תענית בה"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תענית בה"ב, תענית שני וחמישי ושני, הוא מנהג של יהדות אשכנז לצום שלושה צומות רצופים, בימים שני וחמישי ושני הראשונים בחודש חשוון ובחודש אייר, שני וחמישי בשבוע הראשון לחודש, ויום שני בשבוע שאחריו.

כיום רק בודדים צמים תעניות אלו בפועל, אבל בחלק מבתי הכנסת האשכנזיים נוהגים לומר את הסליחות המיועדות לתעניות אלו.

מקור וטעם המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת סופרים (פרק כא) מובא מנהג ארצישראלי להתענות שני וחמישי ושני זכר לשלושת ימי הצום שצמו מרדכי ואסתר המלכה בשושן הבירה, קודם שנכנסה אסתר למלך אחשוורוש, צום שחל באמצע חודש ניסן. "ולמה אין מתעניין אותן בחודש ניסן? מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב. וכן לעתיד לבוא, עתיד המקדש להבנות בניסן". כמו כן מובא שם מובא מנהג "התלמידים" להתענות שני וחמישי בחודש ניסן "מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף", אך הודגש שם שהתענית מותרת רק בצנעה, אבל להזכיר בציבור – אסור עד שיעבור ניסן.

בספר ארבעה טורים (או"ח תצ"ב) המנהג זוהה כמנהג אשכנז וצרפת.

באשר לטעם המנהג, יש אומרים שכיון שהמועדים פסח וסוכות עלולים לגרום לאנשים לבוא לידי עבירה, תיקנו להתענות אחריהם כדי לכפר על עבירות אלו.[1] אך מכיוון שלא נהוג לצום בחודש ניסן ותשרי, דוחים את הצום לתחילת החודש שאחריהם.
יש המסמיכים למנהג התענית את הפסוק בספר איוב (א,ה): "ויהי כי הקיפו ימי המשתה… והעלה עולות מספר כולם [=בניו]… כי אמר איוב אולי חטאו בני".[2]

אחרים הסבירו את טעם התעניות ככפרה לפני עונת הגשמים (בחשוון) והקציר (באייר).[3]

כיון שחג השבועות אינו אלא יום אחד (או יומיים בחוץ לארץ), לא חששו לעבירה, ולא תיקנו תעניות בה"ב לאחריו. (מגן אברהם וט"ז)

מדוע דווקא שני וחמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ומה שמתענים בימים ב' וה', ולא בימים אחרים בשבוע, זה מפני שהם ימי רצון. כי "כשעלה משה למרום בפעם השנייה לקבל לוחות שניים, עלה ביום ה' וירד ביום ב'" (טור או"ח קלד)

ובתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ו, עמוד ב' מבואר מדוע לא תקנו את התעניות בחמישי שני וחמישי "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני" ומפרש רש"י שם שכשרואין בעלי חנויות שקונין למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל חמישי ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער אבל משהתחילו להתענות יודעין שאינו אלא מפני התענית".

סליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לומר סליחות המיועדות לתעניות אלו אף כשאין בקהל עשרה אנשים שמתענים. האחרונים הציעו תיקונים שונים לסליחות כאשר אין עשרה מתענים מתענים. למשל יש שהציעו לדלג על הסליחה "תענית ציבור קבעו". אחרים הציעו לדלג רק על המילה "ציבור" ולומר: תענית קבעו.

כיום, בבתי כנסת רבים אין קוראים בתורה משום שאין עשרה שמתענים, אך נוהגים לומר את הסליחות המופיעות בסוף הסידור.

מי שברך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבת שלפני התענית נהוג שהחזן מכריז בתפילה לפני החזרת ספר התורה לארון הקודש על התעניות על ידי ברכה של אלו שיתענו.

לשון הברכה:

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה, הוא יברך את אלה שיקבלו עליהם להתענות תענית שני וחמישי ושני; בשכר זה הקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויקבל תפילותיהם ויאזין שועותיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן.

האחרונים כתבו שמי שעונה אמן אחרי ברכה זו, אינו צריך לקבל על עצמו את התענית בתפילת המנחה ביום שלפני התענית כדין תענית יחיד. אך הדגישו שאין עניית אמן על ברכה זו מחייבת את העונה להתענות אם לא התכוון לכך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בה"ב באתר "דעת".
  • בה"ב באתר "ישיבה".
  • מנשה אלישיב, "תעניות בה"ב ופסח שני", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר-אילן, מספר 392, פרשת אמֹר, תשס"א ויום העצמאות, תשס"ח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוספות קידושין פא ע"א ד"ה סקבא בשם יש אומרים
  2. ^ (טור או"ח תצב)
  3. ^ ספר חסידים סי' רכ"ז

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.