תפילין (שיר)
השיר "תפילין", נכתב על ידי יונה וולך והתפרסם לראשונה בכתב העת הספרותי "עתון 77" ב-1982 ועורר סערה רבה זמן קצר לאחר מכן. השיר עוסק בתפיסת העצמי: גוף ונפש, ובהקשר של התרבות היהודית והישראלית; הוא מאזכר תפילין, שהן תשמיש קדושה חשוב ביהדות, בהקשר מיני מרוקן לכאורה מיחס הכבוד המקובל הנדרש במסורת היהודית.
תכנים ואמירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפילין (קטע מהשיר)
|
|---|
|
הנח אתה גם את התפילין עבורי |
| יונה וולך, תפילין |
השיר נכלל בקובץ שיריה של וולך, "אור פרא"; אחד משיריה הרבים אשר עסקו ביחסים קרובים עם הורים, ידידים ובני זוג רומנטיים, שתיארו תלות רגשית, ויחסי שולט-נשלט, קריאה לעזרה, יחסי מין, ביקורת, פרידה, געגועים ופרישת מערך ציפיות מורכב ורב ניגודים לכתחילה מהזולת. אחרי "תפילין" נכתבו השירים: תותים,[1], כשתבוא,[2], "כשתבוא לשכב איתי כמו שופט", "כשתבוא לשכב איתי כמו אלהים" ו"כשתבוא לשכב איתי". העיסוק במיניות מופיע גם בשירים אחרים של וולך, אשר לפי דעתו של חוקר הספרות גבריאל מוקד, הייתה "משוררת ארוטית מאוד".[3]
רות צופר העירה על שיר זה: ”וולך מתגרה בגבולות בין התיאטרון לחיים, בין היומיומי לטקסי, בין הציבורי לפרטי. ...שני מעשים שנתפסו כאינטימיים, היא הופכת אותנו לעדים להם: הנחת התפילין והמעשה המיני... תוך הפיכת תפקידי המינים המסורתיים”[4]. יעל גילעת הוסיפה: "וולך הציגה בשיר זה הבניה חדשה של מיניות נשית וזהות נשית, תוך שימוש שירי-רדיקלי בתפילין, אשר יותר מכל חפץ פולחני אחר בתרבות היהודית, עשוי היה לייצר עבורה מרחב תיאטרלי-פולחני, סוג של במה שעליה "מתרחש שיר-מיצג".[5]
תגובות בציבוריות הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר עורר מחאה נרחבת, בשל מה שנתפס אצל רבים כחילול הקודש וכבוטות מינית מוגזמת. הסערה הציבורית כללה תגובות נזעמות של קוראים, לרבות שורה של מכתבי איום, ובהם חבילה עם תפילין שנחתכו בפראות בסכין. המשוררת החרדית זלדה, שהייתה כותבת קבועה ב"עתון 77" וידידה קרובה של וולך, כתבה לעורך כתב העת: "כשראיתי את השיר של יונה חשבתי כי הלוואי ומתתי, לא אוכל עוד להחזיק ביד עיתון שהדפיס דבר כזה".[6] ואכן, מאותו גיליון הפסיקה לקחת חלק בכתב העת, ואף ניתקה לחלוטין את קשריה עם וולך, עמה הופיעה ב"צוותא" בערבי הקראת שירה. השיר גרר גם הצהרה בוטה במיוחד של סגנית שר החינוך והתרבות, מרים גלזר-תעסה, כשנה וחצי לאחר פרסומו: "וולך פשוט מופרעת... בהמה מיוחמת שכותבת שיר כזה ועוד מפרסמת אותו... זה גל עכור... אנרכיה".[7]
הסערה הציבורית גברה כאשר הצלם מיכה קירשנר פרסם בירחון "מוניטין" את עבודתו "דיוקן יונה וולך", שכללה תצלום של גבר עירום עם תפילין לצדה של המשוררת, לבושה שחורים, כשעל ראשה כובע אדום, יושבת על שרפרף אדום, ועיניה עצומות, כתיאור אומנותי לשיר.[6] בשנת 2002, עשרים שנה לאחר פרסומו הראשון של התצלום, הוא היה אמור להופיע במסגרת תערוכת התמונות של וולך "פוטו יונה" במוזיאון רמת גן, אך בעקבות מחאות, ובהוראת ראש העיר צבי בר, הודיע המוזיאון שהצילום יצונזר מהתערוכה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יונה וולך, תפילין - הטקסט המלא של השיר, באתר "הארץ"
- יונה וולך, תפילין, הטקסט המלא של השיר
- רות צופר, עבותות משחררים: חפצים, מיניות ושערורייה ב"תפילין" של יונה וולך, תיאוריה וביקורת 17, סתיו 2000
- מירב קריסטל, כותבת כפייתית, באתר ynet - קטע מראיון טלוויזיוני של וולך עם מאיר שלו משנת 1982, הכולל התייחסות לשיר תפילין, באתר "הספריה החדשה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תותים.
- ^ "כשתבוא".
- ^ ראו: גבריאל מוקד, ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, עמ' 122
- ^ רות צופר, עבותות משחררים: חפצים, מיניות ושערורייה ב"תפילין" של יונה וולך, תיאוריה וביקורת 17, סתיו 2000
- ^ יעל גילעת, "וארשתיך לי" תשמישי קדושה כדימויים גופניים וארוטיים ביצירותיהם של אמנים יהודים ישראלים ואמריקאים, באתר של מכללת אורנים.
- ^ 1 2 מיה סלע, מאחורי התצלום השערורייתי של יונה וולך, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
- ^ מירב קריסטל, כותבת כפייתית, באתר ynet, 22 בפברואר 2007