תסמונת נוירולפטית ממארת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת נוירולפטית ממארת
Neuroleptic malignant syndrome
הלופרידול, תרופה העלולה לגרום לתסמונת נוירולפטית ממארת
הלופרידול, תרופה העלולה לגרום לתסמונת נוירולפטית ממארת
תחום נוירולוגיה, פסיכיאטריה
גורם תרופות אנטי-פסיכוטיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורמי סיכון התייבשות, קטטוניה, הפחתה חדה במינון של לבודופה
תסמינים חום גבוה, הזעה, טכיקרדיה ויתר לחץ דם, וכן תופעות נוירולוגיות כמו היפרטוניה (מתח שרירי מוגבר), דיסטוניה ואגיטציה פסיכומוטורית
אבחון לפי התסמינים
טיפול
  • דנטרולן
  • bromocriptine עריכת הנתון בוויקינתונים
פרוגנוזה 10% סיכוי לתמותה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 816018 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D009459
סיווגים
ICD-10 G21.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תסמונת נוירולפטית ממארתאנגלית: Neuroleptic malignant syndrome או בקיצור NMS) היא תגובה מסכנת חיים לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות.[1] התסמינים הפיזיולוגיים הנפוצים הם חום גבוה, הזעה, טכיקרדיה ויתר לחץ דם, וכן תופעות נוירולוגיות כמו היפרטוניה (מתח שרירי מוגבר), דיסטוניה ואגיטציה פסיכומוטורית. סיבוכים של התסמונת עלולים להוביל לתמס שרירים, אקינזיה, היפוקסיה, לויקוציטוזיס ועלייה ברמות אנזימי הכבד, היפרקלמיה, פרכוס אפילפטי ואי-ספיקת כליות עם הופעה של מיוגלובין בשתן.[1][2] כמו כן, מופיעה פעילות חריגה באלקטרואנצפלוגרם של כ-50% מהלוקים בתסמונת.

כל תרופה אנטי-פסיכוטית יכולה להוביל לתסמונת, אך ככל הנראה תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות גורמות לה יותר מאשר אלו הלא טיפוסיות.[1] נמצא סיכון גבוה יותר ללקות בתסמונת כתגובה לתרופות טיפוסיות כמו בוטירופנונים (כמו הלופרידול או דרופרידול) או פנותיאזינים (כמו פרומתאזין או כלורפרומאזין); אולם, התסמונת תועדה גם במטופלים שנטלו תרופות לא טיפוסיות כמו קלוזאפין, אולנזאפין, ריספרידון, קווטיאפין וזיפרסידון.[3] כמו כן, התסמונת יכולה להופיע בתגובה להפחתה חדה במינון של לבודופה, המהווה טיפול במחלת פרקינסון,[1] או בתגובה לאנטגוניסטים אחרים של דופמין כמו מטוקלופראמיד, הניתנת לטיפול בבחילות והקאות.[4]

התסמונת מופיעה לעיתים מספר שבועות מרגע תחילת השימוש בתרופה, אך יכולה להופיע בכל שלב.[5] משך הצגת הסימפטומים הוא בין שמונה שעות לארבעים ימים.[6] גורמי סיכון יכולים להיות גנטיים כמו תת-תפקוד של קולטני דופמין D2,[7] או מצביים כמו התייבשות וקטטוניה.[6] גברים מושפעים מתופעה זו יותר מנשים, ומטופלים צעירים יותר מאשר מטופלים מבוגרים.[1] האבחנה של התסמונת ניתנת על בסיס התסמינים.[2] אולם, ישנו לעיתים קושי להבחין את התסמונת ממחלות ותסמונות נוירולוגיות אחרות כמו דלקת המוח, תסמונת סרוטונין,[8] אנצפלופתיה, סטטוס אפילפטיקוס, מכת חום ויתר חום ממאיר. גם שימוש בסמים ממריצים כמו קוקאין ואמפטמין יכול להניב תסמינים דומים.[6][9]

