הנוער הערבי החלוצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תנועת הנוער הערבי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפגנת הנוער הערבי החלוצי באחד במאי בשנות החמישים

תנועת הנוער הערבי החלוציערבית: الشبيبة العربية الطلائعية, בתעתיק: א-שביבה אל-ערבייה א-טלאאעייה) הייתה תנועת נוער שפעלה בקרב ציבור ערביי ישראל בעיקר בנצרת, חיפה וואדי ערה בשנות החמישים. התנועה הוקמה על ידי השומר הצעיר ומפ"ם בראשית שנות החמישים במטרה לשיתוף פעולה ערבי-יהודי בבניית הארץ על בסיס מעמדי של מעמד הפועלים, שבכוחו, כך סברו, לגשר על פערי הלאום. במסגרתה גם יצאו מאות צעירים ערבים להכשרה בקיבוצי השומר הצעיר.

התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיא פעילותה של התנועה, בשנת 1960, היו בה 45 קינים בכפרי הערבים בישראל וכ-1,800 חניכים.

לבוש התנועה היה חולצה כחולה עם שרוך לבן ("חולצה שוֹמֵרית") וכאפייה. היה לה סמל משלה וסיסמתה הייתה "חזק ונאמן" (שינוי מסיסמת השומר הצעיר "חזק ואמץ").

אף על פי שהכוונה המקורית הייתה הקמת קיבוץ ערבי או משותף, התוכנית הייתה למעשה אוטופית ולא צלחה. היא נתקלה בהתנגדות בשל כוונת המדינה להקצות קרקע להתיישבות יהודית והתנגדותה לאפשר זאת למען התיישבות ערבית. לבסוף הקימו בוגרי התנועה קואופרטיבים אחדים ביישוביהם בתמיכת מרכז הקואופרציה של ההסתדרות הכללית.

התנועה לא האריכה ימים. עם תום תקופת הממשל הצבאי היא נחלשה משמעותית, גם בשל התגברות התודעה הלאומית בקרב הצעירים הערבים על רקע עליית הנאצריזם בעולם הערבי. עד שנות השמונים התקיימה התנועה במתכונת מצומצמת כ"תנועת הנוער הערבית". בשנת 2004 התפרקה תנועת הנוער הערבית, ובשנת 2006 התקבלה החלטה משותפת לקיים את התנועה כחטיבה אוטונומית בתוך תנועת השומר הצעיר בשם אג'יאל.

הכשרה בקיבוצי השומר הצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת התנועה, החל מ-1951, יצאו מאות צעירים ערבים ישראלים בקיבוצי השומר הצעיר לתקופות ממושכות על מנת לקבל שם הכשרה חקלאית ואידאולוגית. היה זה יישום של סיסמת השומר הצעיר "ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים". בין מובילי היוזמה בשומר הצעיר היו המזרחן אהרן כהן ומדריך הנוער אברהם בן צור.

הצעירים הערבים גרו בקיבוצים, למדו עברית, עבדו והשתתפו בפעילות החברתית והפוליטית. בפועל היה הדבר בניגוד למגבלות שהטיל הממשל הצבאי על ערביי ישראל, שאסרו עליהם לצאת את כפריהם ללא היתר. לפחות במקרה אחד, בקיבוץ יקום, גירשו חברי הקיבוץ שוטרים צבאיים שהגיעו כדי ללכוד את החניכים הערבים. בקיבוצים למדו החניכים עברית. חלקם קיבלו שמות עבריים. מעטים התחתנו עם נשים יהודיות.

לחניכים שיצאו לקיבוצים היו מניעים שונים: בעוד שחלקם קיוו לבסס שיויון ושיתוף, היה המניעים של אחרים כלכלי - להתפרנס ולצאת מהמציאות הכלכלית הקשה ששררה באותו זמן בכפריהם עקב אילוצי הממשל הצבאי. המפגש של חלקם עם החברה היהודית - שאותה הכירו עד אז דרך מנגנון הממשל הצבאי - היה לא קל. גם חלק מבני משפחותיהם של החניכים התנגדו ליציאתם אל הקיבוצים היהודים. חברי הקיבוצים מצדם התמודדו עם דעות קדומות אודות החברה הערבית כאשר קלטו את החניכים הערבים. חלק מהחניכים הערבים טענו שלמרות השאיפה לשיויון, בפועל הם לא זכו תמיד בקיבוצים ליחס שוויוני, וגם הופלו לרעה לעומת ילדי חוץ יהודים שנקלטו בקיבוצים.

לתוכנית ההכשרה הייתה השפעה של ממש על עתידם של החניכים ושל בני משפחותיהם. רבים מהחניכים הערבים בקיבוצים המשיכו בפעילות פוליטית לאחר ששבו ליישובי המוצא שלהם. רובם הצטרפו למפ"ם. כמה מהם הגיעו לתפקידים בכירים בשלטון המקומי. כמה מהחניכים זכו בזכות ההכשרה בקיבוצים ולימוד השפה העברית לקרש זינוק ללימודים גבוהים ולהתקדמות חברתית וכלכלית. ביניהם היו עטאללה מנצור, לימים עיתונאי בעיתון הארץ וחבר הכנסת מסיעת מרצ וליד צאדק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושפט נצר, תמר רז, תנועת הנוער הערבי החלוצי מיוזמת מפלגת הפועלים המאוחדת: סוגיה בתולדות ערבי ישראל, תל אביב: מכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה - אוניברסיטת תל אביב, 1976.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם בן צור היה המדריך של ההכשרה הראשונה בשער העמקים