תסביך
תסביך בפסיכולוגיה הוא מבנה לא-מודע אשר מכיל רגשות, זיכרונות, תפיסות ומשאלות העולות בתגובה לאיום על יציבות העצמי. בפסיכואנליזה, תסביכים נוגדים לדחפים ויוצרים קונפליקטים בנפשו של האדם.
תסביכים נפוצים בתחום חקר הנפשי ולעיתים קרובות הופכים רלוונטיים באבחונים והצעת פתרונות בטיפולי פסיכותרפיה, כמו בטיפול ממוקד אינדיבידואליזציה או חיפוש העצמי. תסביך יתקיים במקרה של מחשבות מטרידות, חודרות וחוזרות.[1] גם במקרה של מחשבות חוזרות על אירוע טראומטי, כמו למשל קטיעת רגל והשלכותיה.[2]
לרוב תסביכים נחקרים בתחום פסיכולוגיית המעמקים, ענף בפסיכולוגיה הטוען כי האישיות נקבעת ומושפעת מתהליכים לא מודעים.[3]
נושא התסביכים והחשיבות שלהם בנפש האדם פותח בהרחבה על ידי קרל גוסטב יונג שהיה מקורב לזיגמונד פרויד.[4] לפי יונג ללא ניתוח ופתרון, תסביכים ממשיכים להפעיל השפעה לא מודעת כקיבעון תוך הפחתת אפשרות התאמת מחשבות, רגשות והתנהגויות למציאות משתנה ומונעים אפשרות לאינטגרציה.[5]
קרל גוסטב יונג
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרל גוסטב יונג הבחין בשני סוגים של תת-מודע: הלא-מודע האישי והלא-מודע הקולקטיבי. הלא-מודע האישי מהווה הצטברות חוויות אישיות מחייו של אדם שלא ניתן להיזכר בהן באופן מודע. הלא-מודע הקולקטיבי לעומת זאת, מהווה מעין ירושה אוניברסלית של כלל בני אדם מעין "זיכרון כלל אנושי" שעבר לכל אחד מאיתנו. בדומה למוטוריקה ולאינסטינקטים של בעלי חיים אחרים.
יונג סבר שהלא-מודע האישי נשלט על ידי תסביכים, ואלו יכולים להיות מודעים, מודעים חלקית או לא מודעים.[2] יונג האמין שתסביכים הם דבר נורמלי לחלוטין מכיוון שלכל אדם יש חוויות רגשיות וקונפליקטים המשפיעות על הנפש. למרות שהם נורמלים, תסביכים שאינם נפתרים עלולים לגרום לכאב וסבל רב.[6] בשונה מפרויד שהתמקד בתסביך אדיפוס ותסביך אלקטרה; יונג הציג ובחן מגוון של תסביכים.[7]
יונג תיאר תסביכים כבעלי מידה גבוהה של עצמאות, ותיאר כל תת-תסביך שאדם מכיל כ"נפש שבורה" המהווה בסיס ל"מיני-אישיויות", אותן כינה "דמויות פנימיות".[8] גישה שהובילה אחרים לשימוש נרחב בטכניקות זיהוי תסביכים, לעיתים תוך ביצוע מבחני אסוציאציות מילוליות, וטיפולים פסיכותרפיסטיים המעודדים מטופלים לבטא מחשבות, רגשות ועמדות של תת-אישיויותיהם השונות, כדרך להקל על שילוב מאפייניהם המגוונים של כל תסביך. תהליך אותו כינה יונג כאינדיבידואציה.[9]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Moses, Montrose J. "Synaptinemal complex." (1968): 363-412.
- 1 2 Dewey, R. A. (2018) [2007]. Psychology: An Introduction (2017-2018 revision).
- ↑ Brink, T. L. "History and Depth Psychology: Some Reconsiderations." The Historian 41.4 (1979): 738-753.
- ↑ Hopcke, Robert (1992). A guided tour of the collected works of C.G. Jung. Shambhala Publications. p. 18.
- ↑ Humphris, Alana. Motherhood and Psychotherapy Training: A Heuristic Self-Search Inquiry into a Trainee’s Experience. Diss. Auckland University of Technology, 2023.
- ↑ Mattoon, Mary Ann. Jungian psychology in perspective. Simon and Schuster, 1985.
- ↑ Carlini, C. (2005), Understanding Freud's Oedipus complex,
- ↑ Rowan, John. Subpersonalities: The people inside us. Routledge, 2013.
- ↑ Lester, David. Theories of personality: A systems approach. Routledge, 2019.
