תל בית ירח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל בית ירח
תל בית ירח - היפוקאוטס - בית הקמין, בתוכו טורי אומנות לבנים אשר חיממו את רצפת האולם
תל בית ירח - היפוקאוטס - בית הקמין, בתוכו טורי אומנות לבנים אשר חיממו את רצפת האולם
שמות נוספים "צינברי", "פילוטריה" ו"הכֶּרַךְּ"
אורך 1.2 ק"מ
רוחב 380 מטר
גובה מעל פני הים כ-200 מטר מתחת לפני הים
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות התקופה הכלקוליתית
ברונזה קדומה
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל
התקופה ההלניסטית
התקופה הערבית הקדומה
התקופה הצלבנית
ננטש התקופה הצלבנית
סוג תל
אתר ארכאולוגי
חפירות 19451946
19491950
שנות ה-80 של המאה ה-20
2014
ארכאולוגים בנימין מזר, מיכאל אבי יונה, משה שטקליס, עמנואל דונייבסקי, פסח בר אדון
מצב הרוס
גישה לציבור לא
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°43′05″N 35°34′19″E / 32.717958°N 35.571864°E / 32.717958; 35.571864
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תל בית ירח הוא תל ארכאולוגי וגן לאומי לחופה הדרום מערבי של הכנרת, בסמוך למוצא הירדן, המזוהה עם הערים הקדומות בית ירח ו- צינברי הנזכרות במקורות חז"ל ובמקורות נוספים כיישובים סמוכים זה לזה השוכנים לצד מוצא הירדן מהכנרת.

בתל ממצאים מתקופות רבות, החל מן התקופה הכלכוליתית ועד התקופה הצלבנית, וכן שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד ושרידי כנסייה ביזנטית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהו של התל 15 מטרים מעל פני הכנרת, אורכו כ-1.2 ק"מ ורוחבו 380 מטרים. צורת התל משולשת שבסיסו בדרום וקצהו בצפון. כיום זורם נהר הירדן מדרום לתל, אך בעת העתיקה זרם הנהר מצפון וממערב לתל. במאה ה-19, בשנים גשומות, זרם הירדן משני נתיביו, והתל הפך למעשה לאי. לא ברור מתי שינה הירדן את נתיבו ועבר לנתיב הדרומי. ככל הנראה קרה הדבר בסוף התקופה הביזנטית (יש חוקרים הסבורים כי שינוי הנתיב הוא מעשה ידי בוני ארמונות בית אומיה).

שמות התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות התל הם "בית ירח", "צינברי", "פילוטריה" ו"הכֶּרַךְּ" (קֶרַק). מקור שמה של העיר בתקופה הכנענית, והיא, בדומה ליריחו, קרויה על שם אל הירח שהיה אל העיר. בתקופה ההלניסטית קרא המלך תלמי השני לעיר על שמה של אחותו - פילטוריה. מקור השם "צינברי" או "סינברי" ככל הנראה בשמו של האל הכנעני סין. בתקופה הצלבנית, עקב עיוות השם "צינברי", נקראה העיר - "סאנה בוריה" (Sane Boria), ובמאה ה-19 נקראה העיר סין-א-נאברה.

בשירה של רחל המשוררת "כנרת" מוזכר המקום במילים: "מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ, דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של התל, ברקע הכנרת

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הראשון בתל מקורו בתקופה הכלכוליתית (כ-6,000 שנה לפני זמננו) - מתקופה זו התגלו בורות ששימשו לאכסון מזון ובישול. מתקופה מאוחרת יותר התגלו מבני טיט קטנים. לפני כ-5,000 שנה נוסדה העיר בית ירח שהייתה לעיר השנייה בגודלה בארץ (אחרי יריחו). מתקופה זו התגלו כלי חרס ייחודיים, וכן חומות העיר ורחובות מרוצפים שנסללו בה. חומות העיר נבנו מלבני טיט שיובשו בשמש, ועובי החומה הגיע לשמונה מטרים.

בתקופת הברונזה הקדומה גדלה העיר והתגלו בה כלי חרס ייחודיים המכונה על שם העיר "כלי בית ירח". מתקופה זו התגלה אסם ציבורי גדול ממדים. גודלו של האסם 30 על 40 מטרים, והיו בו רציפים שרוחבם 10 מטרים המקיפים בור מרוצף. סביב האסם התגלו יסודות של שמונה מגדלים עגולים שקוטר כל אחד מהם כ-8 מטרים (ייתכן שהיו שני מגדלים נוספים אולם לא נתגלו יסודותיהם). מגדלים אלה שימשו כאסמי תבואה, והם היו בנויים לבני טיט. אסם תבואה ציבורי זה יכל להכיל 1,500 טון גרעיני חיטה - כמות אשר יכלה להזין 6,000 אנשים במשך שנה שלמה.

