תנועת העבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיעות פועלים בכנסת
יוצאות אחדות העבודה ומפא"י

תנועת העבודה הוא שם כולל לתנועות ולמפלגות הפועלים הציוניות (בעיקר המפלגות הסוציאליסטיות) בתקופת היישוב ולאחר מכן במדינת ישראל.

תנועת העבודה היוותה בתקופת היישוב ובשנות החמישים והשישים תנועה דומיננטית, כשמפלגותיה (בעיקר מפא"י) היוו את מפלגות השלטון במדינה, זכו לתמיכה רבה ולרוב גדול בכנסת. התנועה כללה בתוכה מוסדות ארגוניים, התיישבותיים ותרבותיים רבים וחזקים, כמו הסתדרות העובדים על מוסדותיה השונים והתנועה הקיבוצית. מאז אמצע שנות השבעים איבדה התנועה מכוחה, מפלגותיה ומוסדותיה איבדו מחוזקם וחלק ממוסדותיה הופרטו.

האידאולוגיה החברתית של תנועת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשיתה, הייתה תנועת העבודה מאופיינת במידה רבה על ידי עמדות חברתיות שמאליות המשלבות סוציאליזם עם ציונות. במשך השנים, נטתה ההשקפה החברתית השלטת בתנועה לכיוון הסוציאל-דמוקרטי המודרני, מדינת רווחה הדואגת לציבור העובדים ולחלשים בחברה במערכות ציבוריות חזקות ומקבלת את הקפיטליזם בגרסה סוציאלית.

מפלגות הפועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל הצעיר בלתי מפלגתיים פועלי ציון הפועל המזרחי אחדות העבודה פועלי ציון שמאל מפא"י העובד הציוני מפא"י מפלגת השומר הצעיר התנועה לאחדות העבודה הליגה הסוציאליסטית התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון מפלגת פועלים השומר הצעיר מפ"ם מפא"י הפועל המזרחי העובד הציונימפלגות הפועלים הציוניות ביישוב.png
אודות התמונה

המפלגה המרכזית בתנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה המרכזית בתנועת העבודה הייתה מפא"י ולאחריה מפלגת העבודה המהווה המשך של מפא"י (שהתאחדה עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י, שנוסדו על ידי יוצאי מפא"י והפורשים ממנה). מפא"י הוקמה בשנת 1930 כאיחוד בין מפלגת אחדות העבודה (שגם היא נוצרה כאיחוד בין פועלי ציון בהנהגת דוד בן-גוריון לבין "הבלתי מפלגתיים" בהנהגת ברל כצנלסון) לבין מפלגת הפועל הצעיר.

את תנועת העבודה (ואף את היישוב ואת המדינה) הנהיג במשך עשרות שנים דוד בן-גוריון. בן-גוריון היה ממנהיגיה הבולטים של התנועה עוד מתקופת העלייה השנייה, ועמד בראש מפא"י במשך 34 שנה, מיום היווסדה ועד שנת 1964. אחריו באו לוי אשכול, גולדה מאיר יצחק רבין ושמעון פרס.

האגף השמאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגה נוספת בתנועת העבודה הייתה השומר הצעיר ומפלגת ההמשך שלה מפ"ם (שנוסדה על ידי השומר הצעיר והתנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, שעזבה את מפ"ם ונספחה לבסוף אל מפלגת הפועלים הראשית, ממנה יצאה במקורה). בתקופת היישוב וגם לאחריה, החזיקו השומר הצעיר ומפלגת הלוויין שלה, הליגה הסוציאליסטית, וכן המפלגה השמאלית הקטנה פועלי ציון שמאל, בהשקפה מרקסיסטית פרו-סובייטית אך לאחר מכן התרחקה ממנה. הגורם שהבדיל בין מפלגות אלה ואף בין מפ"ם בראשיתה לבין המפלגה הקומוניסטית היה הציונות. סיעת השמאל שפרשה ממפ"ם אף נטשה את הציונות והצטרפה למפלגה הקומוניסטית (מק"י). מפ"ם עצמה התאחדה בראשית שנות התשעים עם מפלגות שמאל נוספות לסיעת מרצ.

האגפים האחרים (ימני ודתי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצד הלא סוציאליסטי של תנועת העבודה ניתן למנות את העובד הציוני וכן את התנועה הדתית הפועל המזרחי שהיא המרכיב העיקרי של המפד"ל כיום.

