תפילת בית המדרש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפילת בית המדרש היא זוג תפילות יהודיות, שנועדו להיאמר עם הכניסה לבית מדרש לצורך לימוד תורה ועם היציאה ממנו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור התפילה הוא במנהגו של רבי נחוניה בן הקנה, אשר מסופר עליו במשנה במסכת ברכות, שהיה אומר תפילה בכל יום בכניסתו לבית המדרש וביציאתו:

רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי.[1]

הברייתא שמובאת בתלמוד מפרטת את נוסח התפילה:

בכניסתו (לבית המדרש) מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלוהי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא,ולא אומר על מותר אסור ועל אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.
ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלוהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת.[2]

בעקבות מנהגו של רבי נחוניה בן הקנה, הובאו זוג תפילות אלו בספרי הפוסקים כתפילות שעל כל אדם לומר בכניסתו וביציאתו מבית המדרש.[3] מנהגו של האר"י היה לומר את התפלה כל בוקר, גם אם לא נכנס לבית המדרש אלא רק עסק בתורה ביחידות. בעקבותיו התפשט המנהג, וניתן למצוא את נוסח התפילה, יחד עם הוספותיו של האר"י במספר סידורים לאחר תפילת שחרית וכן בדף הכריכה הפנימית של גמרות וספרים תורניים נוספים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]