תל בית שמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל בית שמש
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela.svg
 
תל בית שמש
תל בית שמש
מראה כללי של תל בית שמש
שרידי בתים בתל
במת אבן בשיאו של התל
שרידי המבנה הביזנטי בתל
שרידי החומה המקיפה את תל בית שמש, תקופת הברונזה
שרידי שער הכניסה הדרומי לעיר, תקופת הברונזה

תֵּל בֵּית שֶׁמֶש הוא תל קדום הממוקם ממערב לעיר בית שמש של ימינו, צמוד לכביש 38, בין צומת הכניסה הצפוני לצומת הכניסה הדרומי לבית שמש. התל מזוהה עם היישוב המקראי בֵּית שֶׁמֶש. במאמר המסכם את החפירות הממושכות המתנהלות בתל, קבעו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופ' שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן כי "תל בית-שמש הוא אתר מפתח ללימוד קצה גבול ההתפשטות הפלישתית והדינמיקה התרבותית והחברתית באזורי המפגש והחיכוך בתקופת הברזל א'."[1]

על פי החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה משנת 2007 התל עתיד להיות מוכרז גן לאומי, כחלק מתוכנית המתאר החדשה למחוז ירושלים.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר התקיימה באתר עוד בתקופה הכנענית הקדומה, אולם רק בתקופה הכנענית המאוחרת החלה לשגשג ולקיים קשרי מסחר ענפים עם הארצות השכנות (ככל הנראה ממלכת מצרים בדרום). תושבי המקום קיימו כנראה את פולחן אל השמש כפי שמרמז שמו של היישוב שהיה מושבה של האלה הכנענית שפש[3]. בתקופה זו הייתה העיר יישוב קטן יחסית ששכן בצל ערי המדינה האזוריות ירושלים וגזר.

העיר בית שמש העתיקה מוזכרת בספר יהושע ונמנית בין שלוש עשרה ערי הכהנים, העיר ומגרשיה הועברו כעיר הכהנים על פי הגורל שנערך במשכן שילה על ידי יהושע בן נון ואלעזר הכהן. עם זאת שהעיר מופיע בתנ"ך ובתלמוד שמה איננה מוזכרת במקורות אחרים. בית שמש נחרבה בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר מלך בבל וירדה ממעמדה, ואילו בימי שיבת ציון חזרו אליה משפחות הכהנים שגלו על ידו.[4] היא מוזכרת בתלמוד כמקום יישוב קטן וזניח. רק במאה ה-5 לספירה, נבנה במקום מנזר ביזנטי גדול.

זיהוי התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הטקסט התנכי שכנה בית שמש בסמוך לצרעה, אשתאול ועקרון. על פי כתבי אוסביוס, היסטוריון נוצרי מהמאה השלישית, נמצאת בית שמש באתר הנמצא 10 מייל מבית גוברין ובסמוך לאמאוס. על סמך מידע זה הצביע החוקר אדוארד רובינסון על תל רמיילה שניצב סמוך לכפר הערבי עין שמס שבשמו נשתמר זכר העיר הקדומה.

התל ששטחו כ-30 דונם, יושב על פסגה בגובה 250 מטר מעל פני הים בנקודה אסטרטגית על ערוץ נחל שורק מצפון ונחל שמש ממערב עובדה שאיפשרה אספקת מים סדירה ליישוב, אוכף מחבר את הפסגה לרכס ההרים הנמצא ממזרח.

המחקר באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות הארכאולוגיות הראשונות בתל נערכו בין השנים 1911-1912 במימון הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בראשותו של דנקן מקנזי ובין השנים 1928-1935 במימון קולג' הוורפורד בפנסילבניה בראשותו של אליהו גראנט, ממצאי חפירות אלו פורסמו בשנת 1939 בפסקת הסיכום ציין העורך כי יש צורך בחפירות שיטתיות ובקנה מידה גדול על מנת להגיע לתמונה מלאה של האתר.[5] בשנת 1967, במסרת עבודות דחק לתושבי בית שמש התקיימו בתל עבודות שיקום[6]. מאז שנת 1990 נערכות במקום חפירות נוספות בניהול אוניברסיטת תל אביב בראשותם של צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ.

