תל רקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל רקית במפת הקרן לחקר ארץ ישראל, ה-PEF, משנת 1880. קו המצוק מסומן כרצף נקודות שחורות לאורך החוף. מצפון מזרח לתל ביצת אחיה

תל רֶקִּית הוא הגבוה בתיליו של רכס הכורכר הצפון מערבי של תל אביב-יפו ומתנשא לגובה 30 מטר מעל קו החוף, צפונית לחוף תל ברוך.

בתל נמצאו שרידים של מחנות פרהיסטוריים משלהי התקופה הפלאוליתית העליונה וכן מהתרבות הכבארית של תחילת התקופה האפיפלאוליתית[1].

בזמן מלחמת העולם הראשונה הציב הצבא העות'מאני מוצב ארטילריה על ראש התל כדי לעצור את התקדמות הבריטים שנעצרו מדרום לנחל הירקון. התל נכבש לבסוף בקרבות צליחת מעברות הירקון. בראש התל שכן בסיס צה"ל.

במפת הקרן לחקר ארץ ישראל מופיע התל בשם "Tell er Rekkeit" ופירושו "תל החוף"; שם נוסף הוא "el Hndabeh". ייתכן שמקור השם רקית הוא בשם "רקון" שמופיע בספר יהושע כגבול בין נחלת שבט דן עם שבט מנשה: "וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ו)[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חמודי חלאילה, לטיציה ברדה וגילי הלל, תל רקית: דוח סופי, חדשות ארכאולוגיות, גיליון 122 (2010), 2 ביולי 2010
  2. ^ Charles Clermont-Ganneau, Archaeological researches in Palestine during the years 1873-1874. :‎ With numerous illustrations from drawings made on the spot by A. Lecomte du Noüy, vol. 2 (translated by John Macfarlane), London: Published for the Committee of the Palestine Exploration Fund,‎ 1899, p. 126.


Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.