תל אל-ואויאת
 | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח |
4 דונם  |
| היסטוריה | |
| תקופות |
תקופת הברונזה, תקופת הברזל |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°47′55″N 35°18′17″E / 32.798675°N 35.304858°E |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   תל אל-ואויאת | |
  | |
תל אל-וַאוִיַּאת (שם עברי: תל וָוית) הוא אתר ארכאולוגי בדרום מערב בקעת בית נטופה שבגליל התחתון, כ-12 קילומטר מצפון לנצרת. שטח התל העגול כ-4 דונם וגובהו כ-3.75 מטר מעל סביבתו. המעיינות באזור זה נדירים ומקור המים לאתר זה בנחל קדום שחצה את הבקעה מצפון לתל. לאורך ההיסטריה היה האתר יישוב כפרי פרוז. בסוף תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל התקיים באתר יישוב כפרי ובו עדות לפעילות כלכלית וחברתית מורכבת. במאה ה-11 לפנה"ס הפך היישוב ליישוב דל ופשוט. את התופעה הזאת אפשר לקשור בהתנחלות שבטי ישראל.
זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר אינו זוהה בוודאות. במקרא מתוארת בקעת בית נטופה כחלק מנחלת שבט זבולון, שגבולה הצפוני מתואר בספר יהושע:
...וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר, הַנֵּעָה. וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל, מִצְּפוֹן חַנָּתֹן... (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ג–י"ד)
"חנתן" מזוהה עם תל חנתון, בעוד שיוחנן אהרוני זיהה את "רמון" בכפר רומאנה. מאחר שלא נמצאו אתרים נוספים מהתקופה בבקעה, ניתן לזהות את נעה בתל אל-ואויאת כפי שהציע פליקס-מארי אבל. לעומת זאת ניתן גם לזהות את נעה עם חורבת רג'מה שלמרגלות ההר, בה גם התגלו שרידים מתקופת ההתנחלות.
תולדות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידים בודדים של פעילות אנושית מהתקופה הכלכוליתית (4500-3300 לפנה"ס) ותקופת הברונזה הקדומה (3300-2000 לפנה"ס) נתגלו באתר.
תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכבת היישוב העיקרית הקדומה ביותר באתר היא מתקופת הברונזה התיכונה IIב (בין 1750-1550 לפנה"ס) וכוללת בתוכה מספר שברי חרס כמו גם קבורה של ילדים. הקבורה נעשתה בתוך שני קנקנים. על הקנקן הראשון נמצא סימן חרות ובתוכו נמצאו כלי חרס ושלד של תינוק בן כחצי שנה. בקנקנן השני נמצאו עצמותיהם של ילדים בני שלוש וחמש יחד עם כמות של עצמות בעלי חיים, פכיות, ספל ועלי עשוי בזלת. מספר מצומצם של חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת I (בין 1400–1550) נמצא סמוך לשרידי התקופה הקודמת, דבר המעיד אולי על הפסקה בהתיישבות באתר. בתקופת הברונזה II (בין 1400-1200 לפנה"ס) לעומת זאת נמצאה כמות אדירה של כלי חרס בהם כלים מקומיים וזרים. רוב הכלים המיובאים הגיעו מקפריסין. נמצאו גם כלים מיקניים ומינואים. המכלול הגדול של כלים מיובאים מעיד על שגשוגו של האתר באותה התקופה. מתחת למבנה מתקופה מאוחרת נמצאה רצפה מתקופה זו, ובה נמצא פסל חרס של אם וילדה. ייתכן כי המבנה למעשה נבנה בתקופת הברונזה אך לא ניתן לדעת בוודאות על פי תוצאות החפירות.
תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המאה ה-13 לפנה"ס התקיים באתר יישוב של חקלאים שהוא המשך ישיר של היישוב בסוף תקופת הברונזה. במכלול ביישוב מראה על פעילות כלכלית וחברתית מורכבת. ממנו נחשפו שני מבנים. המבנה הראשון הוא מבנה מגורים גדול יחסית בעל שני חדרים אשר התקיים עד המאה ה-12 לפנה"ס. במבנה נתגלו פרט לכלי חרס גם אבני רחיים ועליים עשויים בזלת וגיר, כמו גם מחטים ומרצעים עשויים מעצם. המבנה השני נמצא כ-10 מטרים מדרום מזרח למבנה הראשון ולו מספר חדרים. למבנה זה היה שימוש פולחני ככל הנראה. במבנה זה התגלו מספר פריטים כולל טאבון, ראש חנית, תבנית ליציקת תכשיטים העשוי מסטיאטיט, פסל של האלה הכנענית עשתרת וחתיכה של עלה מזהב. מהמאה ה-11 לפנה"ס התקיים באתר יישוב דל וארעי באתר. את התופעה של המעבר מיישוב מורכב ליישוב דל אפשר לקשור בתהנחלות שבטי ישראל באזור כמתואר במקרא.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בת' אלפרט נכאי, "ואויאת, תל אל-", מתוך; מתוך; אפרים שטרן, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, כרך 2, עמ. 468-469