חפירות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1911-1912[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקנזי שהיה הראשון לחופרים בתל חשף מערכת ביצורים הבנויה מגושי סלע גדולים ומסותתים בגסות אותם הוא ייחס לתקופה הכנענית, על מנת לגלות את תחומי האתר הוא חפר מסביב לשרידי החומה ושרטט את תחומיו. נחשפו 2 מגדלים - בליטות מקו החומה ושער גדול מצד דרום. בתוך שטח התל מצד צפון לשער הכניסה זיהה מקנזי 3 ערים נפרדות. הקדומה ביותר שבתקופת קיומה נבנתה חומת העיר ובחורבותיה נמצאו כלי קרמיקה מיובאים מהתרבות המיקנית, חדלה מלהתקיים במהלך תקופת הברונזה המאוחרת. העיר השנייה שזיהה מקנזי אופיינה על ידי ממצא קרמי האופייני לתרבות הפלשתים, העיר נחרבה בשריפה גדולה והשכבה בתל נקראה על ידי מקנזי "שכבת השריפה האדומה". על פי מקנזי ההרס כלל את ביצורי העיר שנותרה כיישוב פרזות. העיר השלישית שזיהה מקנזי משויכת לתקופת ממלכת יהודה. בתקופה זו גדל שטח העיר שנחרבה על ידי סנחריב במסע העונשין שערך המלך האשורי ליהודה המורדת בשנת 701 לפנה"ס.

בית מגורים אופייני לתקופת הברזל שנחשף בשכבת העיר השלישית זוהה בטעות כבמה -אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. בגלל עמודי אבן שניצבו בו וזוהו כמצבות, מקנזי ייחס מבנים נוספים מתקופה זו כולל מתקן להפקת שמן זית לתקופה בה חזרה בית שמש לשלטון ממלכת יהודה.

בצד הדרום מזרחי של התל נחשף מבנה מהתקופה הביזנטית, מקנזי סבר כי מבנה זה שימש כמנזר אף על פי שלא נמצא בו בית תפילה. במהלך החפירות נחשפו קברים מתקופת הברונזה ותקופת הברזל שככל הנראה היו חלק מנקרופוליס ששכן מצפון-מזרח לתל, קברים אלו היו עשירים בממצאים בעיקר מהמאה השמינית לפנה"ס וכן מספר מערות קבורה מתקופת בית ראשון.

1928-1933[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשלחת השנייה לתל בית שמש נחפרו מירב שטחי התל ובעיקר חלקו המערבי והנקרופוליס שמחוץ לתחומים המבוצרים, בחפירות אלו זוהו 6 שכבות נפרדות אך באופן כללי חיזקו ממצאי החפירה את קביעותיו ומסקנותיו של מקנזי.

