תמרה ריקמן
 | |
| לידה |
1 במאי 1934 (בת 89) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מקום לימודים |
ניו סקול |
| תחום יצירה | פיסול, ציור, רישום, איור |
| פרסים והוקרה |
פרס משרד החינוך והתרבות |
  | |
תמרה ריקמן (נולדה ב-1934) היא אמנית רב-תחומית היוצרת במדיומים רבים, כלת פרסי אמנות שפסליה מוצגים בארץ ובעולם, ציירת ספרי שירה וילדים, ומרצה לאמנות ולתולדות האמנות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריקמן נולדה ב-1934 בוורשה ועלתה לתל אביב ב-1935. אביה, ממנו התייתמה בהיותה בת עשר, היה חלוץ, חבר בגורדוניה, בקיבוץ עין חרוד, ובגדוד העבודה. אימה הייתה מורה. בעת שירותה הצבאי למדה במשך שנה שיעורי ערב אדריכלות בטכניון, ולאחר מכן למדה שנה בסמינר אורנים - המכללה האקדמית לחינוך, אצל דב פייגין ופרלי פלציג. ב-1954 נסעה לניו יורק ולמדה בבית הספר החדש למחקר חברתי, וב-1958–1962 המשיכה בלימודיה בבית הספר של המוזאון לאומנויות יפות בבוסטון (אנ'), שם הושפעה בעיקר מהרולד טוביש.
היא נישאה ללו כהן, פסל אמריקאי, עמו נסעה לרומא והשתלמה ביציקות ברונזה. ב-1963 המשיכה את לימודיה בפריז, באקדמיה לאמנויות דקורטיביות (École des Arts Décoratifs), בפיסול ובהדפס. ב-1964 שבה לישראל עם כהן שלא מצא בה את מקומו, חזר לארצות הברית, ונישואיהם הסתיימו. לאחר מכן נישאה לט. כרמי ונולד להם בן. בשנים 1974–1976 עבדה בבית הספר לאמנות, אוקספורד, וב-1979–1980 הייתה אמנית אורחת באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה. בין השנים 1966–1989 התגוררה בשכונת אבו תור בירושלים. מאז מתגוררת ופועלת בתל אביב-יפו.
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית עבודתה יצרה ריקמן תחריטים, במכבש שקיבלה מנחום גוטמן, ופיסלה. ב-1965 הציגה תערוכת פיסול ראשונה בגלריה דוגית בתל אביב, ובהמשך הציגה תחריטים בבית האמנים בירושלים. ב-1967 הציגה בגלריה רינה של ברטה אורדנג, באצירת יונה פישר. לאורך השנים יצרה במדיומים שונים, ובטכניקות שונות, מעבודות על נייר ועד וידאו, והיא מציגה תערוכות ברציפות עד לימים אלה. ריקמן מציירת בספרי שירה וגם ספרי ילדים, המפורסם שבהם "מיץ פטל", והיא רואה בעבודתה זו ציור ולא איור[1].
עבודותיה המוקדמות נשאו אופי פיגורטיבי, והתחריטים היו נרטיביים, אך משנות השבעים עברה עבודתה צמצום מבחינה גרפית. פסליה ביטאו אסתטיקה מינימליסטית, צורות מוגדרות ובחומרים תעשייתיים. בשנות השמונים החלה ליצור גם במדיום הציור. רבות מעבודותיה מתייחסות לנוף או מרחבים אנושיים שצומצמו למערכת צורנית-קווית. אמנותה של ריקמן מתייחסת לתולדות האמנות ולא להיסטוריה או מסורת יהודית וישראלית. לדברי טלי תמיר הציור של ריקמן הוא "מודרניסטי מובהק, ציור המודע לערכיו המופשטים, דוחה עקרונית כל תוכן מילולי או ספרותי, נשמר מכל גאות רגשית, או פאתוס"[2]. לאורך עשרות שנים מתקיים שיח על עבודתה עם ליליאן קלאפיש איתה היא חולקת מילון מקצועי דומה.
הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריקמן לימדה פיסול ותחריט במוזיאון ישראל ובבצלאל ירושלים; לימדה תולדות האומנות ואומנות מעשית בבית הספר הניסויי הראשון בירושלים במשך 23 שנים, וכן במכללת דוד ילין, ירושלים; לימדה ציור בבית הספר לאמנות קלישר, תל אביב; לימדה תולדות האמנות בקמרה אובסקורה, ירושלים, ובסמינר הקיבוצים, תל אביב[3].
