תל פחריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל פחריה, מבט מכיוון מזרח
צלמית אישה, מהתקופה הנאוליתי קדם-קרמית. אוסף המוזיאון של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו

תל פחריה הוא אתר ארכאולוגי במחוז אל-חסכה בצפון-מזרח סוריה, ליד הגבול עם טורקיה. האתר שוכן מדרום לעיר ראס אל-עין (אנ'), בעמק הפורה של נהר החבור. האתר הוא מקומה של העיר העתיקה סיכאני (Sikani או Sikkan) ששמה היה ידוע ממקורות אשוריים כבר בשנת 2000 לפנה"ס. סיכאני הייתה חלק מהממלכה הארמית בית בח'ינאי (Bit Bahiani) שהתקיימה בתחילת האלף הראשון לפנה"ס. במהלך החפירות באתר נמצא פסל שעליו כתובת דו לשונית שהתייחסה להדד-ייתי (אנ'), שהיה מלך גוזן וסיכאני במאה ה-9 לפנה"ס.[1]

בתחילת המאה ה-20 הועלתה הצעה שבאתר שכנה ושוכני, עיר הבירה של ממלכת מיתני. הצעת הזיהוי נעשתה בגלל הדמיון בין השם סיכאני לשם ושוכני. אבל להצעה זאת היו מתנגדים.[2]

האתר וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר תל חריה שוכן בצפון מסופוטמיה ליד אחד המקורות של נהר החבור, שהוא אחד היובלים הראשיים של הפרת. זהו אזור פורה מבחינה חקלאית, הכולל שפע של מקורות מים טבעיים. אחת מדרכי המסחר הראשיות (דרך המלך), שקישרה את אשור עם צפון הלבנט ולים האגאי, עברה באזור. הדרך התחילה בעיר חלב, עברה דרך חרן, גוזאנה, נציבין ומשם לנינוה. מצפון לעמק בו שוכנת העיר נמצא רכס הרי טור עבדין, ומדרומו עובר רכס עבדול-עזיז (אנ'). כיוונם הכללים של הרכסים הוא ממזרח למערב.

כ-2.5 ק"מ מערבה לתל פחריה נמצא תל חלף, האתר של העיר הארמית והנאו-אשורית גוזן (גוזאנה). שניהם שימשו לחלופין בתקופות שונות, כמרכז העירוני של האזור. בתקופה הפרתית התפתח היישוב בתל פחריה והפך לעיר המודרנית ראס אל-עין.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר היה מיושב בתקופה הנאוליתי קדם-קרמית, תקופת הברונזה המאוחרת, התקופה האשורית התיכונה, תקופת ממלכת מיתני, התקופה הנאו-אשורית,[3] התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית הקדומה.[4]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של האתר הוא 800 דונם, מתוכם 25 דונם, בצידו המזרחי של האתר, הם החלק המוגבה של התל המתנשא כ-15 מטר מעל סביבתו. האתר התגלה לראשונה על ידי הדיפלומט הגרמני ממוצא יהודי מקס פון אופנהיים בתחילת המאה ה-20. בשנת 1929, בעת שחפר בתל חלף, שלח את פליקס לנגנגר (Felix Langenegger) ואת האנס להמן (Hans Lehmann) לבצע סקר שדה באתר שתוצאתו הייתה מפה של האתר. בשנת 1940 הגיע לאתר צוות משותף של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו ושל המוזיאון לאמנות יפה של בוסטון (אנ'). הם עבדו תקופה קצרה באתר, עשו מספר חפירות באספם חרסים וממצאים אפיגרפיים ויצרו מפה של האתר. הממצאים כללו שנים עשר לוחות בכתב יתדות ומספר שברים. השטחים שנחפרו השתייכו בעיקר לתקופה האשורית התיכונה, והתקופה הנאו-אשורית. בשנים 1955–1956 חפר באתר הארכאולוג הבלגי אנטון מורטגט (אנ'), הממצאים שלו תוארכו לתקופת ממלכת מיתני. בשנת 2001 נחפר האתר על ידי צוות משותף של אוניברסיטת האלה-ויטנברג ושל מחלקת העתיקות והמוזיאונים של סוריה. בשנת 2005 בוצע סקר באתר שעדכן את מפת האתר של פון אופנהיים מ-1929,[4] שלאחריו בשנת 2006, הגיע לאתר צוות של האוניברסיטה החופשית של ברלין, המכון הסלובקי לארכאולוגיה והיסטוריה ((Slovak Archaeological and Historical Institute (SAHI) ומחלקת העתיקות והמוזיאונים של סוריה,[5] הם חפרו באתר במשך חודש. החפירה על ידם נמשכה גם ב-2007 במשך 8 שבועות. בעונת החפירות 2009 הם גילו 11 לוחות בכתב יתדות שהשתייכו לתקופה האשורית התיכונה. בעונת 2010 התגלו באותו אזור חפירה, 40 לוחות ושברי לוחות. בדיקה ראשונית העלתה שהלוחות עסקו בנושאים מנהליים. אפונים שהופיעו על גבי חלק מהלוחות קישרו אותם לתקופת מלכותם של שלמנאסר הראשון (1244-1274 לפנה"ס) ובנו תוכולתי-נינורתה הראשון (1207-1243 לפנה"ס)

