוצה של מחלות מין שהמרכזית ביניהם היא HIV (עד 50% ירידה בתפוצה[3]) (זאת בנוסף למחקר באוניברסיטת נבדה שמצא כי לגיליזציה של זנות מפחיתה את הסיכון לסיכון של העובדות כולל מאלימות פיזית[4]), וועידה של האומות המאוחדות למלחמה בHIV אף המליצה על לגליזציה של תעשיית המין מסיבות אלו ואחרות.[5] מדינות רבות בחרו בשנים האחרונות לבצע לגליזציה של זנות, בתי זונות ואף סרסרות והפכו למרכזים לתיירות מין אזורית, כגון: גרמניה, ניו זילנד, ניו סאות' ויילס, בנגלדש, נבדה ועוד.

תיירות מין לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שרוב תיירי המין הם גברים, בשנים האחרונות מתקיימים גם שירותי זנות לנשים.[6] יעדי הנסיעה הנפוצים הם ג'מייקה, האיים הקאריביים ומדינות באפריקה. חוקרים מעריכים כי כ-650,000 נשים מערביות היו מעורבות בתיירות מין משנת 1980 ועד היום, רובן אף לקוחות חוזרות.[7]

תיירות מין ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מענף תיירות המין, נעשה ניצול של ילדים לשם פדופיליה. לפי העיתונאית Bagnall[8] נראה כי כשני מיליון ילדים ברחבי העולם הפכו קורבנות של פעילות זו. ארגון ECPAT מעריך כי יותר ממיליון ילדים ברחבי העולם נכנסים לתחום מדי שנה.[9] כדי לצמצם את התופעה מדינות רבות חוקקו חוקים על מנת לאפשר העמדה לדין בגין התעללות ופגיעה מינית בקטינים גם אם ההתעללות נעשתה במדינה שאין לה שום חוק הגנת הקטין. ברובן הכמעט מוחלט של מדינות העולם יש חוק האוסר על תיירות מין קטינים מתחת לגיל 18, אף שיש מדינות בהן ההגבלה היא מגיל 16, או אף 14.

מעמדה החוקי של תיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, יוון, טורקיה, שווייץ, במחוזות מסוימים במדינת נבדה שבארצות הברית ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע לכל דבר. במדינות שבהן העיסוק בזנות חוקי, גם תיירות המין היא חוקית, במסגרת המגבלות החלות על העיסוק בזנות. גם במדינות אלה תיירות מין לשם פדופיליה או שמעורב בה סחר בנשים, אסורה.

בארצות הברית, לעומת זאת, זנות היא בלתי חוקית, למעט אזורים מסוימים של המדינות נבדה ורוד איילנד. אלה הפכו ליעד תיירות מין מרכזיים בעבור האמריקאים בגלל אופיין של המדינות. בניגוד לשאר מדינות העולם, בארצות הברית קיים חוק נגד "שידול לזנות", כלומר הלקוח השוכר זונה הוא המבצע את העבירה. בישראל, לעומת ארצות הברית, הן הזונה והן הלקוח אינם מבצעים עבירה, אלא רק מי שמרוויח מכך בעקיפין, משמע הסרסור שלה, בעל בית הזונות ועוד.

תיירות מין בתאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות המין בתאילנד נהפכה בשנים האחרונות לנפוצה ביותר. על פי ההערכות, מתוך 14 מיליון תיירים המגיעים לתאילנד מדי שנה, כארבעה מיליון גברים מגיעים, בין השאר, למטרת תיירות מין. בנוסף, רבים המגיעים לתאילנד למטרת טיול בלבד לא יפסחו ברוב המקרים על האטרקציות המיניות שהיא מציעה במועדוני החשפנות ובמכוני הליווי, הנתפסים לעתים כחלק מ"חוויית הטיול" במדינה.

תיירות המין בתאילנד היא ענף המגלגל הון רב לקופת המדינה. לפי ההערכות המתונות ביותר, היא מזרימה לכלכלת המדינה לפחות 100 מיליון דולר בשנה. המוקדים העיקריים של תיירות המין בתאילנד הם בנגקוק, פוקט, פאטאיה והאי קו סמוי. כשמעבר לזונות הרגילה שלעתים תחת כיסוי של מכוני עיסוי, קיימים גם מועדוני ליידי בויז ומופעי פינג-פונג. בנוסף ניצול מיני של קטינים(אנ'), בנים ובנות לצורכי זנות.

