תצלום האיינזצגרופן מאיוואנגורוד
תצלום האיינזצגרופן מאיוואנגורוד הוא תצלום מתקופת השואה, בו מופיע חייל גרמני שמכוון את רובהו לעבר אישה יהודייה שמנסה לגונן על ילד בגופה. התצלום מתאר רצח של יהודים בידי חוליית מוות של האיינזצגרופן ליד איוואנגורוד, אוקראינה, ב-1942. הוא התגלה על ידי המחתרת הפולנית בוורשה, ונשמר בידי הצלם יז'י טומאשבסקי (אנ'). בשנות ה-60, נטען כי התצלום הוא זיוף קומוניסטי, אך טענה זו הופרכה ומאז הוא מופיע בהרבה ספרים, מוזיאונים ותערוכות העוסקים בשואה. ההיסטוריונית ינינה סטרוק תיארה את התצלום כ"סמל לברבריות של המשטר הנאצי ולרצח בקנה מידה תעשייתי של כ-6 מיליון יהודים אירופאיים".[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – שואת יהודי אוקראינה, איינזצגרופן
במהלך השואה, יותר ממיליון יהודים נרצחו באוקראינה. רובם נורו בהוצאות להורג המוניות שארגן האיינזצגרופן (חוליות המוות) יחד עם משתפי פעולה אוקראינים. ב-1897, מפקד האוכלוסין של האימפריה הרוסית מנה כ-442 יהודים מתוך אוכלוסייה של 3,032 בני אדם שחיו בעיירה איוואנגורוד שנמצאת במחוז צ'רקאסי שבמרכז אוקראינה.[2] ב-1942 בוצעה הוצאה להורג בירי המונית בידי האיינזצגרופן מדרום לעיירה, בה נהרגו מספר לא ידוע של קורבנות. התצלום מתעד סצנה מתוך הטבח. לאחר המלחמה, אתר הטבח הפך לשדה בחווה שיתופית.[3]
התצלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בתצלום מופיעים שישה קורבנות. הגופה השרועה לרגלי החייל הגרמני היא של אישה שכבר נורתה. במרכז התמונה מופיעה אישה שמגוננת בגופה על ילד. אחת מרגליה מורמת, אולי בניסיון לברוח, ואולי מפני שהתצלום בוצע רגע לאחר שנורתה. מימינה מופיעים שלושה גברים. רק חייל אחד נראה במלואו בתמונה, ונראה כי הוא מאיים בנשקו על הגברים. רובים המוחזקים על ידי חיילים גרמניים מציצים מהקצה השמאלי של התמונה, ומכוונים לעבר האישה והילד. הצללים שבקצה השמאלי של התמונה מעידים על נוכחות אפשרית של חיילים גרמנים נוספים. יתד עץ ואת נראים בצידה הימני של תמונה, דבר המעיד כי ייתכן שהקורבנות אולצו לחפור את קבריהם.[4][1][5]
זהותו של הצלם אינה ידועה, אך הוא ככל הנראה חייל גרמני. חיילים גרמנים רבים צילמו פשעים אותם ביצעו.[4][1]
גילוי התמונה ופרסומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחתרת הפולנית הסתננה למשרד הדואר בוורשה על מנת ליירט התכתבויות רגישות ולשלוח אותן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון. על פולנים ויהודים נאסר להחזיק במצלמות, אך המחתרת הפולנית הקימה סדנאות מחתרתיות לפיתוח תמונות המתעדות את פשעי הנאצים.[6] יז'י טומאשבסקי עבד בנערותו במעבדה מחתרתית בשם "פוטו-ריס" (Foto-Rys),[7] והוא גילה את התצלום, שבצידו השני נרשם "אוקראינה 1942, יודנאקציון, איוואנוגרוד". הוא שלח עותק של התצלום לממשלה הפולנית הגולה, ושמר את העותק המקורי בארכיון האישי שלו.[4]
התמונה פורסמה לראשונה בפולין ב-1959 בידי אגודת הלוחמים למען חופש ודמוקרטיה על שער ספר תמונות בשם "1939–1945. לא שכחנו" (במקור: 1939–1945. We have not forgotten / Nous n'avons pas oublié / Wir haben es nicht vergessen). טומאשבסקי היה אחד מעורכי הספר, ותמך בפרסומו אף על פי שידע כי הספר עושה שימוש בתצלומי תעמולה קומוניסטית, מכיוון שלא הייתה דרך אחרת להדפיס את התמונות.[8] פרסומים רבים חותכים את התמונה כך שהיא מכילה רק את החייל, האישה והילד.[4] ההיסטוריונית של הצילום ינינה סטרוק טוענת שחיתוך התמונה משמיט את "החלקים הפחות רגשיים והמבלבלים יותר של התמונה".[1] ד"ר אדם מולר גורס כי בעוד הגרסה החתוכה של התמונה מבליטה את "האינטנסיביות הקטסטרופלית של קשר האם עם בנה", היא גם משמיטה את הסביבה וההקשר. לדבריו, הגרסה המלאה של התמונה מגלה כי אין זו סצנה של סבל אישי וברוטליות אינדיבידואליות, אלא חלק מהוצאה להורג המונית.[5]
