תצלובת הראייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עצב הראייהקליפת הראייהתצלובת הראייהגרעין הברך הצדיעיןעיןשדה ראייה
תרשים של המסלול העצבי העיקרי במערכת הראייה האנושית - מבט מלמטה

תצלובת הראייה (TA: Chiasma opticum, הכיאזמה האופטית) היא אזור במוח שבו מצטלבים עצבי הראייה.

כחלק ממערכת הראייה, עצב הראייה מעביר את המידע החזותי שנקלט ברשתית של העין אל אזורי העיבוד במוח. זהו למעשה זוג של עצבים אשר יוצאים משתי העיניים בהתאמה ואשר מורכבים כל אחד מצרורות של אקסונים. בתצלובת הראייה, חלק גדול מהאקסונים חוצים לצדו הנגדי של הראש. כתוצאה מכך, לכל המיספרה של המוח מגיע מידע חזותי חלקי משתי העיניים.

חלוקת האקסונים בתצלובת הראייה מתבצעת בהתאם לשדות ראייה: המידע ששתי העיניים קולטות משדה הראייה הימני (כלומר, מה שנמצא מצדה הימני של נקודת המיקוד שלנו ברגע נתון) מגיע להמיספרה השמאלית של המוח; והמידע ששתי העיניים קולטות משדה הראייה השמאלי מגיע להמיספרה הימנית. שילוב המידע החזותי שמגיע במקביל משתי העיניים הוא אחד הדברים שמאפשרים למוח לייצר תפיסת עומק.

האקסונים בחלק שלאחר תצלובת הראייה מכונים צרור הראייה (Optic tract), והם מוליכים מידע חזותי לכיוון גרעין הברך הצדי בתלמוס.

תצלובת הראייה ממוקמת בתחתית המוח הגדול, מתחת להיפותלמוס. על שמה קרוי הגרעין העל-תצלובתי בהיפותלמוס, אשר נמצא ישירות מעליה.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תצלובת הראייה בוויקישיתוף