תמה גורן
 | |
| לידה |
1978 (בת 48 בערך) רחובות, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
תמה גורן (נולדה ב-29 בספטמבר 1978) היא אמנית ישראלית אוטודידקטית[1] המתגוררת ויוצרת בתל אביב. עבודתה אקספרסיבית, וכוללת שימוש בצבעי מים בפורמט של ספרי קונצרטינה, צבעי שמן על בד, רקמה, רישום וטכניקת מגזרות נייר אותה היא משלבת במיצבים תלת-ממדיים, כגון "קופסאות פיפ-שאו".[2] גורן הציגה שתים עשרה תערוכות יחיד והשתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות בישראל ובעולם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורן נולדה ברחובות, הבת הצעירה מבין שלוש אחיות. אביה, גדעון גורן, היה מהנדס אווירונאוטיקה וכיהן כסמנכ"ל פרויקט הלביא, מנכ"ל סאיקלון וסמנכ"ל הרכש של התעשייה האווירית. אמה, רינה גורן, היא מעצבת פנים.
בשנת 1984 עברה המשפחה לחיפה, גורן החלה לעסוק באמנות מילדות מוקדמת, ולמדה בחיפה במגמת אמנות פלסטית בתיכון לאמנויות "ויצו-קנדה".
בשנת 1993 החלה גורן לעסוק בדוגמנות בישראל,[3] קריירה שהובילה אותה לעבודה בינלאומית. היא חייתה תקופות שונות במילאנו, אתונה, פריז ולונדון. בלונדון התגוררה כשבע וחצי שנים והושפעה עמוקות מהתרבות המקומית והאירופית. במהלך תקופה זו היא יצרה באופן עקבי, אך לא הציגה את עבודותיה. בשנת 2006 נולדה בתה, ובשנת 2007 שבה גורן לישראל.
יצירה וסגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתה של גורן שואבת השראה ממגוון רחב של מקורות, לעיתים קרובות לא קשורים למציאות המיידית:
- פולקלור ואגדות: פולקלור אירופאי וקריביאני, אגדות עם וספרי ילדים גרמניים.[4]
- היסטוריה אישית: סיפורים מההיסטוריה של משפחתה באירופה.[4]
- אסתטיקה חזותית: איורים בוטניים ויקטוריאניים ואיורי ילדים אמריקאים מתחילת המאה העשרים.[4]
הדמויות המאפיינות את עבודותיה מעורבות לרוב בנרטיבים טרגי-קומיים ואף ביקורת חברתית. בהארץ מתאר מבקר האמנות פיטשון את עבודתה לצד זו של אבנר בן גל: יש זיקה סגנונית ותמטית מובהקת בין השניים... שניהם עזי וגסי מבע, ובציורים של שניהם תועפות של גרוטסקה, אלימות, אימה ופורנוגרפיה.[5] המתח בין הומור לזוועה, בין צחוק לגרוטסקיות, בין ציניות לכאב וכנות, הוא מוטיב חוזר בעשייה של גורן. [6]
גורן מתמקדת בטבע ובטבע עירוני מקומי, וציירה פרחים ונופים הנראים על סף אסון. בציורים אלה, הצופה מגלה לעיתים קרובות פנים אנושיות חבויות ומנוכרות המביטות אליו מתוך הנוף או מתוך הצומח.[2]
- מגזרות נייר ופיפ-שאו (תיאטרון הצצה מיניאטורי): טכניקת מגזרות הנייר משולבת ב"קופסאות פיפ-שאו" (או "פיפ-בוקס"), מיצבים תלת-ממדיים המשלבים חיתוך וציור. ה"פיפ-שואו" הוא שיטת בידור אירופאית פופולרית מהמאה ה-17, שגורן מאמצת כדי לספר סיפורים אישיים ומקומיים.[7]
- קרטון: גורן בוחנת את המרדנות הטבועה בחומר ובסגנון דרך סדרת עבודות קרטון גסות, קרועות וצבועות בצבעי גואש זולים ופסטל שמן עבה המרמזות על דלות החומר. [8]
- מיצב ופיסול: בעבודותיה האחרונות, היא עוברת מדו-ממד ליצירת מיצבים תלת-ממדיים, בין היתר באמצעות ספרי קונצרטינה - ספרים מתקפלים בצורת אקורדיון ו"כרטיסי ברכה" נפתחים, ולעיתים מוסיפה פסלונים קטנים המדמים את ציוריה היוצאים לחיים.[2]
- רקמה: עבודות דידקטיות לכאורה אך עזות ונועזות, מתחקות אחר אלמנטים של היסטוריה משפחתית בגולה ומושפעות מאסתטיקה ציורית ימי ביניימית. הגוף הוא הנוכח המרכזי, מעוות לעיתים ואינו מובחן מגדרית, אקטים מיניים, דמויות אדם נדמות כחיות או מפלצות ואף צלבי קרס מופיעים בעבודות[9][10]
