תמרורים בישראל

תמרור "עצור" הוא תמרור ייחודי לישראל, שונה מהתמרורים המקבילים באירופה ובארצות הברית

לוח תמרורי תנועה של המשטרה הבריטית שהוצב בתחנת אגד בשנת 1936

התמרורים בישראל נקבעים על ידי משרד התחבורה. קביעה קודמת של התמרורים פורסמה בקובץ התקנות, בהודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התש"ל-1970. הגרסה הנוכחית של קביעה זו נכנסה לתוקף ב-26 ביוני 2011, ומאז תוקנה פעמים אחדות.^[1] תמרורי הדרך והשלטים במדינת ישראל מצייתים ונסמכים ברובם על התקן הבין-לאומי כפי שנקבע בוועדת וינה לתקנון תמרורים עם זאת חלק מהתמרורים במדינת ישראל שונים במידה מהתקן.

בהתאם לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, הצבתם של תמרורים היא בסמכותן של רשות תמרור מרכזית ורשות תמרור מקומית. לקצין משטרה נתונה סמכות להציב בדרך תמרור זמני הנושא עליו סימן מטעם משטרת ישראל. בתקנות אלה נקבעה גם חובת הציות לתמרורים על ידי עוברי דרך (המשתמשים בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה או לכל מטרה אחרת).

התפתחות לוח התמרורים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 התמרורים שהוצבו בישראל היו לפי לוח התמרורים הבריטי. בסוף שנות ה-60 עוצב לוח התמרורים הישראלי הראשון והוא פורסם לראשונה בינואר 1970. במהלך השנים הלוח התעדכן מספר פעמים ונעשו בו שינויים, אך הלוח כולו לא הוחלף ושימש את משרד התחבורה, נהגי ישראל ומערכות המשפט הישראליות במשך למעלה מ-40 שנה, מינואר 1970 ועד 26 ביוני 2011.^[2]

עדכון של הלוח פורסם באוקטובר 2002 ומאז בעקבות שינויי תקינה והצטברות של דרישות לשינויים שחלקם נבע מהפיתוח המואץ של רכבת ישראל, כבישים מהירים והתכנון לבניית רכבות עירוניות במרכזי הערים נוצר צורך בכתיבת הלוח מחדש וב-2007 פרסם משרד התחבורה טיוטה למהדורה המעודכנת של התקנות וההנחיות להצבת תמרורים לקראת פרסום הלוח החדש.

לוח התמרורים הנוכחי פורסם בדצמבר 2010 והוא תואם גם את אמנת וינה לתקנון תמרורים שישראל חתומה עליה. הוא מורכב מ-257 תמרורים (לעומת 188 בלוח הישן) ו-95 סמלים שרובם חדשים, בחלוקה ל-10 קטגוריות (במקום 6 בלוח הקודם),^[3] שהן:

תמרורי אזהרה והתראה: כגון "דרך מפותלת", "כביש משובש". מרביתם בצורת משולש אדום.
תמרורי הוריה כגון: "סע ימינה או ישר", "פְּנִיַּת פַּרְסָה שמאלה". מרביתם בצורת עיגול כחול.
תמרורי זכות קדימה: כגון "תן זכות קדימה בדרך החוצה", "מעגל תנועה".
תמרורי איסורים והגבלות: כגון "אין כניסה לאופנוע", "אסורה הפנייה שמאלה". מרביתם בצורת עיגול אדום.
תמרורי תחבורה ציבורית: כגון "כביש או נתיב לתחבורה ציבורית", "תחנת אוטובוס ציבורי". בחלק ניכר מהם שולט הצבע הצהוב
תמרורי מודיעין והדרכה: כגון "כביש ללא מוצא", "כביש חד סיטרי" מרביתם בצורת מלבן כחול או ירוק.
תמרורי רמזורים ובקרת נתיבים - סוג מיוחד של תמרורים חשמליים המסדירים את התנועה בצמתים ובנתיבים.
תמרורי סימון על פני הדרך: כגון "מעבר חצייה להולכי רגל", "אי תנועה" מסומן על פני הדרך, בדרך כלל בצבע לבן.
תמרורים באתר עבודה: כגון "אתר עבודה בדרך", "עמודי הכוונה" מרביתם בצבע כתום.
סמלים: כגון "חנייה", "עזרה ראשונה".

תמרורים ושילוט ייחודיים לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההסתמכות על התקן הבינלאומי קיימים מספר שלטים הייחודיים לישראל. עיקר השוני נובע מכיתוב על גבי שלטים בהם מופיע טקסט כתוב, תמיד בשפה העברית ובדרך כלל מלווה בכיתוב בערבית ובאנגלית. שלט ייחודי לישראל הוא שלט "כביש אגרה" ועליו ציור של דרך והסמל הרשמי למטבע שקל חדש. שלט ייחודי נוסף הוא השלט "אזור אסור ללימוד נהיגה" (418) והשלט המבטל אותו (419). השלט תמרור עצור מסתמך על הדוגמה הבין לאומית אך לא מכיל טקסט כמקובל בשלטים בארצות אחרות אלא ציור של יד לבנה וללא כיתוב. בנוסף לכך קיימים מספר הבדלים מינוריים בשלטים של ישראל ביחס לתקן הבין-לאומי כך למשל תמרור "חניה" הוא ריבוע כחול ובו האות העברית ח' בנוסף לאות הלטינית P.