תסמונת סטנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תסמונת סטנדל או "תסמונת פירנצה" (באנגלית :Stendhal syndrome) היא מצב פסיכוסומטי הכולל פעימות לב מהירות, עילפון, בלבול ואפילו הזיות, לכאורה המתרחשים כאשר אנשים נחשפים לחפצים או לתופעות של יופי רב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארי-אנרי ביילה, הסופר צרפתי שמוכר בשם העט שלו "סטנדל", היה סופר צעיר כאשר יצא עם פמלייתו של נפוליאון לראשונה בחייו בשנת 1800 לאיטליה. רבים מספריו הגדולים ביותר נכתבו באיטליה ועליה. באחד מביקוריו באיטליה בשנת 1817 תיאר סטנדהאל חוויה שלימים העניקה לתסמונת את שמה, תסמונת סטנדהאל. בביקורו בבזיליקה של סנטה קרוצ'ה, פירנצה, תיאר הסופר הנרגש כיצד חש "תחושת אקסטזה" בעת שהתבונן ביצירות האומנות הפזורות בה. ביציאתו נפעם מהבזיליקה מתאר סטנדהאל באוטוביוגרפיה שלו כיצד חש דפיקות לב חזקות, קוצר נשימה, וסיפר כיצד חשש שהוא עומד ליפול מרגליו. בשנת 1989, פסיכיאטרית בבית החולים סנטה מריה נובה בפירנצה כתבה תצפיות על 106 מבקרים שנזקקו לאשפוז חירום, חלקם במחלקה פסיכיאטרית, ואשר רובם הובאו באלונקה לבית החולים ישירות מן הגלריות והמוזיאונים של העיר. התסמינים שלהם כללו סחרחורות, דפיקות לב, הזיות, בלבול, אובדן זהות, ותשישות גופנית.

תסמונת סטנדהאל מאופיינת באירוע של התקף חרדה. החוויות כוללות גם אירועי דיסוציאציה, (תחושת ניתוק ממודעות מלאה לעצמי, לזמן או לנסיבות), תחושת בלבול ועד כדי הזיות, כל אלה לאחר חשיפה ליצירות אומנות. התסמונת נגרמת בדרך כלל לאחר חשיפה לכמות רבה של יצירות אומנות במקום אחד, שגורמת לאנשים מסוימים לחוויה עוצמתית כל כך, שיכולה להוביל לתופעה המתוארת ואף להשחתה של יצירות האומנות[1].

התסמונת מכונה לעיתים גם היפר-קולטורמיה (אומנותיות-יתר) או תסמונת פירנצה. בדרך כלל, תסמונת סטנדהאל היא תופעה שחולפת מעצמה. בחלק מהמקרים יש צורך בהתערבות תרופתית על מנת להקל על התסמינים. יחד עם זאת, לרוב לא נגרמים סיבוכים נפשיים חמורים ממנה ולא נדרשת התערבויות טיפולית קבועה פרט לתמיכה בעת האירוע עצמו. אף על פי שעבור חלק מהאנשים אין רקע פסיכיאטרי קודם, עבור אחרים קיים רקע של בעיות נפשיות, של הפרעת אישיות גבולית וכן כאלה שחוו כבר התקפים פסיכוטים בעברם[2].

דיווח עדכני יותר על תסמונת סטנדל היה בשנת 2018, שם אורח בגלריית אופיצי בפירנצה קיבל התקף לב בעת שהתפעם מהיצירה "הולדת ונוס" של סנדרו בוטיצ'לי[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מירי פרקס, ‏מחלות הנפש המוזרות ביותר, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 באוגוסט 2012‏
  2. ^ עידן גורן‏, נפלאות הגוף: תסמונת סטנדהאל - כשהנפש לא עומדת ביותר מדי יופי, באתר וואלה! NEWS‏, 6 במרץ 2016
  3. ^ Jones, Jonathan (18 בדצמבר 2018). "Stendhal syndrome: can art really be so beautiful it makes you ill?". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2020.