תיירות המין בתאילנד החלה לפרוח במלחמת וייטנאם, כאשר החיילים האמריקאים חזרו מהקרב ומילאו את הבארים והמועדונים, השתמשו ב"שירותיהן" של הנשים וכך כאשר חזרו לארצם השמועה נפוצה.

בתרבות התאילנדית הזנות היא בילוי גברי מקובל. מחקרים טוענים כי כ-75 אחוז מהגברים בתאילנד הולכים לזונה באופן קבוע. ההערכות כיום הן שיש כשני מיליון נשים העוסקות בזנות. מחציתן נושאות את הנגיף HIV, הגורם למחלת האיידס. בשוק זה מנוצלים כ-35 אלף ילדים מתחת לגיל 15, יותר ממחציתם כבר נדבקו באיידס.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הזנות בתאילנד אינה חוקית. חל שם איסור על סרסרות ועונש חמור על העסקת ילדים בזנות קיימים משנת 1960, אך בפועל אין ענישה של ממש, ובפרט לא ענישה כלפי הלקוחות עצמם.[10]

תיירות מין באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרבע מיליון יהודים עולים מדי שנה לקבר רבי נחמן מברסלב. בעוד הם מכסים את סיבת ביקורם באזור לצורך עשיית מצווה, למעשה יש בהם המגיעים לאזור לתיירות מין, תוך ניצול מצבן הכלכלי הקשה של נשים במדינה. תיירות זו מגלגלת כמה מאות מיליוני שקלים בשנה. רבות מזונות אלו מתלבשות צנוע, על-מנת לא לפגוע ברגשות הלקוחות, כ-30% מהזונות נרקומניות ו-20% חולות איידס. בעקבות זאת אלפי אוקראיניות התגלגלו לעבור בישראל כזונות, בכסות שהגיעו לעבוד בטיפול בקשישים.[11]

תיירות מין ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות חלה עליה בתיירות הזנות ברומניה. צעירים ישראלים רבים מגיעים למקום על מנות לצרוך זנות, כמו לצורכי מסיבות רווקים.[12]

תיירות מין בדנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 2014 דנמרק הייתה המדינה היחידה בעולם בה זואופיליה לא הייתה אסורה על-פי חוק, דבר שמשך תיירים רבים לצורכי תיירות זואופילית.[13]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירים רבים המגיעים למדינות בחו"ל בין אם בכוונה לצרוך זנות או שכך קרה המקרה, מכניסים נשים מקומיות להיריון ועוזבים. ילדים אלו גדלים ללא אב, לאחר שהם גדלים מנסים למצוא ולהשיג מידע על אביהם בבקשת הפרטים ממשרד הפנים, שמקבל מדי שנה פניות רבות מאזרחים מתאילנד וכו' בבקשות לקבלת זהות ההורה, כשהאחרונים מסרבים למסור פרטים אלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1][2]
  2. ^ Garofalo, G .(2005). Review: Bodily "Sex tourism, marginal people and liminalities" Feminist interventions, 81,131-132.
  3. ^ [3]
  4. ^ [4]
  5. ^ [5]
  6. ^ ברנן, ד. (2006). "סקס תמורת ויזות". בתוך: ארנייך, ב והוכשילד, א. (עורכות). האישה הגלובלית (עמ' 199–218). תל אביב: בבל.
  7. ^ http://english.pravda.ru/society/sex/29-06-2007/94318-sex_tourism-0
  8. ^ Janet Bagnall work=Montreal Gazette (2007). "Sex trade blights the lives of 2 million children; Canada is not doing enough to fight the international scourge of sex tourism".
  9. ^ http://www.drclas.harvard.edu/revista/articles/view/5*
  10. ^ http://www.masa.co.il/article/159/%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%93
  11. ^ שמעון איפרגן, אצלי זה גם תפילות וגם פלז'ר, ‏17/06/15
  12. ^ איתי רום, בוקרשט, ‏נדל"ן, קומבינות, מאכערים, זונות ושמועות על כסף שמתגלגל ברחובות. רומניה 2007 - מה באמת עושים שם הישראלים?, באתר גלובס, 09/09/2007
    דורון חלוץ, מסע אפלולי בבירת המין של אירופה, באתר הארץ, 23.09.2011
    איתי שטרן, תלונות רבות בעקבות הכתבה על בוקרשט ב"אולפן שישי": "מעודדת תרבות אונס", ‏14.05.2017
    ניב שטנדל, מה שקורה ברומניה - מביש בישראל, ‏14/05/17
    עמרי קרונלנד, בוקרשט, מעוז הרווקים: "הגבר הישראלי אוהב להרגיש מלך", ‏12.5.17
  13. ^ באתר הארץ