תל דן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל דן
השער הכנעני בשטח K לאחר שימור
השער הכנעני בשטח K לאחר שימור
שטח 200 דונם
גובה מעל פני הים 204 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות התקופה הנאוליתית
ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
נבנה 4500 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
ננטש התקופה הרומית בארץ ישראל
סוג תל
מאורעות מסע סנחריב בארץ ישראל
אתר ארכאולוגי
חפירות

1966-1974

רשות העתיקות
ארכאולוגים אברהם בירן, בשנים 1996–1999
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מצפון לקיבוץ דן
קואורדינטות 33°14′56″N 35°39′07″E / 33.249°N 35.652°E / 33.249; 35.652
מפת האזור. התל נמצא בין קיבוץ דן לנחל דן
מפת האזור. התל נמצא בין קיבוץ דן לנחל דן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תֵּל דָּן (ערבית تل القاضي - "תל אל-קאדי", "תל השופט") הוא תל הנמצא כחצי קילומטר מצפון לקיבוץ דן, בתחומה של שמורת טבע תל דן בעמק החולה. גובהו 204 מטרים מעל פני הים, שטחו כ-200 דונם וצורתו כשל אליפסה בקוטר של 400 עד 500 מטרים. התל מזוהה עם העיר דן המוזכרת במקרא, ומספר אתרים בו נחפרו והעלו ממצאים ארכאולוגיים רבים וייחודיים מתקופות שונות. הכללתו של המקום כאתר מורשת עולמית נדונה בישיבות ועדת המורשת העולמית בשנת 2009 ושוב ב-2010, אך נכון לינואר 2014 אינו נכלל ברשימה.

האתר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח 3-T, מבט אל קיר אומנות וחתך הסוללה
חומה בתל דן
אתר הפולחן בתל דן
השער הישראלי
כתובת תל דן במוזיאון ישראל

הממצאים המוקדמים ביותר במקום הם מאמצע האלף ה-5 לפנה"ס, היינו מתקופת האבן החדשה (נאוליתית קרמית). היישוב על התל התקיים במשך כמה מאות שנים, עד שננטש לכאלף שנים. באמצע האלף ה-3 לפנה"ס לערך (תקופת הברונזה) קמה על התל עיר כנענית בשם ליש, ובשם זה היא נזכרת גם בספר שופטים. העיר נהנתה מסחר פורה עם אזור מסופוטמיה ועם הצידונים, והיא נזכרה בכתבי המארות וכן בתעודות מהעיר מארי שמנו אותה כמקור לבדיל לייצור ארד. על התל נמצאו פריטים של התרבות המיקנית שמוצאה ביוון, ובין היתר התגלה בו קבר מיקני ובו שרידיהם של כארבעים בני אדם[1]. באמצע המאה ה-15 לפנה"ס נכבשה העיר בידי תחותמס השלישי.

האתר הארכאולוגי נחקר על ידי אגף העתיקות והמוזיאונים בין השנים 1966 ו-1974, ומאז על ידי מכון גליק לארכאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג' בראשותו של אברהם בירן.

בתל דן הוגדרו 16 שכבות מתקופת הברזל וקודם לה, וכן שכבה מהתקופה פרסית-הלניסטית, שכבה רומית, ושכבה מוסלמית מאוחרת, כדלקמן:

  • שכבה I - ברזל II ג', מיוחסת לחורבן הבבלי.
  • שכבות II עד IIIב - ברזל II ב', העיר העיקרית מתקופת הברזל באתר. סוף השכבה מיוחסת לחורבנה של העיר לאחר הכיבוש האשורי וגלות ישראל על ידי סרגון השני מלך אשור (המאה ה-8 לפנה"ס).
  • שכבה IV - ברזל I ב' וברזל II א', העיר הישראלית.
  • שכבות V ו-VI - ברזל I א', תקופת ההתנחלות.
  • שכבות VII עד VIII, תקופת הברונזה המאוחרת.
  • שכבות IX עד XIII, הברונזה התיכונה.
  • שכבה XIII, הברונזה הביניימית.
  • שכבות XIV עד XV, הברונזה הקדומה.
  • שכבה XVI, ניאלית קרמי.

לאחר גלות ישראל בשנת 733 לפנה"ס, המשיך להתקיים ישוב בעיר, כתוצאה מחילופי אוכלוסין שעשו האשורים. בהמשך דעך היישוב, אך בתקופה ההלניסטית המשיך הפולחן במקום, באותו אתר בו ניצבו שרידי המקדש שבנה ירבעם בן נבט. בתקופה הרומית ננטשה העיר והמרכז המיושב באזור עבר לבניאס.