מתקופת הברונזה הקדומה נותרו שרידיהן של שלש חומות, שלפחות אחת המשיכה לכיוונה של דגניה א', דבר המעיד על כך שהירדן לא זרם באפיקו הנוכחי לפני כ- 5,000 שנה. מתחת לחומה התגלתה מנהרת סתרים שהוליכה לכיוון הכנרת. ייתכן שמדובר במנהרה להובלת מים או להבאת מים לתוך העיר, ואם כך הדבר, המדובר במפעל המים הקדום ביותר שהתגלה בארץ.

בסוף תקופת הברונזה הקדומה נעזבה העיר, ומתקופת הברונזה התיכונה התגלו רק בתים בודדים ובית קברות ייחודי.

התקופה ההלניסטית - רומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התל נותר נטוש במשך כ-1000 שנה, עד התקופה ההלניסטית בה העיר שבה וגדלה. בעיר התגלו שרידי כלי חרס מיוון העתיקה - דבר המעיד על סחר רחב היקף. כמו כן התגלה בעיר מטמון של מטבעות שקלי כסף שמקורם במאה הרביעית לפני הספירה. בתקופה זו נבנתה סביב העיר חומה שאורכה היה יותר מ-1,600 מטרים, גובהה ארבעה מטרים, ורוחבה 6 - 7 מטרים. בחומה היו מגדלים מרובעים ועגולים לסירוגין, וכן היה בה מעבר סתרים סודי שאיפשר יציאה מן העיר מבלי להתגלות.

בתקופת המרד הגדול, בשנת 67 לספירה, לאחר כיבוש העיר יודפת חנה בעיר הצבא הרומי בדרכו לגולן:

ומשם יצא אפסיאנוס צפונה בראש שלושה לגיונות וחנה במרחק שלושים פרסה מטברייה במקום נראה היטב לעיני המורדים שמו סינבריס

מלחמות היהודים, ג', 9,7

בצינברי הייתה מפקדת הרומאים והחיילים עצמם חנו סביב דרום הכנרת. מטרתו של אספסיאנוס הייתה לשבור את המורל של המורדים שראו מהגולן (מגמלא) את 18,000 החיילים החונים סביב הכנרת. בתקופה הרומית נבנו בעיר בית מרחץ גדול, בית כנסת ומצודה, ובתקופה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה גדולה. בית המרחץ המפואר, שהיה "מרכז הקהילה" כלל אולם מים קרים (פריג'ידריום) שגודלו 11 על 10 מטרים, שהיה מצופה שיש לבן, ותקרתו צופתה פסיפס מוזהב, חדר חם (קלדריום) וחדר פושר (טפידריום) שהיו מדרום וממזרח לאולם המים הקרים, בהתאמה. החדר החם והחדר הפושר נבנו על עמודים ותחת העמודים הזרימו אוויר חם שחימם את החדרים.

בתקופה הביזנטית נבנתה גם אמת מים שהזרימה מים לעיר מנחל יבנאל (אמה שאורכה 16 ק"מ).

המצודה שנבנתה בתקופה הרומית הייתה מבנה ריבועי שגודלו 60 על 60 מטרים, והייתה בנויה אבני גוויל מסותתות. מגדלים נבנו בכל פינה של המצודה. בתוך המצודה התגלה עמוד ועליו חרוטים מנורה עם שבעה קנים, לולב, אתרוג ומחתה - כנראה מקורו של העמוד במבנה קדום יותר.

בית הכנסת העירוני היה מבנה גדול שאורכו 37 מטרים ורוחבו 22 מטרים, והיה מחולק על ידי שתי שורות עמודים לאולם מרכזי ושני אולמות צדדיים (סיטראות). בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, היה אפסיס ששימש כהיכל. בית הכנסת היה מרוצף פסיפס צבעוני המתאר צמחים ובעלי חיים. בקרבת בית הכנסת התגלו שרידי בית מדרש. העיר "צינברי" נזכרת רבות במקורות חז"ל בני התקופה, בעיקר בתלמוד הירושלמי ובמדרשים, הן בשל סמיכותה למוצא הירדן והן בשל האמורא בן המקום רבי לוי צנבריא[1].

הכנסייה שנבנתה באתר בתקופה הביזנטית הייתה בצורת בזיליקה ורצפתה הייתה מקושטת בפסיפס. הכנסייה הורחבה מספר פעמים, ופסיפס שנוסף בהרחבה האחרונה מתארך אותה לשנת 529. הכנסייה נהרסה במאה השביעית, לאחר הכיבוש הערבי.

