תל זומרה
 | |
| שמות נוספים | תל שיח' אבו פרג', אֶ-דֻמירי |
|---|---|
| מידות | |
| גובה מעל פני הים |
26 מ'  |
| היסטוריה | |
| תקופות | |
| סוג |
הר |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים | יהודה נאמן, שלמה סנדר, אלדד אורן, עבדאללה מסארווה |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°27′27″N 34°55′39″E / 32.4575°N 34.9275°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   תל זומרה | |
  | |
תל זומרה (קרוי גם תל שיח' אבו פרג' ואֶ-דֻמירי) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא סמוך לגדה הצפונית של נחל חדרה. האתר שוכן בחבל השרון על גבעת כורכר. יש בו עדות לרצף התיישבות אנושית החל מתקופת הברונזה המאוחרת (סוף האלף השני לפנה"ס) ועד התקופה המוסלמית המוקדמת (סוף האלף הראשון לספירה), כמו גם שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית ובית קברות מהתקופה העות'מאנית.
שרידים ארכאולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תל זומרה נסקר בסקר מפת חדרה (מפה מס' 53) של רשות העתיקות, על ידי חוליית סקר בראשות יהודה נאמן ב-1973–1978 וב-1998 על ידי שלמה סנדר ואלדד אורן. באתר (מס' 28 בסקר) נחשפו קירות, אבנים מסותתות, שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית ובית קברות מהתקופה העות'מאנית.[1][2]
בסקר נלקטו חרסים מן התקופות הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל ב'–ג', הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, המוסלמית המוקדמת והעות'מאנית. החרסים שייכים לכלים אופייניים לשימוש ביתי כגון קערות, קדרות, סירי בישול, קנקנים. בנוסף נמצאו מספר ממצאים ייחודיים: להב של פגיון ברונזה מתקופת הברונזה המאוחרת, המעוטר בבסיסו בשתי ציפורים; צלמית של דמות מגולפת על עצם (ללא תיארוך); וצלמית בד עשויית עצם מהתקופה המוסלמית המוקדמת.[1]
שרידי הכנסייה הביזנטית שתועדו כללו אפסיס, והיא ככל הנראה נהרסה בפעולות פיתוח מודרניות. החוקר יוסף פטריך חקר את הכנסיות והמנזרים בעורף הכפרי של קיסריה (כ-7 ק"מ מדרום-מערב לתל זומרה), שהייתה הבירה של מחוז פלשתינה פרימה. לדעתו שימשה הכנסייה את האוכלוסייה הכפרית באתר ולא כמנזר.[2] כ-200 מ' ממערב לאתר נערכה חפירת הצלה ב-2009 מטעם רשות העתיקות, בניהולו של עבדאללה מסארווה. החפירה תיעדה מבנה ומתקנים מהתקופה הביזנטית. בשל אופי ההשתמרות הדל וההיקף המצומצם של החפירה, לא ניתן לקבוע בוודאות את מהותו ותפקידו המדויק של המבנה, אך הוא מהווה עדות ברורה לפעילות ביזנטית באזור שממערב לתל.[3]
צלמית בד עשויית עצם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראש של צלמית או בובת בד עשוי עצם שהתגלה בסקר מתוארך לתקופה המוסלמית המוקדמת (החל משלהי המאה ה-7 ועד למאה ה-11 לסה"נ). צלמיות עצם אלו, המכונות במחקר לעיתים קרובות באופן מוטעה בשם "בובות קופטיות", נמצאו לרוב בהקשרים ביתיים ובבורות אשפה, והקונצנזוס המחקרי המעודכן רואה בהן צעצועים ובובות משחק לילדים (ולא חפצי פולחן או קמעות מאגיים) שייתכן ונשאו גם תפקיד חינוכי כהכנה לאמהות. מבחינה סגנונית, ראש הצלמית מתל זומרה מציג עיטורים וחריתות של תווי פנים (כמו עיניים וגבות) אשר חוקרי הטיפוס מאפיינים כביצוע רשלני או פשוט יחסית, המאפיין מסורת חריטה מקומית של אתרים צפוניים ומזרחיים יותר בארץ ישראל ובירדן בהשוואה לצלמיות המוקפדות יותר שהופקו במצרים. הצלמית הושארה במקור ללא שיער חרוט, כיוון שלראשים מסוג זה נהגו לחבר פאות עשויות צמר או שיער אנושי, והראש עצמו חוברו לגוף שהיה עשוי משכבות בד ומולא בסמרטוטים.[4]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 יהודה נאמן, שלמה סנדר, אלדד אורן. 2000. תל זומרה. בתוך מפת חדרה, אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל.
- 1 2 Patrich, J. 2016. Monasticism in Caesarea and its region, in: Patrich, J., Peleg-Barkat, O. and Ben-Yosef, E. (eds.). Arise, walk through the land. Studies in the archaeology and history of the land of Israel in memory of Yizhar Hirschfeld on the tenth anniversary of his demise. Jerusalem. 199*–214*
- ↑ עבדאללה מסארווה. 2011. תל זומרה, נקודת טריאנגולציה F20. חדשות ארכיאולוגיות 123.
- ↑ Shatil, A. Bone figurines of the Early Islamic period: the so called “Coptic dolls” from Palestine and Egypt. In: Vitezović, S. (ed.). Close to the bone: current studies in bone technologies. Belgrade. 296–396.