תפילה עבור המתים

ישנן דתות בהן נהוג להאמין ביום הדין, תחיית המתים או בכור המצרף, ורבות מדתות אלו מאפשרות או אפילו מחייבות תפילה לאל עבור המתים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קדיש

קדיש הוא נוסח תפילה יהודי נודע, הנאמר בארמית בבלית. במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה נכנס לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בין התפילות בבית הכנסת ונאמר בסיום תפילת העמידה, לאחר סיום פרק בתפילה, למשל אחרי פסוקי דזמרא, אחרי תפילת עלינו לשבח, ולאחר לימוד תורה שבעל-פה. בתחילת ימי הביניים תפס הקדיש מקום בתפילות אבלים ובאזכרות למתים, ועם עליית המיסטיקה היהודית במאות ה-12 וה-13 פשט המנהג לקרוא קדיש על מת.

יזכור היא תפילה יהודית של הזכרת נשמות ששורשיה קדומים, הנאמרת בחלק מהחגים בבתי הכנסת האשכנזיים על ידי מי שנפטרו הוריו או אחד מהם. התפילה היא למען יזכור אלוהים את נשמת הנפטר ולמען מנוחת הנשמה בגן עדן. בנוסח התפילה אף נודבים צדקה כזכות לנפטרים.

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיגרת השנייה אל טימותיוס מצוי קטע שנראה כתפילה עבור המתים:

יִתֵּן הָאָדוֹן רַחֲמִים לְבֵית אֳנִיסִיפוֹרוֹס כִּי־פְעָמִים רַבּוֹת הֵשִׁיב אֶת־נַפְשִׁי וְלֹא־בוֹשׁ מִמּוֹסֵרָי׃ כִּי אִם־בִּהְיוֹתוֹ בְרוֹמִי יָגַע לְבַקְּשֵׁנִי עַד כִּי־מְצָאָנִי׃ יִתְּנֶנּוּ הָאָדוֹן לְרַחֲמִים לִפְנֵי ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְרֹב שֵׁרוּתוֹ אֲשֶׁר שֵׁרֵת בְּאֶפְסוֹס אַתָּה יָדַעְתָּ הֵיטֵב׃

— טימותיוס ב', א', 16–18, בתרגום דליטש

בנוסף, תיעוד לתפילה קדומה עבור המתים מופיעה בספר מקבים ב':

ויהי ממחרת השבת ויבואו אל יהודה ויאמרו לו. נלכה נא ונאסוף את החללים לקבור אותם אל אבותם. ויהי בהפשיטם את בגדיהם, וימצאו על כל חלל מתחת למדו מפסילי גילולי יבנה אשר חרם הם בישראל, וידע כל העם על מה נפלו בחרב אויביהם. ויברכו כולם את ה' השופט בצדקה והמוציא תעלומות לאור יומם. ויחלו את פניו ויאמרו, אנא שא נא פשעינו והסתר פניך מחטאינו. ויזהר יהודה את העם ויאמר, הישמרו מכל דבר פשע, הנה עיניכם הרואות כי האנשים האלה נספו בחטאתם. ויקח מהם תרומה לה' אלפים דרכמונים כסף, וישלח אותם ירושלימה להקריב מהם קרבן אשם לה', ולכפר על נפשות המתים. ותחשב לו לצדקה, כי לולא האמין כי יעיר אלוהים את רוחו על כל ישני עפר, כי עתה תפילתו תועבה לכפר בעד המתים. ובזאת הזכירם כי נוצר ה' את חסדו לכל המתים באמונתו ולמייחלים לחסדו, ויצו להקריב אשם בעדם לנקותם מפשעם.

— מקבים ב' י"ב, נ"ב–ס', בתרגום יצחק זעקיל פרענקיל

הספר אמנם לאו דווקא מדויק היסטורית, אבל הוא מקובל כחלק מכתבי הקודש בנצרות המזרחית ובנצרות הקתולית.

שני המקורות – הן האיגרת לטימותיוס והן ספר מקבים – משקפים את הרצון העמוק שאלוהים יתמודד ברחמים עם הנפטרים "ביום ההוא" (אולי יום הדין; עם הקשר לאחרית הימים).

במסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילה למתים מתועדת היטב בתוך הנצרות המוקדמת, הן בקרב אבות הכנסייה הבולטים והן בקרב הקהילה הנוצרית בכלל. בנצרות האורתודוקסית הנוצרים מתפללים על "נשמות כאלה שעזבו באמונה, אך מבלי שהספיקו להניב פירות הראויים לתשובה".^[1] בכנסייה הקתולית הסיוע שמקבלים המתים בתפילה קשור לתהליך הטיהור המכונה פורגטוריום (כור המצרף).^[2]^[3] בעוד התפילה למתים נהוגה במסורות אלה, בנצרות האורתודוקסית ובכנסייה האשורית, קבוצות פרוטסטנטיות רבות דוחות את זה.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בדת הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפילה על המת בדת הבהאית היא התפילה היחידה שלא נאמרת ביחידות. את התפילה כתב בהאא אללה והיא משמשת עבור נשים וגברים כאחד, בהתאמות מגדר בהתאם (במידה ויש הבחנה לשונית מגדרית).^[4] את התפילה יישא בקול מאמין אחד בעוד שאר הנוכחים מקשיבים ואינם משמיעים קולם. התפילה על המת נאמרת טרם הטמנת הגופה באדמה, והיא נאמרת עבור בהאים מגיל 15 ומעלה.^[5]

בבודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הבודהיזם ישנם כמה דברים הקשורים לתפילה למתים, כמו אום מאני פאדמה הום: אחת המנטרות המפורסמות בבודהיזם ובהינדואיזם. מנטרה זו היא המנטרה של אוולוקיטשוורה הבודהיסטווה של החמלה, ("צ'נרזיג" בטיבטית), ומשויכת במיוחד להתגלמותו בת ארבע הזרועות, שדקשארי. הדלאי לאמה נחשב לאחת מהאצלותיו של אוַולוקיטשוָורה עלי אדמות ועל כן מנטרה זו קדושה במיוחד למאמיניו. כמו כן יש את ה-"Namo Ratnasikhin Tathagata" שהן תפילות לבעלי החיים.