התקופה הערבית הקדומה והתקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הערבית הקדומה התגוררו בעיר בחודשי החורף הח'ליפים של בית אומיה. ארמון החורף של הח'ליפים נבנה על שרידי הכנסייה הביזנטית. בשנת 1113 נערך בקרבת העיר קרב בין הצלבנים לבין המוסלמים, ולפני קרב קרני חיטין חנה צבאו של צלאח א-דין בצינברי. לאחר הכיבוש הצלבני ננטשה העיר ולא נבנתה מחדש.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1905 נקנו אדמות התל על ידי חיים מרגליות קלווריסקי בתיווכו של יהושע חנקין, ומאוחר יותר נמכר התל ונרכש על ידי התנועה הציונית. ארתור רופין רצה להגשים את חזונו של בנימין זאב הרצל, המתאר בספרו אלטנוילנד את "טבריה החדשה" - עיר נופש שתיבנה מדרום לכנרת. רופין תכנן הקמת עיר גנים יהודית שתיבנה על "חצי האי כרך", ואף שלח תוכניות אלה לאירופה שם הן זכו לתהודה רבה. בספרו של ג'יימס ג'ויס - יוליסס מופיע תיאור של הגיבור לאופולד בלום, הקונה בשר באיטליז בדבלין, הנעטף ב"פרוספקט" המתאר את "החווה לדוגמה בכנרת על חוף אגם טבריה".

ב-8 ביולי 1908, (א' בסיוון ה'תרס"ח) הוקמה בקרבת התל חוות כנרת. ב-כ' בתמוז תרס"ט - יום השנה החמישי למותו של הרצל, נערך בתל טקס זיכרון והוקם על התל גל אבנים לזכרו של הרצל.

חפירות ארכאולוגיות בתל בית ירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-19 החלו החפירות הארכאולוגיות בתל. חפירות אלה בוצעו על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל אשר סברה כי במקום נמצאים שרידי העיר טריכיי (אף שכיום טריכיי מזוהה עם האתר הארכאולוגי מגדלא באזור מגדל הצפונית יותר).

החפירה המדעית הראשונה נערכה בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט, אשר גילה במקום סוג ייחודי של כלי חרס, וקרא להם על שם העיר כלי בית ירח (או כפי שהייתה ידועה בעת החפירה - "כלי חירבת כרך" (Khirbet Kerak Ware).

בעת סלילת כביש טבריה צמח על ידי גדוד העבודה גילו בוני הכביש, העובר על התל, חרסים רבים, והחתך שנוצר בתל נבדק על ידי הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק. חפירה נוספת ביצע במקום הארכאולוג הפיני סאריסאלו בשנות ה-30.

בחפירה שבוצעה בעיר בשנת 1936 התגלה בעיר מטמון מטבעות קדום מהמאה הרביעית לפני הספירה - לאחר כיבוש הארץ על ידי אלכסנדר מוקדון. מטבעות אלה נטבעו בעיר צור והם נושאים את שמות שני המלכים האחרונים של העיר וכן את שמו של המושל הפרסי, וכן מטבעות הנושאים את שמו של אלכסנדר מוקדון ויורשיו. בין השנים 19451946 בוצעה חפירה נוספת על ידי הארכאולוגים בנימין מזר, מיכאל אבי יונה, משה שטקליס ועמנואל דונייבסקי, בה התגלתה חומת העיר וכמה מבני מגורים.

בין היתר התגלו בחפירה זו בניין המעגלים (תקופת הברונזה הקדומה), בית המרחץ (תקופה רומית) ומצודה (מאותה תקופה).

בין השנים 19491950 נערכו חפירות על ידי מחלקת העתיקות של מדינת ישראל, והתגלה בית כנסת קדום. במהלך חפירות אלה גילה הארכאולוג פסח בר אדון כי היו בתל 16 שכבות יישוב.

צילום השטח שנחפר ביום החפירה האחרון 1 ביוני 2014

בשנים 1952–1953 חפרה במקום משלחת של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו בראשותו של פנחס דלוגז הוא קיים חפירות נוספות באתר בשנים 1963–1964. בסיועה של הלין קנטור (Helene J. Kantor).[2]. המשלחת גילתה את המבנים מתקופת בית אומיה וכן כנסייה ביזנטית. בשנת 1967 נערכה בתל חפירת הצלה בהנהלת סוקניק אשר גילה במקום כלי עבודה מתקופת הברונזה הקדומה. חפירות נוספות בוצעו בניהול רות עמירן ודן בהט.

