תערוכת הארמורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תערוכת הארמורי (The Armory Show), הידועה גם בשם ״התערוכה הבינלאומית לאמנות מודרנית״, אורגנה על ידי התאחדות הציירים והפסלים האמריקניים בשנת 1913. הייתה זו התערוכה הגדולה הראשונה לאמנות מודרנית באמריקה, כמו כן גם אחת מהתערוכות הרבות שהוצגו בחללים הגדולים של בנייני המשמר הלאומי של ארצות הברית.

פוסטר התערוכה המקורי, 1913

התערוכה הוצגה במתחם המשמר הלאומי ה-69 שבעיר ניו יורק (מכאן נגזר שמה של התערוכה - ארמורי) בשדרת לקסינגטון בין הרחובות 25–26, החל מה -17 בפברואר ועד 15 במרץ 1913.[1] התערוכה המשיכה למכון האמנות בשיקגו ואחר כך עברה לבוסטון, [2] שם, עקב מחסור במקום, הוסרו כל העבודות של האמנים האמריקאים. [2]

המופע הפך לאירוע חשוב בתולדות האמנות האמריקאית, שהיו רגילים לאמנות הריאליסטית. התערוכה חשפה אותם לסגנונות של האוונגרד האירופי, כולל פוביזם, קוביזם ופוטוריזם. התערוכה שימשה כזרז לאמנים אמריקאים, שהפכו עצמאיים יותר ויצרו "שפה אומנותית" משלהם.

מקורות האירוע טמונים בהופעתן של קבוצות מתקדמות ותערוכות עצמאיות בראשית המאה העשרים, שקראו תיגר על האידיאלים האסתטיים, מדיניות ההדרה והסמכות של האקדמיה הלאומית לעיצוב, תוך הרחבת התצוגות והמכירות. הייתה זו הזדמנויות, לחשיפה ציבורית רחבה והרחבת קהל האוהדים של האמנות העכשווית באותה העת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם המשמר הלאומי בניו-יורק, בו נערכה התערוכה
רוברט אנרי, דמות בתנועה

ב־14 בדצמבר 1911 ארגנה גלריה מדיסון בניו יורק ישיבה מוקדמת של מה שיהפוך לאיגוד הציירים והפסלים האמריקאים (AAPS). ארבעה אמנים נפגשו כדי לדון במצב האמנות העכשווית בארצות הברית, והאפשרויות של קיום תערוכות של יצירות אמנות פרוגרסיביות על ידי אמנים אמריקאים וזרים. יצירות שהתעלמו או נדחו מתערוכות נוכחיות. בפגישה השתתפו הנרי פיץ' טיילור, ג'רום מאיירס, אלמר ליווינגסטון מקרי, וולט קון. [3]

בינואר 1912 התחברו וולט קון, וולטר פאץ' וארתור דייוויס יחד עם כשני תריסר מעמיתיהם לחיזוק הקואליציה המקצועית באיגוד הציירים והפסלים ( AAPS). הם התכוונו להוביל את הטעם הציבורי באמנות, ולא ללכת אחריו." המייסדים האחרים של AAPS כללו ד. לוסון, ג'ונס ליאס, ג'ורג' בנג׳מין לוקס, קארל אנדרסון ואחרים. [4] האיגוד היה אמור להיות מוקדש ליצירת הזדמנויות חדשות לתערוכה עבור אמנים צעירים מחוץ לגבולות האקדמיים הקיימים, וכן לספק חוויות אמנותית חינוכיות לקהל האמריקני.

דייוויס כיהן כנשיא האיגוד, כאשר קון שימש כמזכיר.

ולטר פאץ' ממארגני התערוכה, 1909

חברי האיגוד בילו יותר משנה בתכנון הפרויקט הראשון שלהם: התערוכה הבינלאומית לאמנות מודרנית, מופע בעל ממדי ענק, שניו יורק לא ראתה כמוהו. המבצר של המשמר הלאומי - הגדוד ה-69 נבחר כאתר המרכזי לתערוכה באביב 1912, ושולם תמורתו סכום של 5,000 $, בתוספת 500 $ עבור כוח אדם נוסף. [5] כמו כן הוחלט שהתערוכה תיסע בהמשך לשיקגו ולבוסטון. לאחר הבטחת חלל התצוגה, ניגשו למשימת התכנון המסובכת ביותר - בחירת יצירות האמנות לתערוכה, במיוחד לאחר שהתקבלה ההחלטה לכלול חלק גדול מהיצירות מאירופה, שרובן מעולם לא נראו על ידי קהל אמריקני. בספטמבר 1912 יצא קון לסיור איסוף רחב באירופה, כולל ביקור בערים באנגליה, גרמניה, הולנד וצרפת. ביקורים בגלריות, אוספים וסדנאות והתקשרות להשגת הלוואות במהלך מסעו.[6] בפריז נפגש קון עם פאץ', שהכיר שם את אנשי האמנות באופן אינטימי, והיה חבר עם מרסל דושאן ואנרי מאטיס. דייוויס הצטרף אליהם בנובמבר 1912. יחד הם הבטיחו את בואם של ציירים שהיו בין המפורסמים ביותר באירופה. אחרי חזרתם לניו יורק בדצמבר הם פרסמו הזמנה לאמנים אמריקאים להשתתף. פאץ' היה האמן האמריקני היחיד שהיה קשור קשר הדוק עם קבוצת האמנים הצרפתים. הוא היה אחראי להבטחת תצוגתם של הציירים האלה בתערוכת הארמורי. מרבית האמנים בפריז ששלחו עבודות לתערוכה הכירו את פאץ' באופן אישי והפקידו בידיו את יצירותיהם. [7]

תערוכת הארמורי הייתה התערוכה הראשונה ובסופו של דבר התערוכה היחידה שהועלתה על ידי איגוד הציירים והפסלים האמריקאים. בתערוכה הוציגו כ -1,300 ציורים, פסלים ויצירות דקורטיביות של יותר מ -300 אמנים אירופאים ואמריקאים אוונגרדיים. יצירות מזרמים מודרניים למיניהם.

