תמרה רובינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמרה רובינס בצעירותה
לוחית זיכרון על ביתם של תמרה רובינס ומנחם בנימיני ברח' דב הוז 24 בתל אביב

תמרה רוֹבּינס (1898 או 1903[1] - 7 בינואר 1984) הייתה שחקנית תיאטרון הבימה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינס נולדה באודסה שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). למדה בבית הספר לבנות "מרגולית" בגוֹלטָה. סיימה את לימודיה בסטודיו לדרמה הבימה במוסקבה. תחילה פנתה אל הבימה בשנת 1917 בעקבות מודעה בעיתון היהודי-רוסי "ראזסוויט" עבור צעירים דוברי עברית השואפים ללמוד את תורת המשחק, רובינס התקבלה לתיאטרון, אך נאלצה מסיבות אישיות לעזוב ולחזור אל התיאטרון שוב בשנת 1920, השנה בה צורפה לקולטיב.

בשנת 1928 עלתה רובינס לארץ ישראל, ושיחקה בהבימה כ-50 שנה - לאורך כל תקופתה בתיאטרון, למעט בהצגות "גבירתי הנאוה בתיאטרון גיורא גודיק, בתפקיד גב' היגינס וב"הורים איומים" בתיאטרון דורות בתפקיד האם.

בהבימה שחקה בהצגות: "הדיבוק", "הגולם", "עמך", "קשה להיות יהודי", "טוביה החולב", "החולה המדומה", "מירה'לה אפרת", "האדמה הזאת", "חדווה ואני", "הלילה השנים עשר", "פאוסט", "היהודי זיס", "הדוד וניה", "רביזור", "עמודי החברה", "אדון בידרמן", "מדמואזל", "מקצועה של הגברת וורן", "השקיעה", "שולחנות נפרדים", "השושנה המקועקעת", "הלהבה הקדושה", "בגרות", "מרד המתים", "גן הדובדבנים" "המת החי", "משפט הקופים", "שש כנפיים לאחד" ועוד.

בשנת 1960 זכתה רובינס בפרס רמח"ל לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב על תפקידה כאליס גלבואזייה, בהצגה מדמואזל.[2] בשנת 1980 זכתה בפרס "ורד הכסף".

בשנת 1976 פרסמה את הספר "בני דורי הגדולים", בו תיארה את חוויותיה עם גדולי הבמה הרוסית: קונסטנטין סטניסלבסקי, יבגני וכטנגוב, מיכאיל צ'כוב ווסבולוד מיירהולד (מיירחולד).

רובינס נישאה תחילה לסופר משה הררי (בלומברג),[3] שנרצח בפרעות תרפ"ט, ולאחר מכן לשחקן תיאטרון הבימה מנחם בנימיני (בירנצווייג) (נפטר ב-1959).[4]

רובינס נפטרה בגיל 86, לאחר מחלה ממושכת. נקברה בבית העלמין נחלת יצחק.[5] לאחר מותה, בהתאם לצוואתה, העניקה הבימה פרס על שמה עבור השחקנית המצטיינת של השנה. במסגרת מבצע ההנצחה של עיריית תל אביב לאמנים תושבי העיר, הונחה לוחית זיכרון על ביתם של רובינס ובנימיני.

גיסתה ברוניה, אחותו של בנימיני, נישאה לעסקן הציוני, העיתונאי והסופר בנימין וסט.

ספרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בני דורי הגדולים, רמת גן: דפוס ביאליק, תשל"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר רובינס שחקנית "הבימה": 1899–1984; הביא לדפוס: מרדכי יעקובוביץ, תל אביב: האיגוד הארצי של השחקנים והבמאים בהסתדרות הכללית, תשמ"ו 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי תמרה רובינס, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, וכן תמרה רובינס באתר חברה קדישא ת"א–יפו: 1898. על פי "Robbins Tamar," in: Who's who Israel, 1968, p. cxx:‏ 4 בפברואר 1903; על פי דוד תדהר (עורך), "תמר רובינס", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4771: 1903-תרס"ג.
  2. ^ שש., שלושה בעלי פרס רמח"ל, דבר, 5 באוגוסט 1960; חולק ופרסי עירית תל־אביב לאמנות הבמה: חתני הפרס: ת. רובינס, לביוש ומילוא, דבר, 7 באוגוסט 1960.
  3. ^ משה אפרים הררי (בלומברג) באתר "יזכור".
  4. ^ מנחם בנימיני, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
  5. ^ תמרה רובינס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.