שרידים כנעניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרידים החשובים מהעיר הכנענית כוללים את שער העיר הכנעני שבצדה הדרום-מזרחי של העיר, ואת הסוללה שמקיפה את התל. הסוללה מתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה 2 ב'-ג'( 1750-1550 לפסה"נ) ובמרכזה גרעין אבן. גרעין חלקו הדרומי של התל הוא קיר אבנים שהשתמר בגובה 10.5 מטרים וברוחב 6.5 מטרים. בצדו הצפוני והמזרחי, הגרעין עושה שימוש במבנים קדומים מתקופת הברונזה התיכונה 2 א' (MBIIa), כאשר בחלק מן השטחים שנחשפו התגלו מעל הגרעין מספר נדבכי בוץ ששימשו להגבהת הסוללה וליצירת שיפוע של בין 38 ל-45 מעלות. בסיס הסוללה הוא 50 עד 60 מטרים, וגובהה משוחזר בכ-20 מטרים. מילוי האדמה הכיל אדמה מקומית ושכבות יישוב קדומות, ובחלקים מסוימים כוסה חלקה החיצוני באדמה גירנית למניעת סחיפה. אין הסכמה במחקר אם תפקידה של הסוללה הגנתי או תעמולתי.

שער העיר הכנעני עשוי מ-47 נדבכים של לבני בוץ ומתוארך לאמצע המאה ה-18 לפנה"ס. גובהו שבעה מטרים, רוחבו 15.45 מטר ואורכו 13.5 מטר, והוא הוקם על גבי תלולית בגובה 10 מטרים. הוא כולל פתח בצורת קשת לבנים שהשתמרה בשלמותה, שני מגדלים משני צדדיו - האחד פונה אל העיר והאחר פונה אל צידה החיצוני - ושני תאים בכל אחד משני צדדיו (שער 4 מרחבים). המעבר דרך השער הוא באורך של 10 מטרים והוא מורכב ממדרגות העולות אליו משני הצדדים ובצד הפנימי חובר אל רחוב מהתקופה. שער העיר דן (המכונה " שער שלוש הקשתות") הוא שער העיר השלם הקדום ביותר שהתגלה בעולם, ונראה ששרד מאחר שנסתם מסיבה בלתי ידועה, כוסה בעפר ושימש למעשה גרעין לסוללה שנבנתה עליו. לגילוי זה חשיבות עצומה, עד גילויו של השער בשנת 1979 סברו החוקרים שבתקופה הכנענית עדיין לא היו קשתות.

חשיפת לבני הבוץ העתיקות לאוויר חשפה אותן גם לפגעי הטבע. במאמץ להגן על השער הקדום הקימה בשנת 2001 רשות הטבע והגנים, בסיוע הקרן העולמית למשמורת אתרים (World Monuments Watch), סככה מעל השער, חזית החומה פורקה, הסדקים במבנה השער תוקנו והחזית הושבה למקומה[2].

אתר הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצדו הצפוני של התל ממוקם המתחם המקודש מתקופת הברזל, זהו המרכז הפולחני הגדול ביותר מתקופה זו שנחפר בארץ ישראל. בשכבה מן המאות 9-10 לפנה"ס, התגלו תעשיות תומכות פולחן. בית בד ותעשיית שמן זית שהייתה נחוצה עבור פעילות ריטואלית במתחם המקודש, פעילות שהייתה מלווה בטקסי משיחת שמן, הדלקת נרות, בניסוך ובמנחות סולת בלולה בשמן ובאותה שעה שימשה גם מקור הכנסה לכוהני המקדש[3]. בנוסף נמצא מכלול מתקנים למיחזור מתכת בגודל של קרוב לדונם, הגדול מסוגו בכל ארץ ישראל.[4].

