תסמונת המתחזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תסמונת המתחזה עוסקת בקושי של אנשים להפנים הישגים ויכולות שלהם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים עלולים לחשוב שהם אינם ראויים להישגים שהגיעו אליהם ונוטים לדחות ראיה או הוכחה חיצוניים להישגים, בטענה שמדובר במקריות בלבד, מזל, תזמון, או הטעיה מוצלחת מצידם. הסינדרום מלווה בחשש ש"המסיכה תיקרע" והמתחזה ייחשף.

המונח נטבע על ידי הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס ב-1978[1].

תסמונת המתחזה אינה אבחנה פסיכיאטרית רשמית או הפרעה פסיכולוגית מוכרת (לא מופיעה במדריך ה DSM לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), אבל פסיכולוגים ומחנכים רבים כתבו על התסמונת ספרים ומאמרים.

ההשפעה השלילית של התסמונת מתגברת כאשר מחשבתו של אדם משפיעה על המציאות שלו, כך שהאמונה שיש לאותו אדם על עצמו הופכת לאמת סובייקטיבית שמשפיעה עליו ועל אחרים ביחסי העבודה. תופעת ההסלמה של התסמונת במסגרתה מחשבה יוצרת מציאות, מכונה בפסיכולוגיה החברתית נבואה המגשימה את עצמה (או אפקט פיגמליון).

תסמונת המתחזה מופיעה אצל גברים ונשים במידה שווה, אך גברים נוטים להיות מושפעים ממנה יותר בתנאי סטרס קיצוניים[2].

במחקרים מוקדמים נחשבת התסמונת לתכונת אישיות מושרשת. ספרות חדשה יותר רואה בו תגובה למצבים מסוימים.

מתוצאות מחקר שפורסמו בשנת 2011 בכתב העת International Journal of Behavioral Science עולה כי כ-70% מהאנשים יחוו לפחות אפיזודה אחת של תסמונת מתחזה במהלך חייהם. התסמונת עשויה להיות נפוצה במיוחד בקרב נשים עם צורך גבוה בהישג[3].

בעבודות מוקדמות יוחסה התסמונת בעיקר לנשים בעלות קריירה מצליחה[1], או לקבוצות מיעוטים כמו שחורים בארצות הברית, אבל עם התרחבות המחקר היא נמצאה גם בקרב גברים בקבוצות שונות[4]. היא נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומבוגרים שסומנו כבעלי פוטנציאל או מחוננים.[דרוש מקור] מוצאים אותה לעיתים קרובות באקדמיה, בקרב תלמידי מחקר וגם אצל חוקרים בכירים יותר. מחקר משנת 2019 מעלה כי סטודנטים שנחשבים לחלוצים במשפחה בשבירת תקרת הזכוכית ללימודים אקדמיים נוטים יותר לחוות את תסמונת המתחזה, שמתבטאת אצלם יותר בתחושות של חוסר שייכות, היעדר כישורים או אינטליגנציה מספקת להמשיך בלימודים.

אותם סטודנטים המוגדרים: פורצי הדרך וחלוצים במשפחתם חשים כי הם מביאים כבוד למשפחתם אך המפגש עם סטודנטים אחרים וההשוואה החברתית אליהם גורמים לתחושות שליליות של תחרותיות לא-פרופורציונלית. תחושות אלו יכולות להביא לקיבוע של אותם אלו הסובלים מהתסמונת לקיבוע בעמדת נחיתות שגורמת להם להסתכל מלמטה על קבוצת השווים שלהם. כאשר מתגברת תסמונת המתחזה אצל אותם הסטודנטים הם תופסים את התחרות לא כגורם מעודד אלא כגורם מעכב: כמשפיעה לרעה על הישגיהם במבחנים ועבודות, כמצמצמת מעורבות, נוכחות וביצועים וכמעלות את כוונות הנשירה[5].

אפשר לראות את סינדרום המתחזה כתופעה הפוכה לאפקט דאנינג-קרוגר, שהוא מצב שבו אנשים מעריכים את יכולותיהם הערכת יתר.

