תיעוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איור המנסה לתאר הבעת תיעוב

תיעוב הוא רגש אינטנסיבי שדומה לגועל ולשנאה, אך לרוב מהווה שילוב ביניהם[1].

תיעוב קרוב לסלידה, ושתי המילים משמשות לעיתים קרובות כמילים נרדפות, אך תיעוב חזק מסלידה בעוצמת הרגש שהוא מתאר, וקרוב יותר לשנאה במשמעותו, בעוד סלידה קרובה יותר לגועל במשמעותה[דרוש מקור].

השורש תע"ב הוא שורש תנייני שנגזר משם העצם תועבה; המילה תועבה משמשת לתיאור התנהגויות, מצבים או אובייקטים לא מוסריים, לרוב מבחינה דתית, ולרוב גם קשורים ברגש גועל. לפיכך, גם המילה תיעוב משמשת לעיתים קרובות לרגש שמתעורר מול התנהגויות, אנשים, מצבים או אובייקטים שנתפסים כלא מוסריים[2][3].

תיעוב הוא רגש פעיל, כמו כעס, שנאה ואהבה (לעומת רגשות סבילים כמו עצב, שמחה ותסכול), וככזה, יש לו תמיד מושא. כמו בכל הרגשות הפעילים, מושא הרגש יכול להיות גם האדם המרגיש אותו. במילים אחרות, האדם עשוי להרגיש את הרגש כלפי עצמו. תיעוב עצמי הוא רגש נפוץ שמתעורר כשאדם מרגיש גועל ו/או שנאה כלפי עצמו, לעיתים קרובות כאשר הוא מתנהג באופן לא מוסרי בעיניו. תיעוב עצמי הוא תסמין שכיח במספר הפרעות נפש כגון דיכאון[4], הפרעת גוף דיסמורפית[5], והפרעת אישיות גבולית[6].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה תיעוב נמצאת בשימוש בפוליטיקה[7], בתקשורת[8][9][10] ובתרבות[11]. תיעוב מוזכר במגוון ספרים וסרטים, כגון הספר "פחד ותיעוב בלאס וגאס" והסרט המבוסס עליו (בהקשר של צריכת סמים ועוד), אם כי המקור לביטוי "פחד ותיעוב" הוא כנראה פרידריך ניטשה[12].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]