המקדש מזוהה עם המקדש המתואר במקרא שנבנה על ידי ירבעם בן נבט במאה ה-10 לפנה"ס. תוכניתו הייתה דומה, ככל הנראה, לזו של בית המקדש הראשון בירושלים, על־מנת שישמש תחליף ראוי לעשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה. במקום נמצאו עצמות של חיות כשרות, ומספר חוקרים גורסים כי אלו הן עצמות של קורבנות שהועלו על המזבח. מזבח זה בנוי כפי שמצווה בתורה - מאבני גוויל בעלות חורים לניקוז דם הקורבן, ואילו הופעת מדרגות שליד המזבח מגלה כי לא קיים אזהרת התורה "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות, כ', כ"ב). אחת מקרנות המזבח נתגלתה בסמוך. סמוך למזבח נמצאו מחתות וקערת נחושת - כלים פולחניים שהיו בשימוש גם בהיכל בית מקדש בירושלים. במת המקדש המצויה מצפון למכלול המזבח נבנתה אף היא בתקופת ירבעם בן נבט, הורחבה אחר כך בתקופת אחאב במאה ה-9 לפנה"ס, ונוספו לה מדרגות בתקופת ירבעם בן יהואש במאה ה-8 לפנה"ס. ליד הבמה התגלה מבנה מוארך שככל הנראה שימש את הכוהנים שניהלו את האתר. סמוך לאתר הפולחן נמצא "מצפור המוצב" הניצב במקום שבו שכן מוצב צה"ל עד מלחמת ששת הימים, ומסביב נחפרו תעלות קשר.

במקום נמצאו שרידים מועטים שקדמו לימיו של ירבעם, אך לא ניתן היה לזהות מקדש קדום המזכיר את המרכז הפולחני עליו מסופר בסיפור פסל מיכה בספר שופטים[5].

האתר המשיך לשמש כאתר פולחן מרכזי גם לאורך ההתקופה הלניסטית והתקופה הרומית בארץ ישראל. בתקופה ההלניסטית הייתה במתחם הפולחני פעילות בנייה ענפה. אחד הממצאים העיקריים שנחשפו מתקופה זו היא כתובת דו לשונית יוונית-ארמית "לאל אשר בדן" שנמצאה באתר[6].

החומה והשער הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומת העיר המשוחזרת היא, ככל הנראה, מתקופתו של ירבעם. ליד שער העיר הישראלי, בדרומו של התל, ניתן להבחין בכך שהחומה הוקטנה, כנראה בידי המלך אחאב (המאה ה-9 לפנה"ס), שהפך את האזור מחוץ לחומה ל"חוצות" - שווקים. כאן התרכזו החיים הציבוריים של העיר, ואף ניתן לראות במקום ספסל עליו ישבו ה"זקנים" לשפוט את העם. השער גדול למדי וכולל חלק חיצוני, חלק אמצעי שבו ארבעה תאים, וחלק פנימי שמטפס על הסוללה המקיפה את העיר ומוביל לתוכה. במפתן החיצוני של השער נותרו אבני הסף, וכן השתמרו שקעים שנבנו לצירי הדלתות והאבנים שעצרו את דלתות השער. צמוד למגדל שממזרח לשער התגלו חמש מצבות בזלת, שייתכן ושימשו כ"במת השער".

בית המושל האשורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח T-1 סמוך למעיין התגלה מבנה ציבורי מתקופת הכיבוש והסיפוח של עמק החולה על ידי האימפריה האשורית ברבע השלישי של המאה השמינית לפנה"ס. האשורים בחרו בדן לשמש כמרכז אזורי לאחר הכיבוש והחורבן של תגלת-פלאסר השלישי. תחת שלטונה של אשור, חוותה דן שיקום מהיר מתלאות החורבן ואף הפכה מיושבת יותר מבעבר. אוכלוסייה חדשה הגיעה אל העיר, שכונות מגורים חדשות נוסדו ומבנה אימפריאלי נבנה בה. ניתוח התוכנית האדריכלית ומכלולי התרבות החומרית של המבנה מעיד על המאפיינים הפיזיים של השליטה האשורית בפחוות האימפריאליות, בייחוד סגנון החיים המשקף "מובלעת אימפריאלית"[7].

כתובת תל דן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתובת תל דן

בשער הישראלי נמצאה בשנת 1993 כתובת תל דן, בה נאמר בין היתר (שחזור על פי הצעת החופרים):

"אני הרגתי את אחזיהו בן יהורם מלך בית דוד והרגתי את יהורם מלך ישראל."

לכתובת נודעה חשיבות רבה במחקר, מאחר שהיא כתב היד הקדום ביותר שמזכיר את בית דוד. תוכנה, המיוחס לחזאל מלך ארם, סותר את גרסת המקרא[8], לפיה צבא ארם אמנם הביס את המלכים בקרב ואף פצע את יורם, אך יהוא הוא שהרג את שניהם. עם זאת, משפט זה אינו נאמר בפירוש בכתובת, שהיא חסרה וקטועה, והושלמה על סמך השערות בלבד.