תסמונת המתחזה יכולה להתרחש גם בהקשר למחלת נפש ומהלך הטיפול בה. אינדיבידואלים מסוימים יתפשו עצמם כפחות חולים (נוטים פחות לדיכאון וחרדה) מאשר הסובבים אותם או מאנשים בעלי מחלות נפש מאובחנות בשל העדר סימפטומים מובהקים, מה שמאשרר עבורם כי אין מדובר בבעיה אמיתית. בשל כך, אותם אינדיבידואלים עלולים לא לפנות לקבלת עזרה במחשבה כי אין מדובר בבעיה הראויה לטיפול נפשי.

סימפטומים של תסמונת המתחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפוסים פסיכולוגיים המאפיינים את הסובלים מהתסמונת

  • אנשים הסובלים מהסינדרום חושבים שהקולגות והבוסים שלהם מעריכים אותם יתר על המידה.
  • הם יוצרים מעגל המנציח את הספק העצמי הזה בכך שמשימות מעוררות בהם חרדה שגורמת לדחיינות
  • כאשר אדם מקבל פידבק חיובי הוא ייחס את החיוב למזל ולא להצלחה שלו
  • פחד מכישלון ומהצלחה
  • אינם שבעי רצון מעבודתם ולעיתים תקועים בקריירה
  • נמנעים מלבקש העלאת שכר
  • עובדים קשה מאוד כדי לפצות על התסמונת
  • נוטים לדחות הזדמנויות מחוץ למסגרת התפקיד המוגדרת שלהם
  • הם חוששים שלא יצליחו לשחזר שוב את הישגיהם[6].

סוגי טיפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ואלרי יאנג חקרה את התסמונת וכתבה עליה בספר:

The Secret Thoughts of Successful Women: Why Capable People Suffer From the Imposter Syndrome and How to Thrive in Spite of It

בספרה מתארת יאנג מתארת חמישה סוגי טיפוסים אישיותיים המבטאים את התסמונת.

  1. הפרפקציוניסט - התסמונת מופיעה בעיקר אצל אנשים בעלי צורך גבוה בהישג, המתמודדים עם חרדה גבוהה כאשר התוצאה אינה מושלמת.
  2. הסופרמן - מתקשה לפגוש בתקרת יכולותיו, אבל התוצאה מתבטאת בפגיעה ולא בחרדה. אנשים שדוחפים עצמם לעבוד קשה.
  3. הגאון מלידה - מתביישים בכך שלוקח להם זמן רב והשקעה ללמוד משהו חדש.
  4. הסוליסט - טיפוסים המרגישים שקריאה לעזרה חושפת את החולשות שלהם. זה בסדר להיות עצמאי וסוליסט, אבל בתנאי שזה לא פוגע באדם המסרב לבקש עזרה על מנת שהוא יוכל להוכיח את הערך שלו, בכך שהוא "מסתדר לבד".
  5. המומחה - טיפוסים המודדים את ערכם על סמך מה וכמה הם יודעים לעשות. מתוך האמונה הפנימית שלהם שלעולם לא יהיה בידיהם מספיק ידע, הם חוששים להיחשף בתור חסרי ניסיון או חסרי ידע ומודעות[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Pauline Rose Clance, Suzanne Ament Imes, The imposter phenomenon in high achieving women: Dynamics and therapeutic intervention., Psychotherapy: Theory, Research & Practice 15, 1978, עמ' 241–247 doi: 10.1037/h0086006
  2. ^ איתן טמיר, 'תסמונת המתחזה' אצל עובדים | על הסוס המרשים שרואה בראי חמור, www.tipulpsychology.co.il
  3. ^ Jaruwan Sakulku, The Impostor Phenomenon, The Journal of Behavioral Science 6, 2011, עמ' 75–97 doi: 10.14456/ijbs.2011.6
  4. ^ Royse Roskowski, Jane C, Imposter phenomenon and counseling self-efficacy : the impact of imposter feelings, 2010-12-18
  5. ^ Elizabeth A. Canning, Jennifer LaCosse, Kathryn M. Kroeper, Mary C. Murphy, Feeling Like an Imposter: The Effect of Perceived Classroom Competition on the Daily Psychological Experiences of First-Generation College Students, Social Psychological and Personality Science 11, 2020-07-01, עמ' 647–657 doi: 10.1177/1948550619882032
  6. ^ Amy Morin, 9 Things People With Impostor Syndrome Do, Forbes (באנגלית)
  7. ^ Melody Wilding-The Muse, The Five Types Of Impostor Syndrome And How To Beat Them, Fast Company, ‏2017-05-18 (באנגלית)