תערוכות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמרה ריקמן, אוצר: יונה פישר, גלריה רינה של ברטה אורדנג, 1967.
- 1978, Trinity College, Green Room, דבלין.
- תמרה ריקמן, שניים או שלושה ממדים, גלריה גורדון, תל אביב, 1979.
- The Steel Tree, פסל לזכר נשיא אירלנד Cearball ó Dȧlaigh, בהזמנת משרד החוץ, Sneem sculpture trail.[4]
- תמרה ריקמן: החוף המכושף, מוזיאון ישראל, ירושלים,1987.
- טרנזיט ברלין, אוקטובר - נובמבר, 1988, ולאחר מכן בגלריה ומועדון אמנות - בוגרשוב 60, תל אביב, 1989.
- עבודות חדשות - סדרת החסקה, גבעון - גלריה לאמנות, תל אביב, 1991.
- תמרה ריקמן - מלאכים, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1993.
- תמרה ריקמן, ליאת קפלן - משולשים, אוצרת: טלי תמיר. גלריה הקיבוץ, 1999.
- תמרה ריקמן, עבודות שלא עשיתי, אוצרת: רותי אופק, המוזיאון הפתוח תפן, 2011[5].
- סודות מן החדר: הדפסים מאוסף המחלקה לרישום והדפס, תמרה ריקמן: מנחת אביב לינוסה, אוצרת: דלית מתתיהו מוזיאון תל אביב, 2012, אלבום בהוצאת לושי אמנות ופרויקטים.
- תמרה ריקמן: צורה ודיאלוג, אטליה שמי, קיבוץ כברי, 2013.
- תמרה ריקמן, Notlike, אוצרת: טלי תמיר, גלריה רו-ארט, 2014.
- תמרה ריקמן, אובייקטים נשכחים, גלריה ברבור, 2016.
- תמרה ריקמן, נעה רז מלמד, מיה מוצ'בסקי פרנס, בעיקר לבן, גלריה חנינא, מקום לאמנות עכשווית, מרץ 2017.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ט. כרמי, תמרה ריקמן, תביעה, מהדורה ממוספרת בהוצאת תרשיש 1967.
- חיה שנהב, מיץ פטל, ציורים - תמרה ריקמן, עם עובד, 1970.
- ריקמן תמרה, 12 תצריבים ל-12 שירים מאת דן פגיס, סדנת ההדפס, 1989.
- ליאת קפלן, תמרה ריקמן, משולשים. אבן חושן, 2001.
- נורית זרחי, שלושה אגסים וחד-קרן, ציורים: תמרה ריקמן. גרף, 2009.
- תמרה ריקמן, עבודות שלא עשיתי, עם עובד, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן, 2011.
פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1955 - פרס ראשון בתחרות מלגות, בית הספר החדש למחקר חברתי, ניו יורק, ארצות הברית
- 1975 - פרס ירושלים לפיסול ולציור, עיריית ירושלים
- 1985 - פרס בנק דיסקונט לישראל לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1989 - מלגה, קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 1992 - פרס לציור ולפיסול על-שם נחום גוטמן, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
- 1993 - פרס משרד החינוך התרבות והספורט
- 2014 - פרס ע"ש אריק איינשטיין לאמנים ותיקים, בקטגוריית האמנות הפלסטית
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדפסים של תמרה ריקמן, באתר סדנת ההדפס ירושלים
תמרה ריקמן וליליאן קלאפיש על לאה גולדברג, ראיון מצולם במיזם "העברים"
נעמה ריבה, האמנית תמרה ריקמן: "זה ציור שאין בו סיפור. אין לי מסר. אני רוצה לנשום ולעבוד", באתר הארץ, 2 במאי 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כרמלה טייכמן, בשיחה עם תמרה ריקמן, אמנית, נובמבר 2015, באתר בית לאמנות ישראלית, 21/11/2015(הקישור אינו פעיל)
- ^ טלי תמיר, מלאכים בשמי תל אביב - על העבודות החדשות של תמרה ריקמן, באתר טלי תמיר אוצרת וחוקרת אמנות ישראלית, 2012
- ^ מוזיאון ישראל, תמרה ריקמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית
- ^ The Steel Tree, Sneem
- ^ טלי תמיר, גומי נשפך אל שדות מתנפחים, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2011