תלבושת אחידה בבית ספר
תלבושת אחידה בבית ספר היא מערכת בגדים הנלבשת על ידי תלמידים, בבתי ספר או במוסדות חינוכיים אחרים. היא נפוצה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, אם כי ישנם גם בתי ספר רבים שאינם דורשים אותה.
בשונה מקוד לבוש, המגדיר אופי כללי ללבוש, תלבושת אחידה דומה יותר למדים בכך שהיא דורשת פרטי לבוש ספציפיים, ברמות כאלה ואחרות; מחולצה תכולה וחצאית כחולה, ועד חולצת טריקו בצבעים שונים עם סמל המוסד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קשה להתחקות אחר מקורותיה של התלבושת האחידה, כיון שאין היסטוריה כתובה מקיפה בנושא. העדות המתועדת המוקדמת ביותר לשימוש ממוסד בלבוש אקדמי אחיד מתוארכת לשנת 1222, כאשר הארכיבישוף של קנטרברי באותה תקופה הורה על לבישת ה־cappa clausa. מנהג נזירי ואקדמי זה התפתח בהמשך לתלבושות אחידות במכללות באנגליה, בעיקר בבתי ספר צדקה, שבהם ניתן לעיתים לבוש אחיד לילדים עניים.
מקובל להאמין שהשימוש בתלבושות אחידות בבתי ספר החל בממלכה המאוחדת במאה ה-16. בית הספר Christ's Hospital School באנגליה, שנוסד בשנת 1552, נחשב לבית הספר הראשון שהנהיג תלבושת אחידה.[1] התלמידים קיבלו מדים שכללו בעיקר מעיל כחול ארוך וגרבים צהובים עד הברך. תלבושת כמעט זהה עודנה נלבשת על ידי תלמידי בית הספר כיום.[2]
מאז, אוניברסיטאות ובתי ספר יסודיים ותיכוניים השתמשו בתלבושות אחידות כסימן למעמד ולמיצוב חברתי.
לעיתים, תלבושות אחידות נחשבות לשמרניות ולמיושנות. אך בחלק מהמקומות בעשורים האחרונים חל שינוי בתלבושת האחידה, בהתאם לשינויים שחלו בקודי הלבוש החברתיים.
מחלוקת ערכית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנה מחלוקת משמעותית האם תלבושת אחידה היא דבר חיובי או שלילי. הנושא נחקר רבות, והמחקרים הצביעו על יתרונות וחסרונות. שני ממצאים אמפיריים מרכזיים הם המוזכרים ביותר בשיח הפוליטי סביב נושא התלבושת האחידה. הראשון הוא חקר המקרה של מחוז בתי הספר המאוחדים של לונג ביץ' (אנ'), אשר מצוטט לרוב כתומך בתלבושות אחידות וביעילותן. מנגד, המחקר "השפעות תלבושות אחידות על נוכחות, בעיות התנהגות, שימוש בחומרים והישגים אקדמיים (Effects of Student Uniforms on Attendance, Behavior Problems, Substance Use, and Academic Achievement)" הוא המחקר המצוטט ביותר כטענה נגד יישום מדיניות של תלבושות אחידות.
יתרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחד, נטען כי תלבושת אחידה תורמת לקידום המשמעת בקרב התלמידים, לעידוד הלמידה ולהפחתת האלימות.[3] באזורים בארצות הברית בהם קיימים מאבקים אלימים בין כנופיות, קוד הלבוש בבית הספר אוסר על פרטי לבוש האופייניים לתלבושתם של חברי הכנופיות, במטרה להפחית את הסיכון למקרי אלימות בתחומי בית הספר.
חקר המקרה של מחוז בתי הספר המאוחדים של לונג ביץ' עסק בבית הספר העירוני הגדול הראשון בארצות הברית שהנהיג מדיניות של תלבושת אחידה. בשנת 1994 הונהגה חובת תלבושת אחידה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים של המחוז, כאסטרטגיה להתמודדות עם בעיות התנהגות של תלמידים. במקביל ערך המחוז מחקר אורך שנועד לבדוק את השפעות התלבושות על התנהגות התלמידים. המחקר ייחס את השינויים החיוביים בהתנהגות התלמידים ואת הירידה המשמעותית בבעיות המשמעת בבתי הספר למדיניות התלבושת האחידה. לבישת תלבושת אחידה נקשרה בירידה בהיעדרויות ובחיסורים לא מוצדקים, ופחות הפניות למשרדי ההנהלה בשל בעיות התנהגות. מספר ההשעיות והגירושים ירד ב־28% בבתי הספר היסודיים וב־36% בחטיבות הביניים, ומקרי פשיעה והשחתת רכוש ירדו ב־74% בבתי הספר היסודיים וב־18% בחטיבות הביניים. (עם זאת, המחוז הוסיף גם צעדי אבטחה נוספים כגון שומרים וגלאי מתכות, ולכן לא ניתן לייחס את ההצלחה כולה לתלבושות האחידות בלבד. בשלב מאוחר יותר הסיר המחוז את חובת התלבושת האחידה.)
חסרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאידך, סוגיה מרכזית הנידונה בהקשר של תלבושת אחידה, לרוב בביקורת, היא "תורשה מול סביבה", כיון שתלבושות אחידות משפיעות על תפיסות של גבריות ונשיות, מפשטות יתר על המידה את סוגיות סיווג המגדר, ומנסות לדכא את המיניות של התלמידים.
בהנגדה למחקר על לונג ביץ', מחקרים אחרים מצאו כי תלבושות אחידות אינן מהוות גורם מרתיע יעיל להפחתת חיסורים, אינן מצמצמות בעיות התנהגות או שימוש בחומרים ממכרים, ואף ייתכן שהן קשורות להישגים לימודיים נמוכים יותר בהשוואה לתלמידים שאינם מחויבים ללבוש תלבושת אחידה.
דייוויד ברנסמה טוען כי על אף שהשפעתן החיובית של התלבושות אינה חד־משמעית, הן נעשו נפוצות יותר משום ש"זהו נושא של זכויות ילדים, של שליטה חברתית, ונושא הקשור להעמקת אי-השוויון הגזעי, המעמדי והמגדרי בבתי הספר שלנו."
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוגיית אופי הלבוש בבתי הספר הטרידה את אנשי החינוך בארץ כבר בתחילת המאה ה-20. תלבושת אחידה הונהגה, כיוזמה עצמית של בתי ספר, בזמנים שונים ובמקומות שונים. בית הספר הריאלי בחיפה, לדוגמה, שנוסד ב-1913, הנהיג מסורת זו כמעט מיום היווסדו.
ב-1938 החליטה מחלקת החינוך של הוועד הלאומי להנהיג תלבושת אחידה בכל בתי הספר העבריים. לצורך גיבוש המדים התמנתה ועדה בהשתתפות רופא, אמן צייר, מורה לתפירה ואחד היצרנים[4]. המניע המוצהר להחלת התלבושת האחידה היה קידום תוצרת הארץ בענף ההלבשה. נימוקים נוספים שעלו באותה התקופה, הרלוונטיים עד היום: טשטוש פערים סוציו-אקונומיים, פיתוח תחושת השתייכות למוסד ומענה לטרוניה בבקרים: "אין לי מה ללבוש"[5]. שנה קודם לכן, החליטה מועצת עיריית תל אביב על הנהגת תלבושת אחידה בכל בתי הספר בעיר.[6]
ההנחיה הארצית לא החזיקה לאורך ימים. עם קום המדינה לא גובשו, ככל הנראה, החלטות מחייבות בעניין. ב-1955 חויבו תלמידי בתי הספר התיכוניים בתל אביב לפקוד את ספסל הלימודים בלבוש אחיד.[7][8]
ב-1958 יצאה הוראה מחייבת מטעם משרד החינוך בנוגע ללבוש האחיד. מדי החורף כללו: חולצות מבדי מגבת ופלנל, אפודות, מכנסיים כחולים או חצאיות כחולות מצמר לבנות. הטרוניות על מחירם הגבוה של המדים לא אחרו לבוא, כבימים ימימה[דרוש מקור].