בשנות ה-80 חפרו בתל עמנואל אייזנברג ואורה יוגב מרשות העתיקות.

בחודש מאי 2014 נעשתה חפירת הצלה בתוך שטח תיכון בית ירח בשטח שיועד להקמת אולם ספורט. בית הספר יושב כולו על שטח העיר הקדומה. בחפירה נמצאו שרידי מבני מגורים שחלקם הופרדו על ידי סמטה צרה. נמצאו גם כמה כלי חרס מרוסקים ושלמים, בהם פכים ופכיות מטיפוס כלי אבידוס, ברמת גימור הרומזת שאולי הכילו נוזל כמו יין או שמן. הממצאים מתוארכים מלפני 4,800 שנים החפירה נוהלה על ידי ד"ר אמיר גולני מרשות העתיקות. החפירה הסתיימה ביום 1 ביוני 2014, והאתר שנחפר כוסה. מעליו יבנה בית הספר.

כלי בית ירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת כלי בית ירח

כאמור, בתל התגלו סוג כלים ייחודי שנוצר באמצע האלף השלישי לפני הספירה. סוג ייחודי זה של כלים נקרא על ידי אולברייט (או כפי שהייתה ידועה בעת החפירה - "כלי חירבת כרך" (Khirnet Kerak Ware)). החוקרים משערים שסוג ייחודי זה נוצר על ידי גל של מהגרים שהגיע לארץ והמשיך לייצר את הכלים כפי שייצרם בארץ מוצאו (אשר אינה ידועה - ומשערים שהייתה באזור הרי קווקז).

היסטוריוגרפיה וזיהוי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגם ששמו המקורי של התל לא השתמר, עוד במאה ה-19 הוצע לזהותו עם "בית ירח" הנזכרת רבות במקורות חז"ל כעיירה היושבת בסמוך למוצא הירדן מהכנרת.

בתוספתא נזכר כך: "נהר היוצא ממערת פמיאס, ועובר בימה של סופני, ובימה של טבריה, אף על פי ששמו ירדן - אין מתחשב עם הירדן. איזהו ירדן מבית ירחו ולמטה"[3], וכן בתלמוד הבבלי: "אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה"[4].

בתלמוד הירושלמי בית ירח וצינברי נזכרות כשתי עיירות סמוכות: "שני אבטוניות (עיירות גדולות) היו, בית ירח וצינברי, שהן מגדלות כינרין (קני סוף)"[5]. כך, גם במדרש בראשית רבה נזכרות שתי העיירות כצמודות, וכשוכנות בסמוך למוצא הירדן מהכנרת: "'מכנרת' רבי אלעזר אמר - ירח, רבי שמואל בר נחמן אמר - בית ירח, רבי יהודה בן רבי סימון אמר - סנבראי ובית ירח"[6].

אותה צינברי, בין אם הייתה חלק מבית ירח או עיירה סמוכה אליה, נזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו בצורה "Sennabris" (מלחמות היהודים ד', 8, 2,; ג', 9, 7).

בצינברי עצמה ישב בין היתר האמורא רבי לוי צנבריא הנזכר מספר פעמים בתלמוד הירושלמי[7], וכן מוזכר בתלמוד הירושלמי אירוע של שרפת ספר תורה בעיר[8].

בנוסף, במדרש בראשית רבה נזכרים לשבח גידוליה החקלאיים של העיר, המשווים לפירות ארץ גושן: "'גשנה' זה שהיא קלה ופרותיה גסים, אמר רבי יהושע בן לוי, דומים לפרות צניבריי."[9].

זיהוי נוסף שהוצע לתל הוא עם "פילוטריה" שבנה תלמי השני[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל בית ירח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (שביעית, פ"ו ה"ב, עבודה זרה, פ"ה ה"ט.
  2. ^ רות הסטרין, הערך "בית ירח", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כך 1 עמ' 176
  3. ^ תוספתא, בכורות פ"ז, ד'.
  4. ^ בבלי, מסכת בכורות, נ"ה, ע"א.
  5. ^ ירושלמי, מגילה פ"א ה"א.
  6. ^ בראשית רבה, פרשה צ"ח, יז.
  7. ^ שביעית, פ"ו ה"ב, עבודה זרה, פ"ה ה"ט.
  8. ^ ירושלמי, מגילה, פ"ג ע"ד.
  9. ^ בראשית רבה, מוסף לסדר ויגש, צה, ו.
  10. ^ רות הסטרין, בית ירח, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, עמ' 175