מוסדות וארגוני התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר של סמל ההסתדרות ובתוכו ייצוגים של תחומי פעילותה של תנועת העבודה. (מרכז הסמינרים של הנוע"ל, קיבוץ רביד).

לתנועת העבודה משתייכים מוסדות שונים, שזוהו איתה מבחינה אידאולוגית והם בעלי זיקה כזו או אחרת למפלגות הסוציאליסטיות. הבולטת שבהם היא הסתדרות העובדים, המייצגת חלק גדול מציבור העובדים השכירים ולה היו שייכים בעבר גופים ומוסדות בתחומים שונים: מפעלי תעשייה דוגמת כור תעשיות וסולל בונה, מרפאות קופת חולים כללית, בנק הפועלים ומוסדות תרבות כמו הוצאת עם עובד והתאחדות לספורט "הפועל" שכיום פועלים באופן עצמאי.

בתחום החינוך פעל בתקופת היישוב זרם העובדים, אשר כלל בתי ספר של ההסתדרות הכללית שכונו "בית החינוך לילדי עובדים". הוא היה הזרם השני בגודלו ביישוב ובו התחנכו נכון לשנת 1948 כ-30% מתושבי הארץ. זרם החינוך זוהה אידאולוגית עם תנועת הפועלים ודגל בחינוך סוציאליסטי. תנועות הנוער המזוהות עד היום עם תנועת העבודה הן "השומר הצעיר", "הנוער העובד והלומד" ו"המחנות העולים" והן הקימו גם גרעיני התיישבות. תנועת הנשים "נעמת" שהקימה ההסתדרות גם היא בעלת זיקה לתנועת העבודה, ובין היתר הקימה רשת מעונות יום לגיל הרך, בתי ספר תיכוניים טכנולוגיים, כפרי נוער ומרכזי ייעוץ לנשים.

לתנועת העבודה חלק חשוב בהתיישבות העובדת בארץ ישראל, ואנשי התנועה על פלגיה השונים (במיוחד אנשי העלייה השנייה) ייסדו צורות התיישבות חקלאיות: הקבוצה, הקיבוץ והמושב. התנועה הקיבוצית מזוהה יותר מכל מבחינה אידאולוגית עם תנועת העבודה, כמו גם חלק נכבד מהמושבים.

תנועת העבודה הקימה ב-1920 את ארגון ההגנה למען מתן הגנה וביטחון ליישובים העבריים. הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה", הפלמ"ח, זוהה יותר מכל עם ערכי התנועה, כשאנשיו שילבו עבודה במשקים החקלאיים יחד עם אימונים. למפלגות וארגוני התנועה יש גם חלק חשוב בפעילויות ההעפלה לארץ.

ניתן באופן כללי לומר, כי מוסדות התנועה הקיפו בעבר את כל מרקם החיים החברתי והתרבותי של תומכיה: קבלת חינוך בבית החינוך לילדי עובדים ובתנועות הנוער הסוציאליסטיות, מרפא במרפאות קופת חולים כללית, עבודה במפעלים ההסתדרותיים או בחקלאות בקיבוצים, קריאה בעיתונים "דבר" ו"על המשמר" ובספרי "עם עובד", ספיגת תרבות בתיאטרון "האוהל" ולאחר מכן "בית ליסין" ועוד. חלק ממפעלים אלה פועלים כיום במנותק מהתנועה לאחר שהופרטו, וחלקם נעלמו.

גם בקרב יהודי חוץ לארץ פועלות קבוצות ותנועות המזוהות עם תנועת העבודה הישראלית. תנועות הנוער השומר הצעיר הייתה פעילה מאוד בריכוזים היהודיים באירופה עוד משנת 1911, ולה תפקיד חשוב בפעילות היהודים ובהתנגדות היהודית בתקופת השואה. בקרב יהודי ארצות הברית פעלו קבוצות כמו "פועלי ציון ארצות הברית" וארגון העובדים פאראבאנד, שהתאגדו ב-1971 להקים את "ארגון ציונות העבודה" (Labor Zionist Alliance). ב-2004 שונה שמה של התנועה ל"עמנו". בתחום החינוך הלא-פורמלי פועלת תנועת הנוער הבונים דרור, לקידום ערכי תנועת העבודה בקרב יהודי התפוצות.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ניתן לזהות את ממשיכי תנועת העבודה בתנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות-חלוציות (הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, המחנות העולים). כמו כן ממשיכת דרכה של מפא"י ומפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון היא מפלגת העבודה, וממשיכת דרכה של מפ"ם היא מפלגת מרצ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: תנועת העבודה בארץ ישראל
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]