לפרסומות של התערוכה היה ביקוש רב, והופצו גלויות עם היצירות, כולל ציור עירום של דושאן שהפך למטרה להשמצה רבה.[8] דיווחי החדשות והביקורות היו קשים, עם האשמות כמו אי שפיות, חוסר מוסריות ואנרכיה. לצידם הופיעו ביקורות בצורות פרודיות, קריקטורות ותערוכות מדומות. על העבודות המודרניות הצהיר הנשיא לשעבר תיאודור רוזוולט, "זו לא אמנות!" הרשויות האזרחיות לעומת זאת, לא סגרו או הפריעו בדרך אחרת לתערוכה

אחד מאולמות התצוגה של התערוכה, במוזיאון בשיקגו
הנרי רוסו, סוס מותקף על. ידי נמר

בין יצירות האמנות הרדיקליות והשערורייתיות, היו לסגנונו הקוביסטי/העתידני של מרסל דושאן ״עירום יורד במדרגות״ שצויר שנה קודם, בו הביע תנועה בתמונות עוקבות כמו בסרט קולנוע. מבקר אמנות, כתב כי היצירה דמתה "לפיצוץ במפעל" . הציור נרכש מהתצוגה על ידי פרדריק סי טורי מסן פרנסיסקו.

רכישת ציור של פול סזאן (״הנוף ממנזר סן-ג'וזף״) על ידי המוזיאון המטרופוליטן סימנה ראשית שילוב של מודרניזם במוזיאונים הניו-יורקיים הקיימים, אך בקרב האמנים הצעירים שהוצגו סזאן נחשב כבר חלק מהממסד הקלסי של הציור.

אחיו של דושאן, הציג גם הוא, ומכר את כל התחריטים הקוביסטיים שלו, וקשר קשרים טובים עם אספני ניו יורק שתמכו בו בעשורים הבאים.

התערוכה הוצגה במכון האמנות בשיקגו ואחר כך עברה לחברת Copley Society of Art בבוסטון, שם, עקב מחסור במקום, הוסרו כל עבודתם של האמנים האמריקאים.

טקסט=
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בשיקגו, התערוכה יצרה שערוריה שהגיעה עד משרדי המושל. היו מספר מאמרים בעיתונות שדיווחו על הנושא, והכותרות הכריזו כי יש לחקור את האמנות הקוביסטית ומוסריותה על ידי בית המחוקקים של אילינוי: ״ שיקגו, 2 באפריל: ישנן הוכחות כי התערוכה הבינלאומית של תמונות קוביסטיות ועתידניות, המוצגת כעת במכון לאמנות, מכילה בדים ופסלים מגונים רבים. אלה ייחקרו על ידי ועדה..[סגן המושל אמר...] קיבלתי תלונות רבות ואנחנו חייבים לציבור לבדוק את הנושא ביסודיות. ישנן מספר תמונות לא מוסריות, והסנאטורים וודוורד ובילל מהוועדה יבקרו היום בתערוכה.״

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות כל זאת, התערוכה המקורית זכתה להצלחה אדירה. בין האמנים האירופאים הוצגו כל הציירים המפורסמים כגון: פבלו פיקאסו, הנרי מטיס, ווסלי קדינסקי, קלוד מונה, פול סזאן, הנרי רוסו, ואן גוך, פול גוגן, גורג סרה, הנרי דומייה ועוד ועוד..

ואן גוך, דיוקן עצמי, 1887

לאורך המאה העשרים נערכו תערוכות רבות למורשתה של תערוכת הארמורי. תערוכות רבות היו בשנת 2013 שציינו 100 שנה לתערוכת הארמורי משנת 1913, כמו גם הופיעו מספר פרסומים, ותערוכות וירטואליות.

התערוכה הראשונה, "הרוח החדשה: אמנות אמריקאית בתערוכת הארמורי, 1913", נפתחה במוזיאון לאמנות מונטקלייר ב-17 בפברואר 2013, מאה שנה ליום המקורי.

התערוכה השנייה אורגנה על ידי האגודה ההיסטורית של ניו-יורק וכותרתה "מאה שנה לתערוכת הארמורי", התקיימה החל מה 18 באוקטובר 2013 עד 23 בפברואר 2014. [9]

ארכיון הסמית'סוניאן לאמנות אמריקאית, שהשאיל עשרות מסמכים היסטוריים הן לאגודה ההיסטורית של ניו יורק והן למונטקלייר לצורך התערוכות, יצר ציר זמן מקוון של אירועים, 1913 Show Armory: the Story in מקורות ראשוניים, כדי להציג את המסמכים שנוצרו על ידי מארגני התערוכה. [10]

מכון האמנות בשיקגו, שהיה המוזיאון היחיד שאירח את תערוכת הארמורי משנת 1913, הציג עבודות 20- בפברואר 12 - במאי 2013, הציג את הפריטים מהאוסף המודרני של המוזיאון שהוצגו בתערוכה המקורית בשנת 1913. [11] היו עוד תערוכות ומופעים רבים הקשורים לאירוע המקורי של תערוכת הארמורי 1913.

הקולנוען האמריקני מייקל מגלארס הפיק סרט דוקומנטרי על תערוכת הארמורי שכותרתו, ״הבלבול הגדול: תערוכת הארמורי מ -1913״. הסרט הוקרן בבכורה ב־26 בספטמבר 2013, בקונטיקט. [12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תערוכת הארמורי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]