- רישום: האוצר יאיר ברק מתאר את עבודתה של גורן כמאופיינת בחזרתיות, בלחיצות עפרון בעוצמה משתנה, בצבעוניות עזה, ובאנרגיה מתפרצת. מתח רב מתקיים בין הומור לבין זוועה, בין ציניות לבין אמירות מפוקחות. במובנים רבים זוהי עבודה טרנסגרסיבית. יש בה חציית גבול אל הטאבו. באופן משונה היא גם מצחיקה, או לכל הפחות – גרוטסקית ופונה אל הלא-מודע של הציור האינטואיטיבי. הרישומים מבאים לידי ביטוי מאבקים קשים המאפיינים את היחסים בין גוף לגוף, גוף לעצמו, גוף וחלל. הרישום של גורן מחבר ומפריד בין הדמויות, בפראפרזה על פרויד – הדמויות של גורן הן שדים מרוסנים למחצה.[9][11]
- ציור שמן על בד: בעבודותיה האחרונות, גורן חוקרת את שורשיה המקומיים באופן ישיר ובפעם הראשונה. כחלק מהתמקדותה בטבע ובטבע עירוני, היא מציירת פרחים, שדות ונופים מקומיים שנראים על סף הרס, שריפה, או רגעים לפני אסון העומד להתרחש וכמו ברוב עבודותיה, הצופה מגלה פנים אנושיים מוסתרים וחבויים בנוף שמביטים אליו בחזרה.[2]
- כותרות העבודות שלה מהוות חלק משמעותי מיצירותיה. בעבודותיה גורן מתייחסת לדמויות ישראליות ידועות או לדמויות דמיוניות בהומור וציניות המשולבות לעיתים במשחקי מילים.[2]
פיפשאו צבעי מים על נייר - מסיבת פרוקי רגלים
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד וזוגיות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם התערוכה | מיקום | אוצר/טקסט |
| 2026 | "מוטי, איך הייתה הדקירה?" (אמנית אורחת: מאירה שמש) | גלריה שלוש לאמנות עכשווית, יפו | נירה יצחקי ואביגיל טלמור |
| 2026 | "נורית האובדנית" (תערוכה זוגית עם אבינועם שטרנהים) | גלריה בנימין, תל אביב | אלעד ירון |
| 2024 | "דויד מצייר ילדים" | גלריה שלוש לאמנות עכשווית, יפו | יאיר ברק |
| 2022 | "מעוניין בדו-ראשי" (תערוכה זוגית עם אבנר בן גל) | גלריה מאיה, תל אביב | אורי דסאו |
| 2021 | "המת מזמן" | גלריית המדרשה, תל אביב | יאיר ברק |
| 2019 | "מקום.תחת.שמש" | בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב | ציבי גבע, טקסט: ישראל קבלה |
| 2017 | "מלכודת זבובים" | גלריה חנינא, תל אביב | יונתן הירשפלד |
| 2014/15 | "With You" (תערוכה זוגית עם דני בק) | Circle 1, ברלין | אלונה הרפז |
| 2014 | "אני לא סתם מישהי, אני אמנית ויש לי הרבה מה להגיד על אהבה" | בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב | ישראל קבלה |
| 2014 | יריד האמנות צבע טרי | עם גלריה מיקה | |
| 2013 | "סימבול" | גלריה מיקה, תל אביב | |
| 2011 | "חלקי בובה" | גלריה ארטורה, יפו | דורון פולק |
תערוכות קבוצתיות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2026: "הקיץ של אביה" - גלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון (אוצר: ד"ר גיא מורג)
- 2025: ”Rising Up Together" – גלריה עומר תירוש, לונדון.
- 2023: "מחאה" – גלריה נגא לאמנות עכשווית.
- 2023: חדר כפפות לבנות – יריד הספרים של ארטפורט (אוצרת: ורדית גרוס).
- 2023: "אפטר לייף" בעקבות אורי קצנשטיין – חולון (אוצרים: אודי אדלמן ושמרית גיל).
- 2022: "ביטנת הנשגב" – מוזיאון יפו לעתיקות (אוצרות: תמי כץ-פרימן ועידית עמיחי).
- 2022: "מארג מזון" – גלריה שלוש לאמנות עכשווית, יפו (אוצרת: דרורית גור אריה).
- 2019–2020: "נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית" – משכן לאמנות עין חרוד (אוצרים: יניב שפירא וד"ר בת שבע גולדמן).
- 2019: "עבור החופש ההוא" – בית מיכל, רחובות (אוצרת: כרמית בלומנזון).
- 2019: "חוט אריאדנה" – מרכז טאו, הרצליה (אוצר: צח שיף).