מאז פרסומה, תמונת הטבח באיוואנגורוד הופיעה בספרים, מוזיאונים ותערוכות העוסקים בשואה.[1][4] בספרה "קוראים את השואה" (Reading the Holocaust), תיארה ההיסטוריונית אינגה קלנדינן את התמונה כ"אייקונית בהיותה מזקקת את הזוועה הנאצית".[9] לפי הסופר והעיתונאי רוברט פיסק (אנ'), התמונה היא "אחת מהתמונות המרשימות והמשכנעות ביותר של השואה הנאצית".[4] סטרוק טענה כי היא "הפכה לסמל של הברבריות של המשטר הנאצי ולרצח של כ-6 מיליון יהודים אירופאיים".[1]
טענות לזיוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיתון הימין הקיצוני המערב-גרמני Deutsche Soldaten Zeitung (בקיצור DSZ; "עיתון החיילים הגרמנים")[8] פרסם האשמה בזיוף ב-26 בינואר 1962 שכתב אוטו קרוי, הידוע בכתיבתו על טכניקה צילומית, תחת הכותרת Achtung Fälschungen ("היזהרו מזיופים"). קרוי טען שהתמונה זויפה בידי הרשויות הקומוניסטיות בפולין על מנת להאשים את גרמניה האשמה כוזבת בביצוע פשעי מלחמה; הוא טען שהתמונה לא מתארת חייל גרמני ושהרובים והמדים אינם אותנטיים.[8][4] לפני פרסום הספר "1939–1945. לא שכחנו", ההוצאה לאור המערב-גרמנית Verlag Kurt Desch אימתה את האותנטיות של התמונה בכך שפנתה לרומן קרסט, פרופסור לספרות גרמנית באוניברסיטת ורשה, שהשיב כי מדובר בעותק מהימן של תמונה המוחזקת בארכיונים ההיסטוריים בוורשה, המתארת ירי המוני משנת 1942.[10]
בתגובה להאשמות, טומאשבסקי ותדאוש מאזור (אחד מעורכי הספר "1939–1945. לא שכחנו") פרסמו תמונה נוספת מאותו המקור במגזין הפולני Świat ב-25 בפברואר. בתמונה נראים חמישה חמושים, אחד בבגדים אזרחיים והשאר במדים, עומדים ומביטים אל המצלמה מעל ערימת גופות. היו כמה קווי דמיון בין תמונה זו לתמונה הידועה יותר של הירי ההמוני, אך היא חסרה את "הרושם הדרמטי" לפי סטרוק. הקרקע השטוחה והעקרה הייתה זהה; אחד מהגברים היה דומה במיוחד לחייל בתמונה הקודמת; והכיתוב "אוקראינה 1942" נכתב על אחורי התמונה באותו כתב היד. במאמר, טומאשבסקי תיאר את ה-DSZ כתומך ברייך השלישי והאשים את המאמר שפרסם כעוסק בשכתוב ההיסטוריה.[8]
האישומים המשיכו להיות מופצים בעיתונות המערב-גרמנית למשך יותר משנתיים, במה שטומאשבסקי תיאר כ"מלחמת עיתונות". הממשלה הפולנית הייתה מודאגת מתקרית דיפלומטית פוטנציאלית שיכלה לקרות לו התמונה הייתה אכן זיוף, ולכן שלחה פקידים לביתו של טומאשבסקי על מנת לבחון את התמונה. ב-1965, דר שפיגל פרסם מאמר מאת קורט ויווג, חבר לשעבר בגדוד של המשטרה הגרמנית שהוצב בנורווגיה, שאישר כי כלי הנשק והמדים בתמונה תואמים את אלו שהיו בשימוש ביחידתו ואלו של האיינזצגרופן.[11][10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 ינינה סטרוק, Private Pictures: Soldiers' Inside View of War, הוצאת Bloomsbury Academic, 2011, עמ' 77
- ^ ג'. ל. כצנלסון וברון ד. גינצבורג, עורכים, 1910. גייסין, האנציקלופדיה היהודית של ברוקהאוס ואפרון (ברוסית), כרך 6, הוצאת ברוקהאוס ואפרון, עמ' 32
- ^ Ivanhorod Mass Grave באתר European Jewish Cemeteries Initiative (אורכב 21.12.2014 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 רוברט פיסק, Robert Fisk: Ukraine, 1942. What are we seeing?, באתר האינדיפנדנט, 19 בנובמבר 2011
- ^ 1 2 אדם מולר (2019), Teaching about Genocide: Insights and Advice from Secondary Teachers and Professors, הוצאת רוומן וליטלפילד, עמ' 149–150
- ^ ינינה סטרוק, Private Pictures: Soldiers' Inside View of War, הוצאת Bloomsbury Academic, 2011, עמ' 78–79
- ^ ינינה סטרוק, 'My duty was to take pictures' באתר הגרדיאן, 28 ביולי 2005
- ^ 1 2 3 4 ינינה סטרוק, Private Pictures: Soldiers' Inside View of War, הוצאת Bloomsbury Academic, 2011, עמ' 86
- ^ אינגה קלנדינן (2 במאי 2002), Reading the Holocaust, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', עמ' 114
- ^ 1 2 Abermals Fälschungen באתר דר שפיגל, 30 בנובמבר 1964 (אורכב 13.12.2014 בארכיון Wayback Machine)
- ^ ינינה סטרוק, Private Pictures: Soldiers' Inside View of War, הוצאת Bloomsbury Academic, 2011, עמ' 86–87