תמר כתריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמר כתריאל
אין תמונה חופשית
לידה 1947 (בת 74 בערך)
איטליה
ענף מדעי לשון ותרבות, תקשורת בין-תרבותית
מוסדות אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תמר כתריאל (נולדה ב- 1947) היא חוקרת תקשורת ותרבות, פרופסור אמריטה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. עוסקת בהוראה ובמחקר בתחומים של לשון ותרבות, תקשורת בין-תרבותית, חקר שיח בקורתי, רטוריקה, אנתרופולוגיה של מדיה, חקר מוזיאונים, חקר זיכרון קולקטיבי, וחקר הממשק שבין תקשורת לאקטיביזם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה באיטליה לליזה ולד"ר אליעזר אפשטיין, ועלתה עם משפחתה לישראל ב-1952.

סיימה תואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בחוג לשפה וספרות אנגלית (עם התמחות בבלשנות), ותואר שני באוניברסיטת חיפה בתחום הבלשנות בחוג לשפה וספרות אנגלית. השלימה דוקטורט במחלקה לתקשורת באוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית, שם התמחתה בגישות אנתרופולוגיות לחקר התקשורת, תוך שילוב לימודי תקשורת ואנתרופולוגיה. ב-1983 הצטרפה לסגל של אוניברסיטת חיפה.

כתריאל זכתה שלוש פעמים במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע, ושני ספריה הראשונים זכו בפרסי הצטיינות מטעם החברה האמריקאית לתקשורת. היא שמשה כמרצה וחוקרת אורחת באוניברסיטאות ומכוני מחקר מובילים[1], כחברת מערכת במגוון רחב של כתבי עת אקדמיים בינלאומיים וישראליים בתחום התקשורת, האנתרופולוגיה וחקר השיח[2], והדריכה למעלה מחמישים תלמידי תואר שני, דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים בתחומים אלה.

באוניברסיטת חיפה היא שמשה כראשת החוג לתקשורת והחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך, כראשת החטיבה ללימודי האישה, וכן הייתה פעילה כחברת סנט וועדות מרכזיות באוניברסיטה ומחוצה לה, כולל בוועדה מייעצת של האו"ם שנועדה להטמיע גישות ושיטות מתחום האתנוגרפיה של התקשורת בעבודתם של גופים שונים בארגון. ב-2003 הייתה בין הזוכות בפרס שהעניקה עיריית חיפה שניתן לנשות אקדמיה שעבודתן מהווה גשר לקהילה. ב-2017 נבחרה למעמד היוקרתי של Fellow מטעם האגודה הבינלאומית לתקשורת (ICA).

כתריאל מתגוררת בחיפה, נשואה לפרופ' יעקב כתריאל, ואם לבן ובת.

תרומתה המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה ב'דוגריות' כסגנון דיבור צברי, הייתה העבודה האקדמית הראשונה שיישמה גישה אתנוגרפית לחקר התקשורת בחקר התרבות הישראלית. העבודה הדגישה את תפקידן של אידאולוגיות לשוניות בעיצובן של זהויות תרבותיות ובכך אתגרה מודלים מקובלים בחקר השיח שעסקו בדפוסי דיבור ישיר ועקיף בתרבויות שונות[3].

מחקרים שערכה מאז, שגם הם משלבים מחקר אתנוגרפי ומחקר טקסטואלי, עוסקים בהיבטים שונים של תקשורת פנים-אל-פנים ובתקשורת מתווכת מדיה - היא כתבה על שיתוף פעולה וקונפליקט בחברת הילדים, על 'מסיבות קיטורים' כדפוס מפגש בחברת המבוגרים, על דרכי ייצוג במוזיאונים ואתרי מורשת, על דפוסי אינטראקציה בשיחות יום ובשיחות לילה ברדיו, על שיח ה'גיבוש' בחברה הישראלית, על "שיחות נפש" כמוסד לשוני בעידן החלוצי, על ההבניה הרטורית של זיכרון קולקטיבי בסרטים דוקומנטריים ובשיח הממסדי, על שיח העדות של "שוברים שתיקה" ושל סרבני מצפון, ועוד.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מילות מפתח: דפוסי תרבות ותקשורת בישראל. אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, 1999.
  • Talking Straight: Dugri Speech in Israeli Sabra Culture. Cambridge: Cambridge, University Press, 1986.
  • Communal Webs: Communication and Culture in Contemporary Israel.  Albany: SUNY Press, 1991. 
  • Performing the Past: A Study of Israeli Settlement Museums. Mahwah, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates, 1997.
  • Dialogic Moments: From Soul Talks to Talk Radio in Israeli Culture. Detroit: Wayne State University Press, 2004.
  • Defiant Discourse: Speech and Action in Grassroots Activism. London: Routledge, 2021.

ספר בעריכתה:

  • Anna Reading & Tamar Katriel, eds. Cultural Memories of Nonviolent Struggles. Basingstoke, Hampshire: Palgrave Macmillan, 2015. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעקבות מחקרה, המושג 'דוגרי' נכלל כערך נפרד בארבע אנציקלופדיות בינלאומיות שעוסקות בלשון ותקשורת. 
  2. ^ כולל אוניברסיטת בולוניה, האוניברסיטה המרכזית של היידראבד בהודו, אוניברסיטת וייקטו בניו זילנד, אוניברסיטת קייפטאון, קינגס קולג' לונדון, המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת אריזונה, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת טקסס באוסטין, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת רטגרס, מרכז גטי לתולדות האמנות, ומדעי הרוח בסנטה מוניקה.
  3. ^ כולל כתבי העת: מסגרות מדיה, סקריפט, עיונים בשפה וחברה, Communication Monographs; Communication Theory; Critical Studies in Media Communication; Cultural Anthropology; Discourse, Context & Media; Journal of Communication; International & Intercultural Communication Annual; Journal of Contemporary Ethnography; Journal of International & Intercultural Communication; Qualitative Research in Communication; Research on Language; Social Interaction; Review of Communication; Text & Performance Quarterly; The Quarterly Journal of Speech