תיכון הימלפרב

הכניסה לבית הספר

בית-הספר התיכון התורני על-שם פ' הימלפרב הוא תיכון ציוני-דתי לבנים בירושלים. בית-הספר נוסד בשנת 1920 בתור "תיכון מזרחי", ופעל ברחוב הלל שבמרכז העיר ירושלים. בשנת 1968 עבר בית-הספר למשכנו הנוכחי בשכונת בית וגן.

בית-הספר הוא תיכון שש-שנתי, והוא מציע שני מסלולי לימוד: מסלול בית מדרש מוגבר, ומסלול מדעים (החל משנת התשע"א הפך מסלול מדעים למסלול רגיל). בשני מסלולים אלה מוצעות מגמות לימוד מוגבר של המקצועות פיזיקה, ביולוגיה, מדעי המחשב, היסטוריה, ספרות, ערבית, גאוגרפיה, אמנות ותקשורת.

בית-הספר זכה בפרס החינוך הדתי לשנת תשס"ז.

תוכן עניינים

1 מבנה בית הספר
2 דרכו החינוכית של בית-הספר
3 סגל
- 3.1 מנהלי בית-הספר
- 3.2 אנשי סגל ידועים בעבר ובהווה
4 בוגרים
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים

מבנה בית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן פינה לבית הספר הונח בנובמבר 1963, במעמד שר החינוך, אבא אבן^[1].

את מבנה בית הספר תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. עם המעבר למבנה החדש בשנת 1968 הוסב שמו של המוסד שנקרא מעתה על-שם פאול הימלפרב, נדבן אמריקני שתרם להקמת המבנה החדש.

דרכו החינוכית של בית-הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית-הספר הימלפרב חרת על דגלו את דבריו של מייסד בית המדרש למורים 'מזרחי', הרב אליעזר מאיר ליפשיץ, במאמרו על החינוך לתפיסת 'תנועת המזרחי': "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוויין בה? 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך' (ספר משלי, פרק ג', פסוק ו')."

בית-הספר טוען לחיבור התורה והחיים ברוחן של אסכולת תורה עם דרך ארץ - לשילוב תורה עם מדע והשכלה, תרבות כללית ויצירה; תנועת בני-עקיבא - לשילוב תורה בחיי עשייה, עמל ותיקון חברתי; ותנועת הציונות הדתית - לשילוב תורה ויישוב ארץ ישראל, וחיבור לעם ולמדינה.

בית-הספר מצהיר כי הוא מציב את סדרי העדיפויות של החינוך באופן שונה מזה של הישיבות התיכוניות. הוא אינו דוגל בחינוך פנימייתי ובגישה הסתגרותית, ורואה חשיבות גדולה בהשפעת הבית שבו הנער גדל על תהליך עיצוב דמותו. בנוסף, מעודד בית-הספר דיאלוג של תלמידיו עם עולם המחשבה המודרנית ככלל, והעולם הכללי-חילוני בפרט. לדוגמה, בית-הספר מקיים טקס שנתי לציון יום הזיכרון לרצח יצחק רבין במשותף עם בית הספר הכללי השכן - בויאר.

מבחינה דתית, דרכו של בית-הספר מושפעת ממשנותיהם של הרב קוק, המגיד ממזריטש - שתורתו מדגישה את הצורך בעשיית כל מעשה לשם שמיים ולאו דווקא את הלימוד והשינון, והרב שג"ר - שתלמידו הרב יהודה ברנדס ניהל בעבר את בית-הספר. בית-הספר פועל ברוח פלורליסטית, ואינו פוסל דעות רבות ומגוונות כל עוד הן יוצאות מתוך התורה; ולצד ערכים קולקטיביים, בית-הספר מחנך לאינדיבידואליות ולייחודיות אישית.

על אף שבעבר התבלט בית-הספר באחוז זכאות לתעודת בגרות מהגבוהים בארץ,^[2] הוא נמנע מלסנן מועמדים על סמך הישגיהם הלימודיים הקודמים בלבד, ודוגל באינטגרציה של תלמידים מכל פלחי האוכלוסייה.