ברחבי התל נמצאו שרידי מבנים בודדים שיוחסו לתקופה הרומית והביזנטית וכן נחשפו ממצאים קרמיים ומטבעות מהתקופות האמורות.
העיר בשכבה IIA, התקיימה מ-1000 לפנה"ס עד ל-950 לפנה"ס לערך, העיר והתל הוקפו בחומת סוגרים שלאורכה בצד הפנימי נצמדו בתי מגורים שפנו אל מרכז התל ורחוב היקפי. במרכז התל נבנו בתי מגורים נוספים, בתי המגורים נבנו ובהם עמודים רבים בחדרים ובחללים הצמודים אליהם. נחשפו מבנים ציבוריים ובהם מחסנים. ההבדלה בין שכבות IIB וIIC נעשתה על פי הבדלים לכאורה בממצא הקרמי אך ללא ראיות ארכיטקטוניות בשכבה עצמה[7]. החופרים ייחסו את הרס שכבה IIB שאופיין בשכבת שריפה, למסעו של שישק הראשון לכיבוש יהודה, ושיערו כי עבר פרק זמן לא ידוע עד ליישוב העיר, מאז הועלו עוד השערות לגורם שהרס את בית שמש ובהן הקרב בין יואש לאמציה או כיבוש פלישתי של בית שמש בתקופת אחז. החוקרים ציינו כי מבני העיר שופצו במעבר משכבה לשכבה אך ברור כי חומת העיר נהרסה ולא הייתה בשימוש החל משכבה IIC ובתי מגורים נבנו על חורבותיה. בשכבות משנה B ו-C נמצאו שרידים לתעשייה מפותחת שפעלה בבית שמש ובהם מתקנים ובתי בד לייצור שמן זית ואולי גם מתקנים לייצור יין.[8] . בית שמש IIC הותירה שרידים בודדים ולא מרשימים והבולטים שבהם ידיות של כדים עם חותם למלך ולצידם חותמות פרטיות של פקידי ממשל. החורבן הסופי של בית שמש יוחס למסעו של נבוכדנצר השני.
העיר בשכבה השלישית היא העיר לה נתן מקנזי את השם "העיר השנייה" ובה נמצאו כלי חרס פלשתים המתאפיינים בקישוטים בשני צבעים (ביכרומטי). מפה שהורכבה על סמך החפירות מתארת כפר שנבנה ללא תכנון, המבנים הפשוטים והקרמיקה הם בעלי מאפיינים כנעניים מובהקים. בחפירות נתגלו שרידים לפעילות תעשייתית ובהם כבשנים וצינורות ששימשו לייצור כלי קרמיקה וגושים של סגסוגת ברונזה שייתכן ומעידים על הפקת המתכת בעיר. החופרים ייחסו את הרס העיר לפלשתים במהלך המאה ה-11 לפנה"ס.
בית שמש של תקופת הברונזה המאוחרת הייתה עיר משגשגת החוקרים זיהו שתי תקופות משנה: IVA ו-IVB כאשר ביניהם מפרידה שכבת שריפה, ההרס מיוחס לתקופה של אי-יציבות פוליטית באזור כפי שמשתקף במכתבי אל עמרנה. בנית מידות מפואר נחשף על התל ודומה מאד לבתים מפוארים שנחשפו בין היתר בתל גזר ותל בטש. בבניין אחר שנחשב נמצאו כבשנים שהשימוש המקורי בהם לא הוברר, אך ייתכן והיה קשור לכבשן מוארך נוסף שנחשב בקרבת מקום ושימש ככל הנראה להתכת נחושת. בורות מים רבים נחצבו בסלע וצופו בטיח אטום למים עם צוואר צר המגיע עד לקצה השכבה. בחפירות נחשפו מספר ממצאים בעלי עניין מיוחד ובהם טבלה עם כיתוב באלף-בית של אוגרית ואוסטרקון עם כתובת בכתב פרוטו-כנעני.
הממצא העיקרי מתקופה זו היא מערכת הביצורים המאסיבית שחשף מקנזי ובה שער הכניסה והמגדל המערבי ההרוס לחלוטין - החוקרים האמריקאים הגיעו למסקנה כי המגדל הדרום מערבי הוא תוספת מאוחרת. לא ברור האם העיר משכבה חמישית נהרסה בלחימה אך החוקרים ייחסו את סופה למערכה של צבא מצרים.
מתקופה זו זוהו ממצאים בודדים בלבד שנמצאו על מפלס הקרקע המקורי של התל.

חפירות על ידי אוניברסיטת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1990 החלה משלחת ישראלית לחפור בתל מתוך הבנה כי רוב האתר נחפר כבר ומתוך כוונה לענות על מספר שאלות שנותרו פתוחות במבנה השכבות של התל ולמפות את ההקשר התרבותי של תל בית שמש "במסגרת ארכאולוגית רחבה של אזור נחל שורק".[9] החפירות התמקדו בצד הצפון מזרחי של התל שלא נחפר כלל. עם זאת החפירות העלו שפע ממצאים שהביאו להרחבת יריעת המחקר והתארכות תקופת החפירות, שביחד עם חפירות ההצלה ברמת בית שמש והמחקר הסביבתי שנערך בתחום העיר הם דוגמה ייחודית לסינתזה במחקר ארכאולוגי אזורי.[10]