ייתכן כי המנגנון המוביל לתסמונת הוא חסימה פתאומית של קולטני דופמין או נסיגתו של הנוירוטרנסמיטר מהסינפסות.[1] הוצע כי חסימה זו של קולטנים מובילה לשחרור מאסיבי של גלוטמט, אשר גורם לקטטוניה, רעילות עצבית ורעילות שרירים.[10][11] בנוסף, תרופות אנטי-פסיכותיות יכולות להביא גם לחסימתם החלקית של קולטני סרוטונין, אשר מפחיתה את שחרור הנוירוטרנסמיטר GABA, מה שגורם לשחרור נוסף של גלוטמט המחריף את השפעות התסמונת.[12] הסימפטומים במערכת השרירים מקושרים לחסימת קולטני הדופמין, אשר גורמת לתפקוד לא תקין של גרעיני הבסיס, בדומה לתסמיני מחלת פרקינסון.[13] אולם, חסימה זו של קולטני דופמין לא יכולה להסביר את שלל התסמינים המופיעים, מה שהוביל להשערות נוספות; ייתכן כי תסמינים שונים מופיעים בשל פעילות יתר של בלוטת האדרנל ומערכת העצבים הסימפתטית, הנגרמת כתוצאה מהסרת העיכוב על קולטני ה-GABA בעקבות נטילת התרופות האנטי-פסיכוטיות;[14] כמו כן, ייתכן כי השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות גורם לעודף הפרשה של סידן מהרשתית הסרקופלזמית של השרירים, מה שגורם להיפרטוניה, נוקשות שרירים, היפרתרמיה ותמס שרירים. עודף הפעילות בשרירים עלולה להוביל ללויקוציטוזיס ולהצטברות של קראטין קינאז, העלולה להוביל בתורה לאוטם שריר הלב, אי-ספיקת כליות חריפה, דיסטרופיות של שרירים ודלקת שרירית חריפה.[15] השינוי בפעילות המוחית הנמדדת באלקטרואנצפלוגרם ככל הנראה מופיע גם הוא עקב חסימת קולטני הדופמין, המובילה לשינויים במערכות העצביות.[16]

הטיפול בתסמונת כולל את הפסקת הנטילה, הקטנת המינון או החלפת התרופה האנטי-פסיכוטית.[2] כמו כן, ניתנות כטיפול בתסמינים תרופות כמו אפומורפין (אנ'),[13] בנזודיאזפינים לטיפול באגיטציה הפסיכומוטורית, דנטרולן (אנ') להרפיית השרירים, אמנטדין (אנ') או ברומוקריפטין (אנ') לטיפול בנסיגת הדופמין או דיאזפאם לדיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית.[2] כמו כן, טיפול בנזעי חשמל הניב תוצאות משתנות.[2] הסיכוי לתמותה מהתסמונת עומד כיום על 10%,[6] אך בעבר עמד על בין 20% ל-38%. הירידה באחוז התמותה התרחשה בעקבות ההכרה בתסמונת, גילויה המוקדם במטופלים ונתינת טיפול מתאים.[17] לעיתים קרובות, בעת ההחלמה מהתסמונת, מופיעה אצל המטופל אמנזיה זמנית, אשר בחלק מהמקרים נותרת גם לאחר ההחלמה.[18] נכון לשנת 2011, מוערך כי 15 מכל 100,000 שוהים בבתי חולים פסיכיאטריים לוקים בתסמונת (0.015%).[1] התסמונת תוארה לראשונה ב-1960 ובחצי המאה שלאחר גילויה, 2,000 מכל 100,000 שוהים לקו בה (2%).[1] התסמונת תוארה לראשונה על ידי קלינאים צרפתים שחקרו את תופעות הלוואי של התרופה הלופרידול, אותן כינו בשם "syndrome malin des neuroleptiques" ובעברית, תסמונת נוירולפטית ממארת.[19]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Berman, BD (January 2011). "Neuroleptic malignant syndrome: a review for neurohospitalists". The Neurohospitalist. 1 (1): 41–7. doi:10.1177/1941875210386491 PMID 23983836
  2. ^ 1 2 3 4 5 "Neuroleptic Malignant Syndrome - NORD (National Organization for Rare Disorders)". NORD (National Organization for Rare Disorders). 2004.
  3. ^ Khaldi S, Kornreich C, Choubani Z, Gourevitch R (2008). L'Encéphale (in French). 34 (6): 618–24. doi:10.1016/j.encep.2007.11.007 PMID 19081460
  4. ^ Friedman LS, Weinrauch LA, D'Elia JA (1987). "Metoclopramide-induced neuroleptic malignant syndrome". Archives of Internal Medicine. 147 (8): 1495–7. doi:10.1001/archinte.147.8.1495 PMID 3632154
  5. ^ "Neuroleptic Malignant Syndrome Information Page - National Institute of Neurological Disorders and Stroke". www.ninds.nih.gov.
  6. ^ 1 2 3 4 Strawn JR, Keck PE, Caroff SN (2007). "Neuroleptic malignant syndrome". The American Journal of Psychiatry. 164 (6): 870–6. doi:10.1176/ajp.2007.164.6.870 PMID 17541044
  7. ^ Mihara K, Kondo T, Suzuki A, Yasui-Furukori N, Ono S, Sano A, Koshiro K, Otani K, Kaneko S (2003). "Relationship between functional dopamine D2 and D3 receptors gene polymorphisms and neuroleptic malignant syndrome". American Journal of Medical Genetics Part B. 117B (1): 57–60. doi:10.1002/ajmg.b.10025 PMID 12555236
  8. ^ Christensen V, Glenthøj B (2001). "[Malignant neuroleptic syndrome or serotonergic syndrome]". Ugeskrift for Lægerer. 163 (3): 301–2. PMID 11219110
  9. ^ Sachdev PS (2005). "A rating scale for neuroleptic malignant syndrome". Psychiatry Research. 135 (3): 249–56. doi:10.1016/j.psychres.2005.05.003 PMID 15996751
  10. ^ Kornhuber J, Weller M, Riederer P (1993). "Glutamate receptor antagonists for neuroleptic malignant syndrome and akinetic hyperthermic parkinsonian crisis". Journal of Neural Transmission. Parkinson's Disease and Dementia Section. 6 (1): 63–72. doi:10.1007/bf02252624 PMID 8105799
  11. ^ Chatterjee A (2014). "Glutamate-based magnetic resonance spectroscopy in neuroleptic malignant syndrome". Annals of Indian Academy of Neurology. 17 (1): 123–4.. doi:10.4103/0972-2327.128579 PMID 24753679
  12. ^ Odagaki Y (2009). "Atypical neuroleptic malignant syndrome or serotonin toxicity associated with atypical antipsychotics?". Current Drug Safety. 4 (1): 84–93. doi:10.2174/157488609787354387 PMID 19149529
  13. ^ 1 2 "UpToDate". www.uptodate.com.
  14. ^ Gurrera RJ (1999). "Sympathoadrenal hyperactivity and the etiology of neuroleptic malignant syndrome". The American Journal of Psychiatry. 156 (2): 169–180. PMID 9989551
  15. ^ Latham J, Campbell D, Nichols W, Mott T (2008). "How much can exercise raise creatine kinase level—and does it matter?". The Journal of Family Practice. 57 (8): 545–7. PMID 18687233
  16. ^ Neuroleptic Malignant Syndrome. at eMedicine
  17. ^ Ahuja, N.; Cole, A. J. (2009). "Hyperthermia syndromes in psychiatry". Advances in Psychiatric Treatment. 15 (3): 181–91. doi:10.1192/apt.bp.107.005090
  18. ^ Mendhekar DN, Duggal HS (2006). "Persistent amnesia as a sequel of olanzapine-induced neuroleptic malignant syndrome". The Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences. 18 (4): 552–3. doi:10.1176/jnp.2006.18.4.552 PMID 17135384
  19. ^ Buckley PF, Hutchinson M (1995). "Neuroleptic malignant syndrome". Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry. 58 (3): 271–3. doi:10.1136/jnnp.58.3.271 PMID 7897404


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.