תל ארפאצ'ייה
 | |
| תוכנית הבית השרוף | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
תרבות חלף  |
| תקופות |
תקופת עובייד |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה |
1928 |
| ארכאולוגים |
מקס מלוואן |
| מיקום | |
| מדינה |
עיראק |
| קואורדינטות | 36°29′00″N 42°57′00″E / 36.4833°N 42.95°E |
  | |
תל ארפאצ'ייה (בערבית: تل الاربجية ; מבטאים אַרְפָּאצִ'יֶה) הוא אתר ארכאולוגי מהתקופה הנאוליתית. האתר שוכן בפרוורי העיר מוסול בעיראק, במחוז נינוה על הגדה המזרחית של החידקל. התל שוכן כ-6 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר העתיקה נינוה. שמו של האתר ניתן לו על שם כפר השוכן בקרבת התל. האתר ידוע גם בשם טפה רשווה (Tepe Reshwa).
האתר היה מיושב בתקופת חלף ובתקופת עובייד. נמצאו באתר עקבות של תעשייה מסיבית של כלי חרס. הממצאים של הכלים באתר נתנו בסיס ליצירת כרונולוגיה של תקופת חלף.
תולדות המחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר התגלה לראשונה ב-1928 על ידי האשורולוג הבריטי רג'ינלד תומפסון, ונחפר לראשונה בשנת 1933 על ידי הארכאולוג הבריטי מקס מלוואן וג'ון רוז (John Cruikshank Rose) מבית הספר הבריטי לארכאולוגיה בעיראק, אליהם הצטרפה אגאתה כריסטי, אשתו של מלוואן. חפירות נוספות נערכו ב-1976 על ידי צוות בראשות איסמעיל היג'רה (Ismail Hijara).
התל וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תל ארפאצ'ייה הוא תל קטן בעל צורה אובלית. קוטרו הגדול הוא 120 מטר. הוא שוכן באזור של גבעות באזור בו אפשר לקיים חקלאות בעל.
השכבות המשויכות לתרבות חלף הן בגובה של 7.5 מטר לערך והן כללו 11 שלבים של ארכיטקטורה, מחולקים על פני 4 שכבות מהתקופה החלפית מהמוקדמת ועד המאוחרת.[1]
בחפירות נמצאו מספר מבנים עגולים בעלי כיפה הנקראים במחקר "תולואי" (Tholoi). המבנים היו בקוטר של 7-3 מטר. לעיתים נמצאו לידם מבנים קטנים מלבניים, שייתכן והיו חדרי כניסה. מבנים מעטים מסוג זה נחפרו. המבנים נבנו מטיט, לעיתים הן הונחו על גבי יסודות אבן. באחד המבנים נמצאו צלמיות נשים רבות וייתכן והוא שימש למטרה פולחנית. המבנים האחרים שימשו כנראה למגורים. נמצאו גם כלים ממשפחת "כלי חלף". בנוסף נמצאו גם חותמות הטבעה.
המבנים העגולים התחלפו במשך הזמן במבנים מלבניים עם שבילים מרוצפים המובילים ממרכז האתר החוצה. בשכבה הרביעית נמצא בית מלבני הידוע בשם "הבית השרוף" (על שם שרפה שהביאה לקריסתו), בו נמצאו ממצאים קטנים רבים, כולל צלחות עדינות ממשפחת כלי חלף הצבועות ב-3 צבעים עם עיטורים גאומטריים, כלים מאבן וצלמיות, ממצאים מאובסידיאן וחרוזים. להערכת החוקרים, הבית השתייך לקדר או לאדם בעל תפקיד רשמי. לאחר שכבה זאת האתר ניטש.[2]
באתר נמצאו ממצאים המעידים על גידול בעלי חיים כבשים ועזים, ובמשך הזמן שימוש נרחב יותר בבקר וחזירים. בנוסף הם עסקו בציד, במיוחד איילים ופראים. הם גידלו חיטה, שעורה תרבותית ופשתן.
באתר נמצאו גם מספר בתים וקברים מתקופה מאוחרת יותר, תקופת עובייד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hijara, Ismail. The Halaf Period in Northern Mesopotamia, Nabu, 1997, ISBN 1-897750-06-4
- Stuart Campbell, The Burnt House at Arpachiyah: A Reexamination, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, no. 318, pp. 1–40, 2000
- Peter M. M. G. Akkermans, Glenn M. Schwartz, The Archaeology of Syria: From Complex Hunter-gatherers to Early Urban Societies (c. 16,000-300 BC), Cambridge University Press, 2003, ISBN 0-521-79666-0
- T. Davidson and H. McKerrell, The neutron activation analysis of Halaf and Ubaid pottery from Tell Arpachiyah and Tepe Gawra, Iraq, vol. 42, pp. 155–67, 1980
- Three New Graves at Arpachiyah מאת Ismail Hijara World Archaeology Vol. 10, No. 2, Archaeology and Religion (Oct., 1978), pp. 125-128
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Category:Arpachiyah באתר Aktanak. כולל תמונה היסטורית של האתר וצילומי חותמות מהמוזיאון הבריטי.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tell Arpachiyah ב-Encyclopedia of Prehistory: Volume 8: South and Southwest Asia עמ' 146
- ^ Iraq: The ancient sites and Iraqi Kurdistan מאת Geoff Hann, Karen Dabrowska, Tina Townsend Greaves, עמ' 227