תמוז (אל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנישואים בין איננה ותמוז

תַּמּוּז (שומרית: דּוּמוּ-זִיד, "ילד טוב") הוא אל הפריון במיתולוגיה המסופוטמית. הוא היה האל הפטרון של העיר השומרית באד-טיבירה[1].

במיתולוגיה השומרית, תמוז הוא בעלה של האלה איננ (לפעמים בכתיב "איננה"), הנחשבת גם היא לאלת אהבה ופריון, המקבילה לאלה האכדית עשתר. תמוז נחשב כמקבילו של אוזיריס במיתולוגיה המצרית, ולאדוניס במיתולוגיה היוונית.

על פי המיתולוגיה השומרית תמוז מבלה חצי שנה עם איננה וחצי שנה הוא מבלה בשאול תחתית עם אחותה התאומה. שהותו של תמוז בעולם או בשאול תחתית מקבילה לעונות השנה. בין שאול תחתית ובין העולם יש הפרדה מוחלטת, ותמוז הוא האל היחיד המורשה לבלות בשאול תחתית ולחזור משם לעולם.

החודש הרביעי, לפי מנין ניסן, נקרא גם כן בשם זה, תמוז. הפולחן של תמוז היה שכיח בכל המזרח התיכון, כולל ארץ ישראל[2]. לפי האמונה היה מת תמוז בכל שנה בחודשי הקיץ, וקם לתחייה לאחר מכן. בעת מותו, בשיא חום הקיץ, היו מקוננים וסופדים עליו, וכך מעיד גם יחזקאל, שראה נשים "מבכות את התמוז".

בספר יחזקאל מובא תיאור של עבודות אלילים שהתבצעו בתוך בית המקדש, ובהם מופיע פולחן התמוז. עיני פסל התמוז היו מעופרת, ובהדלקת אש היו ניתכות, ונראה היה שהתמוז מבקש שיקריבו קרבן לפניו[3].

פולחן ביכוי התמוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של פולחן הנשים היושבות ומבכות את התמוז, אשר ראה הנביא יחזקאל כאשר נישא בציצית ראשו מבבל לירושלים, בדת השומרית. נשים מקוננות נהגו לצאת למדבר או לשדה מדי שנה כדי לבכות את מותו של האל תמוז[4].

פולחן זה התפשט במסופוטמיה לעבר סוריה, ארץ ישראל ויוון העתיקה. ישנן עדויות כי בתקופת ימי הביניים, נשות חרן מכת הַצַבַּאִים עדיין המשיכו לבכות את האל תַּאֻז, כאשר האל תמוז ירד לשאול. קיימות עדויות כי נערכו טקסים לאל זה בסביבות החודש השישי או השנים עשר. על פי עדויות אחרות פולחן זה, היה פולחן עממי של נשים אשר ביכו את ירידת האל תמוז לשאול, שכן על פי המיתוס השומרי ביכו הנשים הסובבות את התמוז ביניהן כלתו ואחותו את ירידתו לשאול[5].

כמו כן לדעת גונקל, מנהג זה היה קיים גם אצל הפיניקים, אשר ביכו את האל אדוניס ובמצרים העתיקה על אוסיריס. ידוע גם במקרא על דברי ההספד שנערך בבקעת מגידו על הדדרימון (ספר זכריה, פרק י"ב, פסוק י"א)[6].

בספרות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול טשרניחובסקי, שהרבה לכתוב על אלים ומיתולוגיה, כתב שיר על "מות התמוז" הנחתם במילים הקשות:

צְאֶינָה וּבְכֶינָה,
בְּנוֹת צִיּוֹן, וּרְאִיתֶן
אֶת צַעַר הָעוֹלָם הַשָּׁרוּי בְּלֹא נֵס,
אֶת צַעַר הָעוֹלָם, לִקּוּיֵי נִשְׁמָתוֹ:
הַתַּמּוּז הַבָּהִיר, הַתַּמּוּז הֵן מֵת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • de Azevedo, Mateus Soares; Stoddart, William (FWD) (2005), Ye shall know the truth: Christianity and the perennial philosophy, World Wisdom, Inc, ISBN 9780941532693 
  • Cragg, Kenneth (1991), The Arab Christian: A History in the Middle East, Westminster John Knox Press, ISBN 9780664221829 
  • Fuller, John Mee (1864), Essay on the Authenticity of the Book of Daniel, Deighton, Bell and co. 
  • Campbell, Joseph, 1962, Oriental Mythology: The Masks of God (New York:Viking Penguin)
  • Campbell, Joseph, 1964. Occidental Mythology: The Masks of God (New York:Viking Penguin)
  • Kramer, Samuel Noah and Diane Wolkstein, 1983. Inanna : Queen of Heaven and Earth (New York : Harper & Row) ISBN 0-06-090854-8
  • Jacobsen, Thorkild, 1976, The Treasures of Darkness: A History of Mesopotamian Religion (New Haven: Yale University Press)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמוז באנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ ראו יחזקאל ח, י"ד
  3. ^ ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק י"ד ראו רש"י ומצודות דוד
  4. ^ ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם – אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב: עם עובד, 1996, עמ' 392–401.
  5. ^ רימון כשר, מקרא לישראל: יחזקאל א'–כ"ד, ירושלים, מאגנס, 2004, עמ' 252.
  6. ^ הרמן גונקל, אגדות בראשית:מבוא לספר בראשית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1998, מ' 134.


Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.