תל חנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל חנן
The library - Tel Hanan neighborhood in the city Nesher.JPG
רחוב בשכונת תל חנן בעיר נשר, ברקע בנין הספרייה העירונית
מידע
עיר נשר
תאריך ייסוד 24 באפריל 1948
על שם חנן זלינגר
קואורדינטות 32°46′11″N 35°02′42″E / 32.769722222222°N 35.045°E / 32.769722222222; 35.045 
(למפת חיפה רגילה)
Haifa OSM.svg
 
תל חנן
תל חנן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
היכל התרבות של נשר - בשכונת תל חנן
מרכז שכונת תל חנן ב-1971, היום רחוב דרך השלום, במקום בו שוכן היכל התרבות
קברו של חנן זלינגר על שמו נקראת השכונה. הקבר נמצא בחלקה הצבאית בבית הקברות של קיבוץ יגור
הרחוב הראשי בשכונת תל חנן, היום דרך השלום. המבנה הוא בית מפלגת אחדות העבודה בבניין מתקופת היישוב הערבי בלד א-שיח'
סלילת רחוב פרץ בתל חנן שנות ה-50
מחלק הקרח על רקע תל חנן של שנות ה-50
תצפית על תל חנן מרחוב פרץ מבט לכוון צפון. השיכונים מעל בתי רחוב פרץ שוכנים בין רחוב דרך השלום (כביש חיפה-נצרת) לבין רחוב הרב בר מוחא של היום. הבית שמימין ל-3 הברושים הוא בית הפועל בית מהכפר בלד א-שייח'. לפניו לכוון צפון מבנה שבו שוכן עד היום בנק לאומי. מימין מבנה המועצה. תמונה משנים 1959/1960

תל חָנָן היא שכונה בעיר נשר שהוקמה בכפר הערבי בלד א-שיח', לאחר שנכבש על ידי כוחות ההגנה ב-24 באפריל 1948 ותושביו התפנו ממנו.[1]

השכונה נקראת על שמו של לוחם החי"ש מפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי חנן זלינגר אשר נהרג ב-1 בינואר 1948 בפעולת תגמול של ההגנה כנגד הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, שרבים מהשותפים לטבח בתי הזיקוק, התגוררו בהם.

השכונה משתרעת בין אפיק נחל נשר ממזרח לבין נחל בן דור ממערב המפריד בין השכונה לבין שכונת בן דור (חוואסה לשעבר).

לאחר מלחמת העצמאות בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. הבתים ביישובים בלד א-שייח' וחוואסה אוכלסו על ידי יהודים. יישובים אלה לא קיבלו כל מעמד רשמי ונוהלו על ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות.[2] תושביה ביקשו להצטרף כשכונה לעיר חיפה אבל משרד הפנים התנגד. ב-22 ביולי 1952 התקיימו בחירות ביישובים הנפרדים תל חנן, נשר, גבעת נשר וחוואסה, בעקבותיהן אוגדו ארבע השכונות תחת המועצה המקומית נשר, והיישוב לשעבר תל חנן הפך לשכונה ביישוב.[3]

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־21 באפריל 1948 השתלטה ה"הגנה" על שכונותיה הערביות של חיפה, בעקבות כך עזבו חלק מתושבי בלד א-שיח' את הכפר. ב-24 באפריל, ערב ליל הסדר תש"ח, נדרשו תושבי בלד א-שיח' וחוואסה למסור את נשקם. מנהיגי הכפר בלד-א-שיח' מסרו 22 "רובים ישנים", וההגנה השיבה כי תתקיף את הכפר אם לא יועברו לה אמצעי לחימה נוספים. בבוקר ליל הסדר פתחה ההגנה בירי מרגמות 3 אינץ' ומקלעים, תגבורת בריטית שהגיעה לכפר יעצה לתושבי הכפר לעזוב את המקום, והם עשו זאת מיידית בליווי בריטי. בני מוריס מציין " אין ספק, נפילת העיר [חיפה] דכדכה אותם והכשירה אותם נפשית לנטישה"[4] בעקבותיהם התפנו גם תושבי חוואסה ויאג'ור. משקיפים בריטיים שנכחו במקום סברו, לפי שיטת ההתקפה ודרך ניהול המשא והמתן, כי מטרת ההתקפה הייתה לגרום ליציאת התושבים שנותרו ולכיבוש הכפר.[5] מיד לאחר הפינוי נכנסו לבתים אנשי חטיבת כרמלי והתבצרו בהם בפני חיילי הלגיון הירדני ששכנו במחנה הצבא הבריטי אשר עמד על גבול נשר ובלד א-שייח'. לאחר מספר ימים נטשו גם אנשי הלגיון הערבי את המחנה. תושבי הכפרים הערבים, כ־5,000 איש, עברו לחיפה וללבנון.[6][7][8]

בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. היישוב לא קיבל כל מעמד רשמי כיישוב.[9] עם האכלוס נתפסו בתי בלד א-שייח' על ידי היהודים, ושמה שונה ל"תל חנן".

בחודש אוגוסט 1949 מנה היישוב 600 תושבים. הסוכנות היהודית ארגנה בחירות מוניציפליות ביישוב.[10] בחודשים הראשונים לאחר נטישת היישוב אוכלסו בתיו הנטושים של הכפר על ידי עולים חדשים אשר חיפשו לשפר את תנאי המגורים שלהם.[11] היישוב סבל מבעיות צנרת מים ותושבי המדרון שעל ההר היו מכתתים את רגליהם למכון המים שנמצא בתחתית ההר כדי לקחת מים בדליים הביתה.[12] מוצאם של תושבי השכונה ממדינות מזרח אירופה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התווספו אליהם עולים ממדינות צפון אפריקה בעיקר ממרוקו. הקרבה לחיפה ולמקומות עבודה באזור כגון נמל חיפה, בתי הזיקוק, בית חרושת נשר, הטחנות הגדולות[13] ועוד היוו גורם משיכה לתושבים החדשים. חלק מהתושבים מצאו את פרנסתם בעבודות דחק ובמסחר זעיר. תל חנן אוכלסה ללא הכוונה או וויסות של הסוכנות או ההסתדרות, אף על פי שאלו העניקו את השירותים הנדרשים ליישוב. בשנותיה הראשונות של השכונה הוקמה בה מעברת צריפים בקטע שבין הרחובות "ברק", "דבורה" ו"דרך השלום" של היום. מעברה זו חוסלה ובמקומה נבנו שיכונים.

בשנים הראשונות כל הדרכים שעברו ביישוב היו דרכי עפר, בחלק מהבתים לא היו מים זורמים והתנאים היו קשים. בחורף הקשה של שנת 1950 הציפו הגשמים בתים רבים בשכונה שלמורדות הכרמל. ביישוב לא הייתה מערכת ביוב מוסדרת, והבתים היו מחוברים לבורות ספיגה שלעיתים קרובות עלו על גדותיהם וגרמו לבעיות תברואה קשות. מועצת נשר בתמיכתה של ההסתדרות חיפה השקיעו סכום של 130,000 ל"י לבניית מערכת ביוב מרכזית ועבודת ניקוז בבן דור ותל חנן. בנייתה של מערכת זאת הסתיימה בחודש דצמבר 1954. בסיום בניית מערכת הניקוז נערכה חגיגת המונים בבית הקולנוע "קול" בתל חנן.[14]

בסוף שנות החמישים החלה בניה של שיכונים חדשים ביישוב בתחילה ליד הכביש הראשי בקרבת מבנה המועצה. כן החלו להיסלל חלק מרחובות היישוב, בעיקר הרחובות הראשיים. החלה גם בניה במעלה ההר, בשטח שמעל שטח הכפר המקורי. אחד הרחובות הראשונים היה רחוב אברהם פרץ שלאורך צידו הצפוני נבנו שיכונים. הרחוב אוכלס בספטמבר 1959.

במשך השנים נהרסו כליל כמעט כל הבתים שנשארו מהכפר הערבי (כולל המבנים היפים והמפוארים) וכיום השכונה מורכבת בעיקרה מבתי שיכונים שנבנו בשנות ה-60 וה- 70.

בשנת 1978 הוכנסו חלק מבתי השכונה הוותיקים לפרויקט שיקום שכונות במסגרתו שופצו חלק מהשיכונים הוותיקים שנבנו בשנות ה-50 וה- 60 של המאה ה-20. פרויקט זה הסתיים בשכונה בשנת 1993.

מקום בילוי מרכזי בשכונה היה בית קולנוע "קול" של משפחת קולסקי, אשר נבנה בשטח שבין הכביש הראשי לבין מסילת רכבת העמק. בית הקולנוע נסגר בשנות ה-70.

למרגלות שכונת בן דור השתרע מגרש הכדורגל של קבוצת "הפועל תל חנן" אשר בשיאה שיחקה בליגה הארצית בעונת 1981/1982. במחזור הסיום של העונה הביסה הקבוצה 5 - 1 את הכח רמת גן, ובכך מנעה ממנה לשוב ולהעפיל בחזרה לליגה הלאומית (אז הליגה הבכירה). מגרש זה אינו פעיל יותר.

שכונת תל חנן נשענה על המרכז המסחרי לאורך הכביש הראשי שהוביל מעמק יזרעאל לחיפה. לאורך הכביש נוצרו מספר מוקדים מסחריים שכללו מספר מסעדות ששרתו את נהגי המשאיות, חנות לסדקית בבית אבן קטן של משפחת אלנקווה, סנדלר, חייט וכו'. השכונה השתרעה בין הכביש להר. מצפון לכביש עד פסי רכבת העמק השתרעו שדות וכן בית משפחת פייבישביץ אשר כלל משק של פרות (הבית קיים עד היום נמצא באזור המסחרי והפך למסעדת מפגש הסטייק). בשכונה שני בתי ספר יסודיים בית הספר הממלכתי דתי "ישורון" ובית הספר הממלכתי "גבעון". בשנות ה-60 כללה השכונה שני בתי ספר נוספים אשר נסגרו בית הספר הממלכתי "מוזס" ובית הספר הממלכתי דתי "קדמי"

במשך השנים נסלל כביש 75, כביש עוקף נשר בין צומת יגור לצ'קפוסט. הכביש הראשי לשעבר הפך לכביש חוצה שכונה - כביש 752. השדות מנגד לשכונה ומצפון לכביש הפכו לאזור מסחרי. בשכונה נמצאים היום בנין העירייה, גן עירוני, היכל תרבות, ספרייה עירונית, מרכז קהילתי, מרכז מוזיקה ומשטרת נשר.

גלידה תל חנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 נפתחה ביישוב על הכביש הראשי חנות לממכר גלידה בשם "גלידת תל חנן" גלידה אמריקאית רכה בטעם וניל ובתוספת קצפת וסירופים בטעמים מגוונים. החנות נפתחה בקונספט אמריקאי וכללה דלפק גדול עם כיסאות בר לישיבה ליד הדלפק. גלידת תל חנן היוותה מקום בילוי מרכזי לתושבי היישוב והיישובים בסביבה. המבנה המקורי שבו נפתחה חנות הגלידה היה מבנה בית אבן ערבי אשר נהרס עם השנים. החנות קיימת עד היום בשכונה במבנה תעשייתי על הכביש הפנימי, אבל זוהרה עומם.

ממצאים ארכאולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 במהלך סלילת כביש ברחוב האשכולות נתגלו שרידים עתיקים. רשות העתיקות ערכה חפירת בדיקה במקום. הבדיקה נעשתה בשני שטח חפירה.[15]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי בן ארצי ומרדכי נאור, חיפה בהתפתחותה: 1948-1918 מקורות סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד בן צבי, 1989, ירושלים.
  • מרכז השלטון המקומי, ספר הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות בישראל, הוצאת טליגרף, 1998
  • עמוס כרמלי, מאה שנות עשייה בחיפה רבתי 1906–2006 , הוצאת נ.י.ר, 2006
  • יעל רובינשטין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפה ושנוי מרכיבה הפיזיים והאנושיים, עבודת מוסמך, החוג לסוציולוגיה אוניברסיטת חיפה, דצמבר 1983
  • סקר תל חנן, הוכן עבור הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום במשרד השיכון, חברה לפיתוח תעשיות-IDC, 1970

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל חנן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 132-3
  2. ^ יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17
  3. ^ פ' רוזניצקי, עם הבחירות למועצה המקומית נשר, דבר, 22 ביולי 1952
  4. ^ בני מוריס, 1948: תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה. עם עובד וספריית ספיר, 2010, עמ' 169
  5. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – עמוד 133
  6. ^ בני מוריס,לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמוד 133
  7. ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן, 1978, עמוד 122.
  8. ^ שלל רב נפל בידי ההגנה, דבר, 25 באפריל 1948.
  9. ^ יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תלחנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17
  10. ^ שלטון עצמי לכפרים הנטושים, דבר, 23 באוגוסט 1949
  11. ^ בשולי הדברים - תל חנן, דבר, 31 באוקטובר 1948
  12. ^ מיכאל גרינברג, בחוברת יובל ה-15 למועצה המקומית נשר, 1967
  13. ^ הטחנות הגדולות
  14. ^ פ' רוזניצקי, מבצע הבראה בתל חנן ובן דור, דבר, 20 בדצמבר 1954
  15. ^ אלה נגורסקי, חדשות ארכאולוגיות, 115
  16. ^ על פי יגאל גרייבר מהעמותה לתולדות חיפה