סדר הפרשיות בתפילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תפילין של רבנו תם)

התפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. בעניין סדר הפרשיות בתפילין קיימות ארבע שיטות מרכזיות בהלכה; בטרמינולוגיה ההלכתית השיטות השונות זכו לכינויים: שיטת רש"י; שיטת רבנו תם; שיטת הראב"ד; ושיטת השימושא רבא (חיבור בהלכות תפילין המיוחס לתלמיד של אחד הגאונים). הסדר הנפוץ הוא כשיטת רש"י.

איור תפילין של ראש לפי שיטת רש"י

המחלוקת בראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי שיטת רש"י יש לסדר את הפרשיות בסדר זה: "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע", כשבתפילין של ראש מתחילים מצד ימין של מי שמסתכל על ראשו של בעל התפילין (שמאל המניח). כך גם סברו הרמב"ם, הרשב"א, והרא"ש[1], וגם "הרבה גאונים" סברו ככה וכך היה נהוג בארצות המזרח בימי הרמב"ם[2].

דעת השימושא רבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור תפילין של ראש של שימושא רבא
ערך מורחב – שימושא רבא

לשיטת השימושא רבא, בתפילין של ראש, הסדר הוא כשל רש"י אלא שמתחילים מצד ימין של מי שמניח את התפילין, אולם יש המבארים את דבריו באופן שאין מחלוקת בינו ובין שיטת רש"י[3]. כמו כן תפילין שימושא רבא גדולות יותר מהרגיל- "אצבעיים על אצבעיים".

דעת רבנו תם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור סדר פרשיות התפילין לפי ר"ת

בשיטת רבנו תם יש לסדר את הפרשיות בסדר זה: "קדש", "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ו"שמע", כשבתפילין של ראש מתחילים מצד ימין של מי שמסתכל על ראשו של בעל התפילין. בתוספות כתוב שכך סברו גם רבנו חננאל, האי גאון, וגאונים אחרים (אולם רמב"ם כתב שהאי גאון סבר כרש"י)[1]. לפי הרמב"ם כך היה דעת הרי"ף[2]. גם בפסקי תוספות[4] וסמ"ג[5] טעון שלשיטה זו יש מקור קדום במזרח. הרמב"ם כתב ש"כל אנשי מערב" סברו כדעת רבינו תם, וגם הוא עצמו נהג ככה עד שהגיע לארצות המזרח והשתכנע שדעת רש"י היא הנכונה[2][6].

דעת הראב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור סדר הפרשיות לשיטת הראב"ד

לדעת הראב"ד סדר הפרשיות בתפילין של ראש כדעת רבינו תם, אך מתחילים מצד ימין של מניח את התפילין[7].

שורש המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת בין השיטות נובעת מפירושים שונים בלשון הגמרא: ”תנו רבנן: כיצד סדרן? קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. והתניא איפכא? אמר אביי: לא קשיא, כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח.”[8]. המילים "שמע והיה אם שמוע משמאל" יכולות להתפרש שהן מסודרות משמאל לימין (כדעת ר"ת והראב"ד) או שהן מונחות בצד שמאל של התפילין (ובזה מודים רש"י והשימושא רבה). כמו כן נחלקו האם "קדש לי והיה כי יביאך מימין" הוא מימינו של קורא (העומד מול המניח וכביכול קורא את הפרשיות שבתוך התפילין, זו דעת רש"י ור"ת) או מימינו של מניח (דעת הראב"ד).

בספר תיקוני הזוהר[9] מובא שבירושלמי מפורש שסדר הפרשיות הוא "הויות באמצע", כלומר, כדעת רבינו תם או הראב"ד[10].

בחלק מספרי ההלכה מצוין שאפילו משה רבנו קיבל את מצוות התפילין בשני אופנים. כך למשל, הרב אביעד שר שלום באזילה כתב ב"אמונת חכמים" (סימן ל'): ”כשמשה רבינו קיבל מפי הגבורה סדר פרשיות התפילין, קיבל שני אופנים. אופן אחד להמון העם, ואופן נוסף ליחידי סגולה הבאים בסוד ה'.”