- 2017: "עיניים, אל תרדפו אותי" – גלריה יאיר, תל אביב (אוצר: אסף רהט).
- 2016: "מחברות פתוחות" – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ויריד האמנות צבע טרי (אוצרת: אורלי מייברג).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תמה גורן- גלעד מלצר, כבר בכניסה לתערוכה קשה שלא להרהר ביערות המסויטים של כיפה אדומה, באתר הארץ, 29 באפריל, 2026
אבי פיטשון, תמה גורן ואסף רהט מספקים כל אחד בדרכו חוויה דמונית הרחוקה מזוועות המציאות, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2024- אוקטובר 2024, המלצת תערוכה, "סוכן תרבות" עם קובי מידן בערוץ כאן 11
- ספטמבר 2024, בנדיטקה מגזין, "הדבר הבא" מאת יונתן מישעל.
- אופיר חובב, זיכרונות נעורים שטופי הורמונים ושרשראות ניטים, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2024
- רעות ברנע, להוציא הכל החוצה: תמה גורן ואסף רהט בגלריה שלוש, באתר "פורטפוליו", 22 בספטמבר 2024
- מאיה נחום שחל, מנונו ועד אמדורסקי: בכירי האמנים בוחרים את היצירה שהכי השפיעה עליהם השנה, באתר כלכליסט, 25 בספטמבר 2022
- אבי פיטשון, ההייטרים יגידו שהיא תפסה טרמפ. האמת היא שתמה גורן גנבה את ההצגה, באתר הארץ, 21 ביולי 2022
- גילי איזיקוביץ, אחרי שנרדפה בידי מדינה שלמה, אולה קרבצ'נקו יוצאת מהטראומה עם תערוכה חדשה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2021
- אפריל 2021, כתבה מתוך התכנית "סוכן תרבות" עם קובי מידן בערוץ כאן 11
- יובל סער, תמה גורן: ״מבחינתי שאף אחד לא יבין. אם להיות כנה, גם אני לא לגמרי מבינה״, באתר "פורטפוליו", 18 באפריל 2021
- נעמה ריבה, כך מייצגים אמני דור הבנים את השואה שמעולם לא חוו, באתר הארץ, 7 באפריל 2021
- אבי פיטשון, כן, לפעמים צריך לצאת מתל אביב כדי לגלות אוצרות אמנותיים, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2019
- נובמבר 2019, ראיון בתוכנית הרדיו "ליסה פרץ משוחחת" ברדיו כאן תרבות
- מאי פלטי, תמה גורן יודעת שהיא יפה אבל מסרבת שהמבט על ציוריה יתמקד בג'נדר שלה, באתר הארץ, 22 בינואר 2019
- ינואר 2019, המלצת השבוע "ערב רב" מאת יונתן הירשפלד
- יאיר ברק, טקסט אוצרותי לתערוכה דויד מצייר ילדים, אתר גלריה שלוש ספטמבר 24
- איתן בוגנים, תמה גורן: על הישרדות האהבה, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2013
- אלי ערמון אזולאי, תמה גורן מציגה תערוכה של רישומים שנולדו ממגזרות נייר, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ליסה פרץ, תמה גורן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 בנובמבר 2019
- 1 2 3 4 5 תמה גורן, ביוגרפיה, באתר תמה גורן (באנגלית)
- ↑ מיטל רז, האם עולם האמנות סוף סוף יקבל את הטופ מודל שערקה אליו?, באתר "Time Out ישראל", 2 בינואר 2019
- 1 2 3 יהונתן ה. משעל, הדבר הבא: "דויד מצייר ילדים", תערוכת יחיד לתמה גורן בגלריה שלוש, באתר אנה ברשטנסקי, 26 בספטמבר 2024
- ↑ אבי פיטשון, ההייטרים יגידו שהיא תפסה טרמפ. האמת היא שתמה גורן גנבה את ההצגה, באתר הארץ, 21 ביולי 2022
- ↑ גלעד מלצר, כבר בכניסה לתערוכה קשה שלא להרהר ביערות המסויטים של כיפה אדומה, באתר הארץ, 29/04/2026
- ↑ אופיר חובב, זיכרונות נעורים שטופי הורמונים ושרשראות ניטים, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2024
- ↑ Tama Goren - Motti, how was the stabbing? // Guest artist: Meira Shemesh, Chelouche Gallery (באנגלית אמריקאית)
- 1 2 המת מזמן, באתר תמה גורן, 19 באפריל 2001
- ↑ יובל סער, תמה גורן: ״מבחינתי שאף אחד לא יבין. אם להיות כנה, גם אני לא לגמרי מבינה״, באתר "פורטפוליו", 18 באפריל 2021
- ↑ רעות ברנע, להוציא הכל החוצה: תמה גורן ואסף רהט בגלריה שלוש, באתר "פורטפוליו", 22 בספטמבר 2024
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |