תסמונת סוסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סריקת מוח של אישה בת 19 עם תסמונת סוסק ופגיעה בעורקים זעירים בקורה הרחבית

תסמונת סוסק (Susac's syndrome) הינה אנצפלופתיה המתאפיינת בפגיעה בכלי דם קטנים במוח ובפרט בעורק הרשתית וגורמת לאיבוד שמיעה, פגיעה בראיה וכאבי ראש ולפגיעה קוגניטיבית. התסמונת נחשבת כמחלה אוטואימונית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה אובחנה לראשונה על ידי ד"ר ג'ון סוסק בשנת 1979. כמחלה אוטואימונית בה הגוף תוקף את עצמו, תסמונת סוסק תוקפת את כלי הדם הקטנים במוח וכתוצאה מכך חוסמת אותם וגורמת למחסור של דם (חמצן) באזורים מסוימים במוח. המחלה נדירה ביותר, אבל בכל זאת מסתמן שהיא פוגעת בעיקר בנשים בגילאים 20-40, אם כי נצפו גם חולים גברים ובגילאים אחרים.

הפגיעה העיקרית היא במוח, בשמיעה ובראייה.

מוח
  • כאבי ראש דומים למיגרנה אבל מתחזקים לאורך הזמן
  • פגיעה בחשיבה, איבוד זיכרון קצר טווח, חוסר יכולת לחשב פעולות חישוביות בסיסיות. לחולה במצב מתקדם יהיה קשה לענות על שאלות כגון 2+3, סדרות חשבוניות, איות של מילים, מה השנה עכשיו וכו'
  • חוסר מיקוד
  • דיבור לא ברור
  • שינויי התנהגות
שמיעה
  • איבוד שמיעה באוזן
  • סחרחורות - וורטיגו
  • טינטונים (צילצולים באוזן)
ראיה
  • הופעת קרישי דם בעין
  • שטחים מתים

הסימפטומים לא מופיעים ביחד בשלושת המרכיבים ויקח פרק זמן שבין שבועות לשנים עד שהסימפטומים יופיעו בכולם. לעתים הסימפטומים יופיעו רק בשניים מהמרכיבים במשך כל תקופת המחלה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהמחלה נדירה קשה יחסית לאבחן אותה. פעמים רבות היא מאובחנת בטעות כמחלה אחרת ובמקרים קלים החולה מחלים מבלי שאובחן.

מאבחנים את המחלה על ידי הסימפטומים:

  • בחינה ניורולוגית של יכולת החשיבה, הליכה וכו'
  • MRI לבדיקה של רקמות מוחיות פגועות. באופן טיפוסי נצפים אוטמים זעירים בקורה הרחבית המגשרת בין מחציות המוח הגדול ופחות מכך בחומר האפור
  • בדיקת שמיעה - ליקויי שמיעה בעיקר בתדרים נמוכים
  • בדיקת רשתית פלואורסצנטית (IVFA) למציאת כתמים לבנים או קרישי דם בענפי עורק הרשתית

האבחון הרפואי מתבצע בעזרת התמונה הטיפוסית הנצפית ב- MRI (ראה תמונה)

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המקובל כיום הוא מנות גדולות של סטרואידים דרך הוורידים כדי לדכא את המערכת החיסונית. מקובל לתת גם נוגדן תוך ורידי (אמונוגלובולינים) במקביל וכן טיפול כימותרפי בעזרת ציקלופוספמיד. במידת הצורך, יוחלט להחליף חלק מהתרופות בסלספט או מבטרה. כדי לדלל את הדם ולפתוח את הוורידים שנחסמו, מקובל להשתמש גם באספירין ו/או פלביקס וכן בתרופות המגנות על החולה מזיהומים, מאולקוס ואוסטאופורוזיס.

ממדגמים שעשו בקרב חולים שאובחנו התסמונת נעלמה בדרך כלל לאחר תקופה של 2-4 שנים. אבחון מוקדם מאד חשוב על מנת למנוע פגיעה קבועה וחמורה בשלושת מרכיבי המחלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.