תפילת הדרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תפילת הדרך

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, (וְתִסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם),
וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם.
(אם דעתו לחזור באותו היום מוסיף: וְתַחְזִירֵנוּ לְשָׁלוֹם)
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ,
וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,
וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רֹאֵינוּ,
כִּי אל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

תפילת הדרך, סידור מנחה וערבית אשכנז, אמסטרדם, 1743

תפילת הדרך היא תפילה שתיקנו חז"ל לומר בעת יציאתו של האדם לדרך, ועיקר עניינה הוא, בקשת האדם מאלוהים שישמור עליו מן הסכנות האורבות לו בדרכו.

תיקון התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילה זו נוסדה בתקופת התלמוד על ידי רב חסדא:

"אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך"

תפילת הדרך נתקנה מפני שכאשר אדם יוצא מביתו או ממקום יישוב, מתרחק מחברת בני אדם ונחשף לסכנות העלולות לפגוע בו כמו חיות טרף או שודדים, ובמקום מרוחק אף לא יימצאו אנשים שיוכלו לעזור לו. מפני כך נאמרת תפילה זו בלשון רבים, מפני שהאדם משתף עצמו עם הרבים ועל ידי כך יינצל.

תפילה או ברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רבים מהראשונים תפילת הדרך הינה ברכה שכן מסתיימת ב"ברוך אתה ה'", ולכך מאחר והיא אינה נפתחת במילה "ברוך" ראוי לאומרה בסמוך לברכה אחרת, על פי הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה (דהיינו ברכה שנאמרת מיד אחרי ברכה אחרת, דוגמת ברכות התורה) אינה נפתחת במילה "ברוך"[1].

להלכה יש שפסקו כן, ולכך כתבו שראוי להחמיר להסמיך תפילת הדרך לברכה אם מזדמנת ברכה אחרת בתחילת הדרך, דוגמת ברכה ראשונה או אחרונה על אוכל או שתיה.

אמנם על פי רוב הפוסקים אפשר לומר את תפילת הדרך גם ללא ברכה אחרת לפניה, מאחר ותפילת הדרך היא בגדר 'תפילה', ולא חלים עליה בהכרח כל כללי הברכות[2]. (תוספות, משנה ברורה).

דיני הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת הדרך נאמרת רק בתנאים מיוחדים[3]:

  • יוצא לדרך שאין בה מקומות מיושבים.
  • אורך הדרך אליה הולך הוא לפחות פרסה (כ- 4 קילומטרים). אמנם יש שכתבו ששיעור זה של 'פרסה' הכונה לזמן שלוקח ללכת דרך זו - כ-72, דקות ופחות מזה לא יאמר את התפילה[4].
  • האומר התרחק ממקום היישוב בו שהה מרחק כ- 70 אמה.
  • התפילה לא נאמרה על ידיו באותו יום.

אמירת התפילה ללא הזכרת שם ה' מותרת בכל דרך, אפילו קצרה ולא מסוכנת. בימינו, יש אף המוסיפים לנוסח התפילה את המילים "ותאונות דרכים" בין הסכנות מהן מבקשים להנצל, אולם יש הסוברים שאין לשנות מן המטבע (הנוסח) שטבעו חכמים.

לכתחילה אין אומרים תפילת הדרך תוך כדי תנועה, והנוסעים במכונית צריכים לעצור בצד הדרך. אולם כיום, רבים הורו למעשה שאין להדר בזה, משום שבעצירה בצידי הדרכים יש מידה מסוימת של סכנה, ואין להדר במקום סכנת נפשות.

בנוסף לתפילת הדרך, ישנם גם מעיין תפילות המבוססות על סגנון תפלת הדרך, תפילה למפליג בים או לטס בכלי תעופה. כאמור, יש איסור לומר תפילה זו בשבתות ובחגים משום שקיים איסור להפליג, לשוט או לנסוע בשבתות ובחגים. האומר ברכה זו בזמנים אסורים נחשב שברך ברכה לבטלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך דעת המהר"ם מרוטנבורג, ועוד.
  2. ^ תוספות מסכת פסחים קד א, וכך פסק במשנה ברורה סימן קי כה.
  3. ^ קיצור שולחן ערוך סימן ס"ח.
  4. ^ שו"ת זכרון יהודה אורח חיים סימן מב.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.