תפילין של רש"י ושל רבנו תם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדר של רש"י הוא הסדר הנפוץ ביותר, ואחריו - של רבנו תם. סדרי הפרשיות של רש"י ורבנו תם שונים בכך:

הבדלים שיטת רש"י שיטת רבנו תם
סדר מקום הפרשיות של יד סדר מקום הפרשיות (מימין לשמאל): "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע" ו"והיה אם שמוע" לפי הסדר הכתוב בתורה. סדר מקום הפרשיות (מימין לשמאל): "קדש לי", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע" ו"שמע" (חולק על שיטת רש"י ש"שמע" קודם ל"והיה אם שמוע").
סדר כתיבת הפרשיות של יד כותבים את ארבע הפרשיות: "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע" ו"והיה אם שמוע" זו אחר זו כסדר כתיבתן בתורה. כיוון שאת הפרשיות צריך לכתוב "כסדרן", אך סדר מקומן אינו "כסדרן", אי אפשר לכתבן זו אחר זו (כשיטת רש"י), אלא כותבים אותן בסדר כדלהלן:
א. כותבים פרשת "קדש לי" ופרשת "והיה כי יבאך", משאירים עמוד ריק לפרשת "והיה אם שמוע", מדלגים עליו וכותבים פרשת "שמע" בסוף הקלף.
ב. חוזרים לעמוד הריק וכותבים עליו את פרשת "והיה אם שמוע".
סדר מקום הפרשיות של ראש סדר מקום הפרשיות בבתים (מימין לשמאל הקורא): "קדש לי"-בבית ראשון, "והיה כי יביאך"- בבית שני, "שמע" – בבית שלישי, "והיה אם שמוע"- בבית רביעי. סדר מקום הפרשיות בבתים (מימין לשמאל הקורא): "קדש לי"- בבית ראשון, "והיה כי יביאך"- בבית השני, "והיה אם שמוע"- בבית השלישי, "שמע"- בבית רביעי.
מקום יציאת שיער עגל פרשת "והיה אם שמוע", נמצאת בבית הרביעי מימין, ולכן את קצות שיער העגל משחילים בחור שבין הבית הרביעי לבית השלישי. פרשת "והיה אם שמוע" נמצאת בבית השלישי מימין, ולכן את קצות שיער העגל משחילים בחור שבין הבית השלישי לבית השני. לפי שיער העגל הנראה בתפילה של ראש מבחוץ ניתן להבחין בין תפילין של רש"י לתפילין של רבנו תם.

בשולחן ערוך נפסק שיש להניח תפילין של רש"י כיון שכך הוא מנהג העולם, אולם ירא שמים צריך להניח גם תפילין של רבנו תם מחמת הספק. כיום, רוב החסידים מניחים תפילין דרבנו תם בנוסף לתפילין דרש"י לאחר החתונה, אם כי בחסידויות חב"ד, ברסלב וקומרנא מקובל להניח תפילין של רבנו תם מיד עם הבר מצווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 תפילין דרבנו תם
  2. ^ 1 2 3 שו"ת הרמב"ם רפט
  3. ^ תוספות, מסכת מנחות, דף ל"ד, עמוד ב'
  4. ^ פסקי תוספות, מנחות צב "בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים אחת כרש"י ואחת כר"ת"
  5. ^ ספר מצוות גדול, עשין כב: "אבל רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון ורבינו יעקב [כתוס׳ שם וכן הוא בהלכות קטנות דלעיל] מפרשים דבית שלישי והיה אם שמוע בית רביעי שמע וסימנך הוויות להדדי"
  6. ^ להרחבה ראו: הערך "תפילין דרבנו תם", באתר המכלול
  7. ^ השגות הראב"ד, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ג', הלכה ה'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ד, עמוד ב'
  9. ^ תיקוני הזוהר, דף ט', עמוד א'
  10. ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי, שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך ירושלמי


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.