הכתובת הדו לשונית מתל פחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 נמצאה באתר כתובת דו-לשונית באשורית וארמית על גבי פסל של דמות גבר עשוי בזלת. הפסל התגלה במקרה בצידו הדרום-מערבי של התל ב-22 בפברואר 1979. הפסל הוא של גבר עומד, זרועותיו מקופלות כלפי חזית בטנו, ושתי כפות ידיו שלובות יחד בתנוחת לחיצת יד. שתי רגליו צמודות והוא לובש חצאית. הכתובת נחרתה על שני צידי החצאית, מלפנים ומאחור. הכתובת באשורית נחרתה בצידה הקדמי של החצאית, והיא בעלת שלושים ושמונה שורות. הכתובת הארמית מאחור היא קצרה יותר ובעלת עשרים ושלוש שורות. חשיבות הכתובת באשורית על פני הארמית, באה לידי ביטוי בכך שהיא נחרתה מלפנים, ולא השאירה מספיק מקום לכתובת בארמית מאחור, ששתי השורות האחרונות שלה נחרתו על גבי אימרת הבגד. הפסל יושב על בסיס וגובהו הכולל הוא שני מטר כולל הבסיס. הפסל הוקדש ל"אל הדד, אל מזג האוויר, ואדון החבור של העיר סיכאני" הכתובת מתוארכת לסוף המאה ה-9 לפנה"ס או תחילת המאה ה-8 לפנה"ס.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל פחריה בוויקישיתוף
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Archaeology of Syria: From Complex Hunter-Gatherers to Early Urban Societies (c.16,000-300 BC) מאת Peter M. M. G. Akkermans,Glenn M. Schwartz, הוצאת Cambridge University Press, עמ' 377
  2. ^ The Aramaeans: Their Ancient History, Culture, Religion, מאת Edward Lipiński, הוצאת Peeters Publishers,‏ 2000, עמ' 120
  3. ^ 3.0 3.1 Beteen the musku and the aramaens the early history of Guzana/Tel Halaf, עמ' 294
  4. ^ 4.0 4.1 The Archaeology of Political Spaces מאת Dominik Bonatz, הוצאת Walter de Gruyte,‏ 2014, עמ' 63
  5. ^ אתר האינטרנט של החפירות (בגרמנית)
  6. ^ Studies in Aramaic Inscriptions and Onomastics, מאת Edward Lipiński, הוצאת Peeters Publishers, ‏1994, עמ' 19–21

קואורדינטות: 36°50′24″N 40°04′07″E / 36.84°N 40.068611°E / 36.84; 40.068611