החל מעונת החפירות של שנת 2008 הופעלו באתר שיטות הדמיה דיגיטלית במטרה לשחזר את מראה השרידים והממצאים בעיתות קדם, במאמר שתקציר שלו פורסם באתר רשות העתיקות מתארים החוקרים את הפעלת הכלים החדשניים:[11] "אגף אחד מתוך מבנה גדול אשר קבור כולו תחת מפולות הלבנים. במהלך החשיפה הורחבה פלטפורמת התיעוד הדיגיטלי-מבוסס GIS, שמשלחת תל בית-שמש הייתה חלוצה בשימוש בה. בעזרת שיטה זו נאסף מידע רב ומפורט באשר למיקומן ולתנוחתן המרחבית של לבני הבוץ בעיי המפולת. המידע שנאסף ומוחשב איפשר בניית מודלים ויזואליים דו- ותלת-ממדיים של האגף שנחפר. בניתוח שנערך על מודלים אלו, בשילוב עם המידע הרב שנאסף, התגלתה המכניקה של החורבן וניתן לשחזר את מבנהו של החדר לפני חורבנו. יתרה מזו, מודל ה- GIS מאפשר לנו “לחפור” שוב ושוב את החדר ולהבין את תהליכי החורבן אשר התחוללו בו."

בין הממצאים העיקריים, חפירה וחשיפת מקטעים נוספים של החומה המאסיבית שנחשפה לראשונה על ידי מקנזי. בחפירות החדשות נחשפו קטעי ביצורים נוספים בנויים מגושי אבן מאסיביים, מעיין מבצר נוסף שנבנה במקביל ומעל לחומה, ושער נוסף בצד הצפוני של התל. על פי חוקרי אוניברסיטת תל אביב ביצורים אלו מתוארכים לתקופת הברזל - תקופת ממלכת ישראל המאוחדת וקובעים כי תיארוכו של מקנזי בטעות יסודו.[12]

מאגר המים תת-קרקעי חצוב בסלע מתוארך לתקופת הברזל. המאגר מורכב מחלל מרכזי וחללים מלבניים צמודים אליו מכל צד. מערכת מדרגות היורדת דרך פיר מרובע מובילה ממבנה כניסה אל המאגר. קירות תמך של מערכת המדרגות בנויים מאבני ענק מסותתות שמשקלן מאות קילוגרמים. מפעל זה מצביע על יכולת הנדסית גבוהה. סדנת ברזל הקדומה ביותר שהתגלתה עד כה באגן המזרחי של הים התיכון. ובה נחשפו כבשנים, כלי עבודה ששימשו להפקת המתכת ופריטים שיוצרו בסדנה ובהם ראשי חיצים.

במהלך החפירה הגיעו חוקרי אוניברסיטת תל אביב לתיארוך מחדש של הממצאים בתל, השינוי העיקרי מתייחס לכלי החרס שנמצאו באתר רובם מסוג הקרמיקה הדו-גוונית ויוחסו לתרבות הפלישתית. במאמרם "בית-שמש בגבול פלשת", מציינים צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ כי "בחפירות המחודשות בתל בית-שמש, הנערכות ברציפות משנת 1990, הוכיחה הגישה הכמותית כי להתרשמות החופרים הקודמים ופרשנותם אין, למעשה, תימוכין. ברצף סטרטיגראפי צפוף ועשיר נתגלה כי כמות הקרמיקה הדו-גונית הפלישתית אינה עולה על 5% מן המכלול." החוקרים מסתמכים גם על ממצא מעניין של עצמות בעלי חיים. מתוך השוואה עם יישובים פלישתיים מאותה תקופה ואזור (למשל: עקרון) עולה שבעוד שבישובים פלישתיים וכנעניים אחוז עצמות החזיר הוא כ-20% מהממצא, בתל בית שמש אחוז עצמות החזיר נמוך מ-1%. עובדה אותם מפרשים החוקרים כתומכת במסקנה כי באתר יש סימנים מועטים לתרבות פלשתית.