ב-1967 החליט אגף החינוך בעיריית ת"א בלחץ ההורים, להתיר לתלמידות התיכון להגיע לבושות במכנסיים בימים קרים וגשומים, "אך לא מסטרץ' ולא צמודים לגוף". עד כה מותר היה לבוא במכנסיים רק עם הצגת אישור רפואי.[9]
הנושא המשיך להעסיק את מערכת החינוך גם בעשורים הבאים. כך למשל, הורה שר החינוך, זבולון המר, ב-1978, שאין לחייב תלמידים לקנות וללבוש תלבושת אחידה, כדי לא לגרום להוצאות רבות להורים. בספטמבר אותה השנה יצא חוזר לבתי הספר מטעם משרד החינוך, שהשתמע ממנו כי קוד הלבוש הוא בגדר המלצה בלבד: "רוב ההורים צריכים להביע את רצונם להנהיג תלבושת אחידה בבית הספר". עוד צוין כי על התלבושת להיות צנועה ופשוטה. בשנת הלימודים המדוברת כבר נעשה ניסיון לבטל את התלבושת האחידה לתלמידי השמינית בבית הספר אליאנס שבתל אביב, כהענקת מנדט של בגרות לתלמידים.[10]
ב-2004 המליץ משרד החינוך, תחת השרה לימור לבנת להנהיג תלבושת אחידה בבתי הספר, אך השאיר את ההחלטה לשיקול מוסדות החינוך עצמם, כדי שהעניין יוכרע "בתהליך חינוכי דמוקרטי.[11][12] באותה השנה הונהגה ב-1,166 בתי ספר בישראל תלבושת אחידה.
בשנת הלימודים תשע"ב, 2010, הונהגה תלבושת אחידה בכל בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בארץ, על פי הנחיית שר החינוך, גדעון סער. זכות ההכרעה לגבי תלמידי התיכון, נותרה בידי בית הספר[13].
בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]תלבושת אחידה נפוצה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים במדינות שונות, ובמיוחד באפריקה, אסיה, אוקיאניה, האיים הבריטיים וברוב חלקי אמריקה, אך אינה נפוצה בארצות הברית, בקנדה וברוב מדינות אירופה היבשתית.
בארצות הברית החל תהליך של מעבר לשימוש בתלבושות אחידות בבתי ספר ציבוריים כאשר ביל קלינטון התייחס לנושא בנאום מצב האומה בשנת 1996, באומרו: "אם משמעות הדבר היא שבני נוער יחדלו מלהרוג זה את זה בגלל מעילי מעצבים, אזי על בתי הספר הציבוריים שלנו להיות מסוגלים לדרוש מתלמידיהם ללבוש תלבושת אחידה."
נכון לשנת 1998, כ־25% מכלל בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים ובתי הספר לחטיבה צעירה בארצות הברית אימצו מדיניות של תלבושת אחידה או שקלו לאמץ מדיניות כזו, כאשר כשני שלישים מהמדיניות יושמו בין השנים 1995 ל־1997. הקנצלר החדש דאז של מערכת בתי הספר של ניו יורק, רודי קרו, הבהיר כי לא יישם את רעיונו של קלינטון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ היסטוריה של המדים באתר בית הספר (באנגלית)
- ^ ההיסטוריה של תלבושת אחידה לבית הספר באתר הBBC 5 בספטמבר 2014 (באנגלית)
- ^ Rob Killen, Achilles' Heel of Dress Codes: The Definition of Proper Attire in Public Schools. 36 Tulsa L.J. 459
- ^ "תלבושת אחידה לבתי הספר", דבר, 9.2.1938
- ^ "לשאלת התלבושת האחידה", דבר, 30.9.1937
- ^ הרבנות תבעה ממחלקת החינוך של העירייה לא להתיר "מכנסי גברים" לתלמידות. הלמן ענת, "תורה עבודה ובתי קפה: דת ופרהסיה בתל אביב המנדטורית", קתדרה 105 (תשסג) 85-110
- ^ תלבושת אחידה בבתי"ס תיכון - אינה בניגוד לחוק, הצופה, 21 בדצמבר 1955
- ^ ליטל לוין, 20.11.1955 מרד התיכוניסטים בתל אביב בתלבושת האחידה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2011
- ^ לאה פורת, "לאשה ולבית / מכנסיים לבנות בתיכוניים - רק בימי קור וגשם", הארץ, 4 בינואר 1967
- ^ צילה שני, "מדוע הם שונאים את התלבושת האחידה", הארץ, 17.10.1978
- ^ רענן בן צור, ועדת החינוך תומכת בהנהגת תלבושת אחידה, באתר ynet, 3 במאי 2004
- ^ "אתר משרד החינוך, תלבושת אחידה בישראל, חוזר מנכ"ל ס"ד 8(א)
- ^ "סופית: מהשנה הבאה - תלבושת אחידה בבית הספר", אתר ערוץ 2, 7 בינואר 2010