את הכתובת, המוצגת מאז סוף המאה ה-20 במוזיאון ישראל, חשף הארכאולוג אברהם בירן, מנהל המשלחת הארכאולוגית לתל דן בשנים 19961999.

היסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם 'דן' נזכר לראשונה בספר בראשית י"ד - לאחר שאברהם נפרד מאחיינו לוט, הלה נפל בשבי ארבעת המלכים ואברהם יוצא להשיבו:

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן."

יש שפירשו שכוונת הפסוק אינה לעיר דן הנזכרת במקומות אחרים במקרא[9].

בספר יהושע[10] מוזכרת עיר בשם לשם שהתקיימה במקום. בספר שופטים מוזכרת העיר בשם ליש. לפי המסורת המקראית, כבשו בני שבט דן את העיר, אשר תוארה כמקום שקט ובטוח:

"וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה; וַיִּרְאוּ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת-לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וְאֵין-מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחוֹקִים הֵמָּה מִצִּידֹנִים, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם... וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה-הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב; וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה."

לאחר פיצול הממלכה המאוחדת במאה ה-10 לפנה"ס בנה ירבעם בן נבט, מלך ישראל, מקדשים בבית אל ובדן. על פי ספר מלכים[11], המקדש נבנה כתחליף לבית המקדש הראשון עבור עשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה, אך המקום כנראה היה מרכז פולחן עוד קודם[12]. העיר ניצבה בסמוך לגבול ישראל וארם, ובתקופת ממלכת ישראל עברה מספר פעמים מיד ליד. כך, למשל, קיבל בן הדד הראשון מלך ארם שוחד מאסא מלך יהודה (המאה ה-9 לפנה"ס) כדי שיפר את בריתו עם בעשא מלך ישראל, אויבו המושבע של אסא, ויכה בממלכתו:

"הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד, כֶּסֶף וְזָהָב--לֵךְ הָפֵרָה אֶת-בְּרִיתְךָ אֶת-בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וְיַעֲלֶה מֵעָלָי. וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן..."

לאחר חורבן ממלכת ישראל, נזכרת העיר בהקשר לחידוש חגיגות הפסח על ידי המלך חזקיהו[13] וניתן להבין כי עדיין שכנו בה בני ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד אילן, ארכאולוגיה כפרית - תל דן בתקופת הברזל א', בתוך: תרבות חומרית, חברה ואידאולוגיה: כיוונים חדשים בארכאולוגיה של ארץ ישראל, אוניברסיטת בר-אילן, 1999.
  • אברהם בירן, דן - 25 שנות חפירה בדן, הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992.
  • מלכה הרשקוביץ, מתקנים חקלאיים מן התקופה הרומית המאוחרת בתל דן, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 110–112
  • רחל בן-דב, "סדנאות חרשים בתל דן", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 77–94

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל דן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הממצאים מהקבר מוצגים, יחד עם ממצאים אחרים, במוזיאון בית אוסישקין.
  2. ^ עירית רוזנבלום, שער הבוץ התנ"כי, באתר הארץ, 3 באפריל 2001
  3. ^ , Grand Rapids Theological Seminary, MI January 2014?WAS "Israelite" Sacrifice Practiced at Tel Dan Jonathan S. Greer,
  4. ^ רן שפירא, האם הדיבר השני בא לעולם בגלל מחסור במתכות?, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2005
  5. ^ לטייל עם התנ"ך, גליה דורון, כנרת בית הוצאה לאור, 2001, עמ' 13
  6. ^ לבנה זיאס, אחרית ימיו של המתחם הפולחני בתל דן, המכון למקרא ולעתיקות ע"ש נלסון גליק, היברו יוניון קולג', ירושלים
  7. ^ דר׳ יפעת טהרני, עיון במבנה השלטון האשורי בעמק החולה, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ כרך שלושים ושלושה
  8. ^ ספר מלכים ב', פרק ט', ספר דברי הימים ב', פרק כ"ב
  9. ^ ראו: הרב ברוך בן יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ‏תורה תמימה, באתר HebrewBooks, הרב ראובן מרגליות, ‏המקרא והמסורה, תשמ"ט, עמוד ס"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד), ומפרשים נוספים המוזכרים בדעת מקרא.
  10. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ז
  11. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוקים כ"ו-ל"ב
  12. ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוקים ל'-ל"א
  13. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק ה'