שינוי תיארוך הממצאים באתר הביא להבנה כי בית שמש הקדומה הייתה מרכז תעשייתי-מסחרי אזורי פעיל תחת שלטון מרכזי יהודי, במחצית השנייה של המאה העשירית ובתחילת המאה התשיעית לפני הספירה. מציאת מערכות הגנה, אספקת מים ותעשייה בקנה מידה שאיננו אופייני לעיר שאיננה עיר מדינה אלא עיר מחוז הביא את האתר למרכז הוויכוח הניטש בעשור האחרון בין ארכאולוגים כפי שעולה מהספר ראשית ישראל מאת פרופסור ישראל פינקלשטיין, מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וניל אשר סילברמן. הטענה המרכזית היא כי אין ראיות ארכאולוגיות או היסטוריות משכנעות לקיומה של ממלכת ישראל המאוחדת וכי תקופת הממלכה המאוחדת נבדתה מאוחר יותר - בירושלים של המאה השביעית לפנה"ס - מתוך ניסיון של אנשי ממלכת יהודה, בתקופה שלאחר חורבן ממלכת ישראל, להצביע על עבר שלטוני משותף לאנשי יהודה וישראל. פינקלשטיין וארכאולוגים אחרים, גורסים כי בתקופה שמיוחסת לזמן הממלכה המאוחדת לא הייתה ירושלים יותר מכפר גדול, וכי יהודה, כממלכה, הייתה זניחה בהשוואה לעצמתה ולחשיבותה של ממלכת ישראל. מול טענה זו מציבים חופרי תל בית שמש את מסקנות מחקרם אותן הם מכנים "מבט מן הגבול". לפי תפיסתם בחפירות שנערכו באתרים השוכנים על גבולות הממלכה כמו תל ירמות ותל לכיש נחשפו ממצאים המעידים בוודאות על קיומו של גוף פוליטי מרכזי ישראלי כבר מסוף המאה העשירית לפנה"ס ובתחילת המאה התשיעית לפנה"ס.[13]

ביולי 2012 חשפו בונימוביץ ולדרמן בחפירות שערכו באזור, חותם, ובו דמות אדם הניצב מול "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאוד חתולי", ומושיט ידו לעבר ראשה. החותם נמצא בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס. הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו פעל, לפי המסופר במקרא, השופט שמשון אשר שיסע "כפיר אריות" בידיו החשופות, יחד עם העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, רומזים, לדעת בונימוביץ ולדרמן, לכך שבאזור התרחש האירוע המיתי שמצא את מקומו בחותם ובמקרא.[14].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל בית שמש בוויקישיתוף

קואורדינטות: 31°45′02″N 34°58′29″E / 31.7506213°N 34.9747437°E / 31.7506213; 34.9747437

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' שלמה בונימוביץ, צבי לדרמן בית-שמש בגבול פלשת – תקציר מאמר באתר רשות העתיקות
  2. ^ גן לאומי בית שמש באתר "טבע ונופים בישראל"
  3. ^ על בית שמש באתר משרד החוץ
  4. ^ כך שבימי שיבת ציון זכו בני אהרן לחזור לערי נחלתם ("וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם .. בְּעָרֵיהֶם וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם" (עזרא ב ע), ומקבילי בספר נחמיה "ואלה ראשי המדינה אשר ישבו .. בערי יהודה .. איש באחזתו בעריהם .. הכהנים" (נחמיה יא ג), ובסגנון ירמיהו הנביא (כט יד) "והשבתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם"
  5. ^ Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page 249
  6. ^ אלי חורי, בית שמש תהיה לאתר תיירות, מעריב, 21 בפברואר 1967
  7. ^ 250 Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page
  8. ^ 251 Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page
  9. ^ Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page 249
  10. ^ גדעון אבני, ‏20 שנה אחרי – חפירות ומחקרים ארכאולוגיים ברשות העתיקות, "טבע הדברים" נקרא אוקטובר 2011.
  11. ^ חי אשכנזי, צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ לפענח חורבן באמצעות GIS : תל בית שמש בתקופת אל עמארנה מאמר באתר רשות העתיקות.
  12. ^ 253 Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page
  13. ^ רן שפירא, חותם מובהק של ממלכה, באתר הארץ, 7 במרץ 2005
  14. ^ דליה מזורי, האם נמצאה הוכחה לקיום שמשון הגיבור?, מעריב, 29 ביולי 2012